סקר קצר

[jonbaum]

נ.ב.

ביפן למדתי לעומק את השפה היפנית, ומאז שאנחנו באירלנד אני עוסק בתרגום ובמתורגמנות.

 

[Anna Vasserman]

וואו. נשמע שיש לך חיים מעניינים

יפנית נראית לי כמשהו שלעולם לא אצליח ללמוד...
למרות שיש לי קליטה לשפות, ואני דוברת רוסית, עברית, אנגלית וספרדית - יפנית נראה לי כמו משהו בלתי מושג בעליל...
&nbsp
כל הכבוד לך! מורידה בפניך את הכובע....

 

[jonbaum]

אני לא מתלונן

אגב, זה ממש לא נכון מה שאת אומרת לגבי יפנית. כלומר נכון באופן חלקי. צריך להפריד בין הכתב, שהוא קשה מאוד - צריך ללמוד לפחות אלפיים אותיות וכו', לבין השפה המדוברת שהיא לא מסובכת בכלל.
הדיקדוק מאוד פשוט. אין זכר ונקבה בשמות עצם, אין יחיד ורבים, אין יחסות, אין הבדל בין מיודע ללא מיודע, יש רק שני פעלים יוצאים מהכלל. גם ההגיה מאוד לא קשה כי יש ביפנית מעט מאוד צלילים וכל ההברות בנויות מעיצור + תנועה. תשווי את זה למשל למכונה האימתנית של הדקדוק בשפות הסלאביות.
החלק הכי קשה בדיבור ביפנית הוא התחביר (מבנה המשפט הוא לא קשה, הוא פשוט מאוד שונה מהשפות האירופאיות. נושא, נשוי, פועל. משפטי זיקה באים לפני שם העצם. והדבר השני שהוא קשה הדרגות השונות של נימוס מול גסות.

 

[Anna Vasserman]

מעניין...

אז אולי יום אחד גם לי יש סיכוי...
&nbsp
רגע... אבל מה זאת אומרת אין יחיד ורבים?? איך אפשר בלי זה?

 

[jonbaum]

נשבע שאין יחיד ורבים

יש לכל שם עצם רק צורה אחת, ועל פי רוב מבינים לפי ההקשר אם מדובר ביחיד או רבים. אם חייבים, אז אפשר כמובן להגיד "ספר אחד" או "מספר ספרים", אבל על פי רוב פשוט אומרים "ספר"
כפי שאמרתי, דיקדוק מאוד פשוט. פעם גרתי שנה בקרואטיה וניסיתי ללמוד את השפה. 42 צורות למילה "שלי". שלושה מינים, כפול שתיים (יחיד ורבים) כפול 7 (שבע יחסות). מזעזע
יפנית היא פיקניק לעומת זה.

 

[Anna Vasserman]

וואלה מגניב...

ולמה יש כל כך הרבה אותיות? זה כי כל אות בעצם מייצגת מילה או משהו כזה - נכון?...

 

[jonbaum]

זאת שאלה לדוקטורט

מחר בבוקר אספר לך על ההסטוריה של הכתב היפני על קצה המזלג. מה שנקרא potted history

 

[jonbaum]

על קצה המזלג

עד בערך שנת 500 לספירה לא היתה ביפן בכלל שפה כתובה.
כשספרים התחילו להגיע ליפן מסין, הם פשוט אימצו את השפה הסינית כשפה כתובה (כמובן רק בקרב האצולה כי לאיכרים לא היה בדיוק זמן בשביל ללמוד עוד שפה רק בשביל לכתוב).
לא עבר זמן רב עד שהתחילו להשתמש בכתב הסיני בשביל לכתוב יפנית .
בהעיה היא שאין קשר בין סינית ליפנית, הן שפות שונות לגמרי. הכתב הסיני מתאים לשפה הסינית שמתבססת על צירופי הברות, כשכל הברה מוסיפה עוד ניואנס, בכלל לא מתאים ליפנית, שהיא שפה עם לא מעט סיומות דקדוקיות ו-particles, ולכן על בסיס הסימנים הסינים הומצאו אותיות פונטיות שמשמשות את הסיומות ואת ה-particles (מילות יחס וכו'), ואת שמות העצם וה"בסיס" של הפעלים כותבים בסימנים סיניים.
בקיצור, סבטוחה.

 

[Anna Vasserman]