סקר קצרצר

[עמית ו]

סקר קצרצר

טוב, מתוכננות כרגע כמה סדנאות מנחים ועוד כמה פעילויות שונות. לצורך כך שתי ש 1)אם תתקיימנה סדנאות מנחים בירושלים, האם תהיו מעוניינים להגיע? 2)כנ"ל לגבי הרצאות\סקירות של שיטות משחק. באופן כללי אני מחפש שתי תשובות לכל שאלה - האחת, האם אתם מעוניינים להגיע השנייה - גם אם לא תגיעו לסדנאות הספציפיות הללו כי... האם יש סיכוי שדבר כזה יעניין אתכם? אם כן - מה צריך לשנות כדי ש..?

 

[הבלש חסר הבית]

תשובות קצרצרות

1) לא 2) לא למה לא? כי זה לא מעניין אותי. אני לא צריך איזה "מומחה" מטעם עצמו שילמד אותי איך להיות מנחה, ולא נראה לי שזה שווה את הזמן או הכסף להגיע רק כדי שיספרו לי על שיטה חדשה כשאני יכול לקרוא על זה באינטרנט לגמרי בחינם וכשאני קובע את התזמון. חוץ מזה, שלסדנאות והרצאות אין שום ערך לטווח ארוך, ושום השפעה מעבר לשלושה-ארבעה אנשים שכן יגיעו רק כי מי שמדבר שם הוא חבר שלהם. רוצים לסקר שיטות או להציג רעיונות מעניינים? תפרסמו מאמרים. ככה גם מי שלא יכל להגיע בגלל בעיות של זמן ומרחק יוכל לקבל את המידע אם זה יעניין אותו.

 

[panters]

היי בלש מה המצב?

הרבה זמן לא הייתי פה ואני נכנס רק לעיתים רחוקות התגובה שלי מתייחסת למה שאמרת כי אני מסכים איתך באיזשהו אופן רוב המנחים המנוסים בהחלט לא צריכים "מומחה" מטעם עצמו שילמד אותם אבל מה בנוגע לדעות ורעיונות להתייחסות לדברים שונים מצד אותו "מומחה"? מה דעתך על סדנא שבה כל מנחה מציג איזשהו רעיון בנוגע לקונספט כלשהו של המשחק לגבי הניהול שלו? זה נשמע לי כמו רעיון מצוין לעשות מין מפגש מנחים כזה שבו כל מנחה בעצם מציג רעיונות וקונספטים בצורה ישירה יותר מטקסט אולי גם ליצור דוגמאות על ידי משחקי דמה וכדומה. איך זה נשמע?

 

[הבלש חסר הבית]

הו, עושים את זה כל הזמן, בלי מפגשים

מפגש הוא מוגבל בזמן ובמרחב. כמו שפרנהייט ציין כאן למטה - לו עצמו אין למשל יכולת להגיע למפגש שיערך בשעה מסויימת בירושלים, כשם שלמישהו אחר אין יכולת להגיע למפגש בשעה אחרת בג'לג'וליה/טבעון/עיר אובות (באמת יש ישוב כזה, תבדקו). רשת האינטרנט לעומת זאת מאפשרת בו-זמניות ובו-מקומיות, ואנשים מכל הארץ יכולים לדון על אותו נושא מתי שנוח להם - וגם נותר תיעוד כתוב שמאפשר להעביר ידע לדורות הבאים.

 

[ogmios]

תשובות קצרות

1) לא 2) לא קשה לי לדמיין משהו משעמם יותר ממישהו שמרצה על משחקי תפקידים. סקירה על שיטה אני תמיד יכול לקרוא ברשת (וזה אפילו לא יצריך אותי לקום מהכיסא!) וסדנאות האלה תמיד מתחילות ונגמרות באיזה מרצה מבריק בעיני עצמו ששורף למאזינים שלו שעה מהחיים בלספר למה דרך ההנחיה שלו יותר מאגניבה (כן, מאגניבה. עם א'.) משלהם. תודה, אבל לא תודה.

 

[Nihau]

תתחיל מההתחלה.

כדי לערוך סדנאות אתה קודם כל צריך לקבוע רמת איכות מסויימת אחידה שאותה אתה רוצה ללמד. הנחייה היא פעולה מגוונת כמספר המנחים הקיימים ועוד איזה פונקציה מבוססת רמת הגמישות המחשבתית שלהם משוקללת עם היצירתיות שלהם. אין לך יכולת לקבוע איכות הנחייה- לא שלך, לא של מנחים אחרים. לפיכך ניסיון ללמד הנחייה ללא הבנה מעמיקה של הציבור המנחה יגרור תגובות כשל הבלש ואוגמיוס. המלצתי לך היא לערוך מפגש או פאנל של מספר מנחים, דיון פתוח לקהל הרחב. לאחר כמה דיונים כאילה בהם תקבעו קווים מנחים ועקרונות כליים לזיהוי איכות הנחייה אז תוכל למצוא את קומץ המנחים הטובים במיוחד הללו שכבר הרוויחו ביושר את ההערכה הציבורית כלפי יכולותיהם ולבקש מהם לתכנן ביחד סדרות של סדנאות ללימוד הנחיית מ"ת. נשמע מסובך? נשמע קשה? נשמע הרבה יותר ממה שחשבת שזה ידרוש? כן, זה קשה, מסובך ודורש הרבה עבודה. גם אין הבטחה שזה יצליח. אבל! מסלול כזה של פעולות ישפר לאין ערוך את איכות התוצר הסופי התוצאה הסופית שתתקבל תהיה מושקעת, רצינית, שווה תצומת לב וקשורה הדוקות לקהילה אליה אתה רוצה להגיע. ובנוסף לכל היתרונות של התוצאה הסופית הדרך עצמה אל התוצאה הזו תלמד את כל המעורבים המון על הנושא המדובר מהרבה בחינות שמעולם לא חשבתם עליהם קודם.

 

[Ferenheit]

אאל"ט

היו מיליון דיונים כאלה, כמו דיונים על מהי מוזיקה טובה. ולמרות שכולנו יודעים ששרית חדד היא לא, יש להרבה מאיתנו ויכוחים על מה הוא כן. במילים אחרות, גם אם היה פאנל כזה, וגם אם אנשים היו באים, וגם אם היו מסקנות ממנו לגבי מיהו מנחה טוב, וגם אם לא היו ויכוחים לגבי הקריטריונים האובייקטיביים להערכה שהוא היה מייצר, והיו נמצאים אותם מנחים טובים, וגם אם הם אכן היו יושבים ובונים תוכנית - אני לא חושב שהיינו מגיעים לתוצאה שונה ממשית, אבל בהחלט ייתכן שלא היינו מגיעים בכלל.

 

[עמית ו]

הבהרת מטרות,

ראשית, כפי שציינתי, מדובר בסדנת מנחים, לא בסדנת הנחייה או בהרצאה למנחים, אני לא חושב שאני(או מישהו אחר) יודע להנחות טוב יותר מאחרים, עם זאת, אני פתוח להכרה בעובדה שככל הנראה יש כמה מנחים טובים ממני. יש גם כמה כאלה שירגישו נוח יותר להתחיל להנחות עם הדרכה צמודה של איך לעשות את זה. יותר מזה, אני לא בא לקבוע מהו מנחה טוב או מנחה גרוע, זה מעניין לי את קצה החלחולת - אני מסוגל לזהות מנחה גרוע כשאני משחק אצל אחד. מה אני כן מנסה לעשות? הרעיון שלי הוא לקחת מישהו שיש לו הרבה מה לומר על הנחייה (מישהו שאני מעריך כמנחה טוב, יש שיסכימו, יש שיחלקו) ולנסות לקבץ סביבו פאנל של מנחים (שלחלקם,בתקווה, גם יהיה לא מעט לומר בעניין), ולתת לו להוביל סדנא בנושא מסויים (בניית הרפתקה, טכניקות הנחייה כאלו ואחרות, ניהול שחקנים וכו') הכוונה היא לא לבוא ולהגיד למנחים "הנה, ככה מנחים נכון", זה לא אפשרי ולא נכון. הכוונה היא לבוא ולתת למנחים כלים. לכל מנחה יש מה ללמד אחרים, איזה שטיק קטן שעובד בשבילו. לא כל מה שעובד בשביל מנחה אחד יפעל בשביל אחרים. אבל כשאתה מרכז כמה מנחים מסביב לנושא אחד - דברים צצים ועולים, אני יודע שבאופן אישי הפקתי המון מהערה קטנה אחת ממנחה אחר על "איך ליצור תחושת אימה", בדיוק בשביל הדברים האלו אני רוצה לקיים את הסדנאות הללו, כדי שיהיה מקום מרוכז ומסודר בו מנחים יכולים לתרום אחד לשני. למה לא בפורום? משתי סיבות - 1) דיונים בנושא קורים רק כאשר למישהו יש שאלה ואם השאלה כתובה בצורה שמעניינת את שאר קוראי הפורום. 2) אני מאמין שבשיחה פנים אל פנים אפשר להפיק הרבה יותר מאשר בכתב.

 

[הבלש חסר הבית]

תשובה לשתי הנקודות

1) דיונים בנושא קורים רק כשיש למישהו שאלה וזו כתובה בצורה מעניינת: אפשר גם להעלות נושאים לדיון, ולהעלות אותם בצורה מעניינת, ולהציג בהם מספיק מתח פנימי כדי לגרות אנשים להשמיע דיעות לכאן ולכאן. לא צריך לחכות שמישהו ישאל "יש משחק בסגנון שר הטבעות" אלא אפשר לקום ולכתוב פוסט נוסח "מדוע משחק התפקידים החדש של שר הטבעות טוב יותר מMERP הותיקה, אבל בכל זאת בחרתי לכתוב את המערכה הזו למו"ד". 2) התחביב הוא בעיקרו תחביב קורא וכותב. הוא מבוסס במידה רבה על טקסטים ויצירה של טקסטים, ודורש רמה מסויימת של אוריינות. לטקסט כתוב ומקוון (על האינטרנט) יש גם יתרון ברור - הוא נשאר לאורך זמן, נגיש לקהלים רחבים (מחשבים ואינטרנט זמינים גם בבתי ספר ומתנסי"ם, ולילד עני מעיירת פיתוח קל יותר להגיע אליהם מאשר להרצאה במרכז הארץ) ואפשר להגיב אליו ולדון בו לאורך זמן ובשעות הפנאי הנוחות לך. לשיחה של פנים אל פנים יש יתרון רק במה שקשור לגיבוש קהילה, ויש הרבה אנשים שזה ממש לא מעניין אותם.

 

[עמית ו]

אני לא מסכים איתך.

1) בנוסף לעובדה שיש אנשים שחסרים את היכולת להעלות שאלות בצורה מעניינת, דיון בכתב הוא הרבה פחות אסוציאטיבי והרבה פחות גמיש, אני לא אומר שאי אפשר לקיים דיונים בפורום, אבל גם לפורום חסרונותיו שלו ואף דיון בפורום לא יחליף קבוצה של אנשים שיושבים ומדברים (גם ההיפך נכון - אין בקבוצת אנשים מדברים כדי להחליף את הפורום). 2)שוב, אני לא מסכים. נכון, יש הרבה חומר קריאה, אבל התחביב שאני מתעסק בו הוא משחק תפקידים, לא כתיבה או קריאה עליהם, בשביל זה לא צריך לדעת לקרוא, צריך אנשים אחרים, קצת דמיון וקצת רצון טוב. שום דבר מעבר לזה. עוד יתרון של שיחה פנים אל פנים הוא שהיא נוטה להגיע לרמות נמוכות בהרבה של פלצנות, כבר נתקלתי בלא מעט דיונים פורומיים בהם ניכר שהושקע זמן לא מועט בברירת מילים ובניסוחים נפוחים, עם כמות זבל כזו - אני לא אקרא את השרשור, דיונים על מהי הנחייה טובה ואיך להיות מנחה טוב יגררו קילומטרים של פלצנות - אז יופי שזה כתוב, זה בלתי קריא. נ.ב. רק כתזכורת, הרעיון במשחקי חברה הוא שהם ננעשים בחברה, אני נתקל כאן(לא רק בדיון הזה) המון פעמים בכל מיני אנשים שמדברים על כמה שנשבר להם מ"קהילה" וכמה שזה לא מעניין אותם, אני חושב שזה המקום לציין שבמיוחד בתחביב הספציפי הזה (אבל גם באופן כללי) זה לא רע לפגוש אנשים חדשים. אולי אפילו להכיר חבר או שניים.

 

[הבלש חסר הבית]

מתי יש דיון?

1) אפשר גם לקיים דיונים מסביב לקערה של פיצוחים, אז מה? דיון בכתב הוא פחות גמיש, וזה אולי יתרונו - אנשים לא פולטים דברים, והאפשרות להתפרץ לדבריו של מישהו כמעט ולא קיימת. אני זוכר לרעה איך פעם אחת לפני שבע שנים בערך הלכתי להרצאה שנועדה לסקר ולהציג את המשחק "ומפאייר". מרצה מאוד נחמדה (אאל"ט שמה היה איילת) טרחה להגיע מתל-אביב, ועמדה מול קהל מסוקרן וסיפרה לו על משחק שאיננו מוד"מ המוכר. כמה חבל שבקהל ישב איזה טיפוס משונה שהחליט שאותה גברת באה לשמוע אותו ולא להיפך, וכל שתי דקות קטע אותה בצעקת "הנה למשל סצינת אימה קלאסית: (הכנס איזו שטות כמו ערפדה עם עובר מת או איש זאב אנס)!". בדיון מקוון אפשר להמנע די בקלות מטרדות כאלו. גם אם שומרים על הרצאה נטולת טרדנים, ציינתי כבר כמה פעמים שאין לה שום ערך מתמשך. ברגע שהיא נגמרה, זהו - אין לה קיום יותר. אפשר לנטרל את זה אם מגבים הרצאה כזו בפרסום מאמר כתוב, אבל כבר ענו לי על הרעיון הזה בעבר שזו חוצפה לדרוש מאנשים שנהנים לעמוד ולשמוע את עצמם מדברים מול קהל לעשות משהו מעצבן ומבזבז זמן כמו לכתוב על מה הם הולכים לדבר. אולי זו חוצפה לדרוש דבר כזה, אבל הרצאה בלי ראשי פרקים ואפשרות לקרוא אותה אחר כך נראית לי סתם לא רצינית, לא שווה את הכסף שלי או הזמן שלי, ולא טובה מהרבה מסתם שיחה מסביב לקערת פיצוחים. 2) נכון. אפשר לשחק משחקי תפקידים רק עם קצת דמיון ועוד כמה אנשים. אבל אוריינות פשוט מעלה את זה רמה. לרעיונות שמועלים על הכתב יש קיום מעבר לד' אמותיו של מי שיצרו אותם, ואנשים אחרים יכולים לתת להם פרשנויות משלהם, ולהציג אותן בצורה כתובה ונגישה לאחרים, שיתנו להם פרשנויות משלהם. אישית, אני מאוד אוהב לקרוא בפורום איך מישהו לקח הרפתקה שכתבתי ופרסמתי עבור הקהל הרחב, מכניס בה כל מיני שינויים משלו שממש לא חשבתי עליהם בעצמי, ומספר על זה באופן שיכול לתת השראה לשחקנים אחרים. בנוגע ל"פלצנות". נו, יש פלצנות וניסוחים נפוחים, ויש פשוט שימוש בשפה תקנית והצגה ברורה של רעיונות על ידי שימוש במילים שקיימות לצורך זה בשפה. להתפלצן אפשר גם בהרצאות וסדנאות, במיוחד בנושא כל כך לא מעניין ועמום כמו "מיהו מנחה טוב". אם מראים לי איזה טקסט מיותר ומשמים, אני יכול פשוט לא לקרוא אותו. בהרצאה משמימה של איזה ריקא יומרני עדיין יתבזבז לי זמן ואולי גם כסף, ובכנות, אני לא מכיר אף אדם, במיוחד לא אחד מאותם מנחי-על בעיני עצמם והשניים וחצי אנשים שחברים בקליקה שלהם, שהייתי מוכן לשלם כסף כדי לשמוע ממנו איך להיות "מנחה טוב". אם הוא לא מוכן לחלוק איתי את הסודות הללו בחינם, כנראה שהם לא שווים הרבה. 3) קהילה: הקהילה לא מעניינת אף אחד, כי יש אנשים שעבורם היא הפכה לחזות הכל. אני לא צריך "קהילה" כדי להכיר אנשים חדשים, אני לא צריך "בניית קהילה" כדי שיהיו לי חברים, ואני מעדיף לשחק במשחקי תפקידים עם החברים שלי מאשר להיות חייב להיות "חבר קהילה" של אנשים שחלקם משעממים ושחלקם סתם דוחים רק בגלל שממש בטעות הם חולקים איתי את אותו תחביב.

 

[עמית ו]

אז ככה:

1) נניח לרגע שהיית מגיע להרצאה נטולת טרדנים, האם גם אז ההרצאה הייתה חסרת ערך עבורך? הגעת, שמעת, בתקווה גם למדת משהו חדש. אגב, מה רע בדיון מעל קערת פיצוחים, מתוך הנחה שיש למתדיינים משהו מעניין לומר? לשמוע רעיונות שהם לא שלך או של החברים שלך נשמע לי כמו משהו פרודוקטיבי למדי. נכון, אין פה חידושי מרעידי מוסדות ארץ, אבל אף אחד לא מתיימר לזה. 2) אני לא חולק שאוריינות מוסיפה הרבה, אני טוען שהיא לא הכרחית ואינה בשום אופן תחליף לשום דבר. אני לא מכיר משהו שיכול להחליף מפגש בין אנשים באופן מלא. לכל דבר יתרונותיו וחסרונותיו וקיומו של האחד לא צריך לסתור את קיומו של האחר. 3)אוקי, את סלידתך מה"קהילה" אני מכיר, אני לא רואה איך זה רלוונטי לקיום סדנאות, לא רוצה להיות חבר שלי? לא צריך. הסדנאות אינן אירוע בונה קהילה, זו יכולה להיות תוצאת לוואי נחמדה (מבחינתי, לפחות) אבל מי שלא רוצה, לא צריך. אתה רוצה להישאר בבית ולשחק עם עצמך? בבקשה, רק אל תעלה את זה שאתה נהנה לשחק עם עצמך כטיעון. ומשהו לסיום - "אם הוא לא מוכן לחלוק איתי את הסודות הללו בחינם, כנראה שהם לא שווים הרבה", פה אתה סתם מניח הנחות שגויות. מה גורם לך לחשוב שייגבה כסף על ההרצאות? אף אחד לא שולח לך יד חמדנית לכיס. מקריאה של ההודעה שלך אני מתחיל לחשוב שאני סוג של טיפוס שטני למדי, אתה עושה את זה בכוונה או שזו צורת הכתיבה שלך? בכנות, די נשבר לי מהדמגוגיה בגרוש שלך, אתה טוב בזה ממני ולימדו אותי לא ללכת מכות עם ילדים גדולים, אני באמת אשמח לקרוא הערות קונקרטיות, אבל לקרוא הודעות שיוצאות מנקודת מבט של "אני יותר טוב ממך" זה די חסר טעם.

 

[הבלש חסר הבית]

מצטער, חשבתי שאתה רציני

כנראה טעיתי. אני מביא ביקורת מאוד בונה ומאוד קונקרטית, שניתן לסכם בנקודות הבאות: א) סדנא/הרצאה זה דבר שעולה כסף. גם אם אתה לא מקבל אותו, אני מוציא אותו - נסיעות, הקדשת זמן לנוכחות - כל אלה לא באים מהאוויר. כדי שיהיה לי חשק להוציא את הכסף הזה על הסדנאות שלך, אתה צריך להציע לי קצת יותר ממה שאני יכול לקבל "בחינם" מסביב לקערת פיצוחים עם חברים. ב) סדנא/הרצאה, טובה ככל שתהיה, זה דבר שמתפוגג אחרי שהוא מסתיים. איך אפשר לנטרל את החולשה הזו? לתמלל את התכנים. אמנם יהיה חסר האפקט של העוויות פנים וקולות משונים שהמרצה עשוי להשמיע, אבל התוכן ישתמר, יהיה נגיש גם לאחר ההרצאה. וגם אנשים שלא יכלו להגיע להרצאה יוכלו להנות מתוכנה ולהשתתף בדיון עליה. לפעמים - אפילו בעוד שנה ויותר. למעשה, אפשר להעביר סדנת המשך מתישהו על בסיס הידע הזה שהשתמר, וכעבור זמן מה צומח מאגר ידע יפה ונגיש. ג) סדנאות/הרצאות, מתוקף היותן ממוקמות בנקודת זמן ומרחב מסויימת, אינן נגישות לכל אחד - פרסומים במקרה הזה גם מהווים "מכפיל כוח" לטווח ההשפעה שלה וגם מקדמות את הסדנא/הרצאה בכך שהן מציגות תוכן ומאפשרות לי או לכל אחד אחר לדעת אם אנחנו הולכים לקנות חתול בשק בכך שנשקיע שעה, דלק, כרטיס לאוטובוס או דמי חנייה כדי להגיע אליה. ד) במצב נתון, כל אחד מאיתנו מספיק להיות חבר בחמש או שש קהילות עוד לפני ארוחת הבוקר בלי לשים לב. אין "קהילת שחקני תפקידים" יש "קהילות שחקני תפקידים", ובכל קהילה חברים רק החברים בקהילה (משפט פשוט אבל מסובך - מומלץ לעצור שנייה ולחשוב). כל מי שלא בפנים, נשאר בחוץ. הקהילות לרוב לא מבוססות כלל על משחקי תפקידים אלא על קשרים אישיים, קליקות ויחסי פטרונות. במקום "קהילה" אני מעדיף את הרעיון של רשת רופפת סביב תחביב משותף, אולי עם כמה מוקדי-כובד שמבוססים על מאגרי ידע (קצת דומה למבנה של אל-קעאדה, אבל עם גישה חיובית יותר). מה שמעצבן את רוב האנשים בנוגע ל"קהילה" הוא יומרה חסרת בסיס של אחת הקליקות הקטנות וחסרות החשיבות ביותר בין "קהילות שחקני התפקידים" להציג את עצמה כקובעת טעם, סטנדרטים ומסגרת על של "קהילת שחקני התפקידים". יוזמה שפונה בעיקר לרגש ה"קהילתי" הזה לא מעניינת אף אחד אחר, כי כמו שציינתי, אף אחד לא חבר בקהילה מלבד החברים בה (שוב, משפט שמציג רעיון קצת מורכב, לומר אותו פעמיים ולחשוב על המשמעות). ה) אני לא מתנשא על אף אחד. אלו אחרים שלפעמים משפילים את קומתם. כמו שציינתי, חשבתי (כנראה בטעות) שאתה רציני, אז הצגתי בפניך ביקורת רצינית שנוגעת בבעיות רציניות, מתוך הנחה שיש לך כוונה רצינית לעשות משהו רציני. רוצה לראות בכל זה דמגוגיה בגרוש ולחשוב שאני סתם רשע? אם זו הגישה, כנראה שצדקתי כשאמרתי שאין לי כוונה להשקיע זמן ומאמץ בסדנאות והרצאות שאתה מציע לי.

 

[עמית ו]

אותו כנ"ל.

הביקורת שלך לא תורמת יותר מדי אחרי שהבהרת שאתה מעדיף את המילה הכתובה. במקומות אחרים היו קוראים למה שאתה עושה "ניגוח". עכשיו, בנוגע לסעיפיך - א) לפני כל מפגש כזה יפורסם תוכן כללי שלו, מספיק תוכן כדי לאפשר לך להחליט אם אתה מעוניין. לא רוצה לבוא? לא צריך. את הוצאות הזמן וההגעה אתה מוציא גם עם חברים אז הטיעון שלך קלוש, נכון, זה אולי טיפה יותר רחוק לך, אבל ברמת העיקרון ההוצאות זהות. ב-ג) זה טיעון נפלא על למה לפרסם מאמרים, זה לא עונה לי ל"למה לא להגיע\לקיים סדנאות" ד) היחס שלך לעמותה מוכר לי, אם כל היחס השלילי שלך בא משם אין לי מה לומר לך. ה) כאמור, זו התחושה שאני מקבל בכל פעם בה אני מקיים איתך תקשורת מעל דפי הפורום הזה, משהו בצורת הכתיבה שלך צוועק my way or the high-way.

 

[Nihau]

פתרון פשטו לדלמת סעיף א'

במהלך הסדנה ישב מישהו באולם שכל תפקידו יהיה לכתוב את פרוטוקול הדיון. רעיונות שעולים והתשובות שנענים להם. לאחר המפגש יפורסם הפרוטוקול לאחר שעבר בדיקה לאמינות ואומת. כך תרוויח גם את הדיון הדינמי החופשי האנושי וגם את שימור הידע שהבלש מדבר עליו.

 

[עמית ו]

תהייה,

על פניו, זה נראה כמו רעיון לא רע, עד שאני נזכר בצורת ההתנהלות של סדנה שכזו, חלק ניכר מהערך של הסדנה הוא ה"תרגילים" שנעשים במהלכה, מתוך הנחה שאני אהיה זה שיישב ויסכם את הסדנאות - איך אני מונע מסיכום כזה להפוך לכאוטי ואיך אני מעביר דרכו את ה"לקחים" שניתן להפיק מהדגמה של שיטת הנחייה ספציפית?

 

[Nihau]

לוגיסטיקה מסובכת

הפתרון הכי נאמן למקור יהיה להקליט את הפגישה, לעבור עליה שוב לאט ובמסודר. להוציא רשימת עקרונות וקווים מנחים כפי שהועלו ולחזק אותם בעזרת דוגמאות מייצגות שיסבירו את השימוש שלהם בפועל. לסדר את זה שוב לאחר קריאה חוזרת ולפרסם תוך קריאה למנחים שהשתתפו לעבור על הרשימה ולתקן טעויות אם יש כאילה.

 

[הבלש חסר הבית]

לוגיסטיקה מאוד פשוטה

המנחה מכין הרצאה מראש, נותן למישהו לעבור עליה שיראה באילו נקודות כדאי לחדד יותר ויציע מקרים ותגובות, ואותו מישהו גם יושב בקהל ורושם הערות ונקודות. הקהל נמנע מהערות ביניים והתפרצויות, ומי שיש לו משהו לומר מתאפק ומחכה ל"זמן תגובות/שאלות". אח"כ עוברים על מה שנכתב מראש, מכניסים כמה שינויים ודגשים לאור ההערות, כנראה שכותבים מחדש את המבוא והסיכום (ומבוא תמיד כותבים אחרי שכותבים את הסיכום, אחרת איך נדע מה לכתוב במבוא?), אולי גם נותנים שוב למישהו שלא היה נוכח בכל הסיפור לקרוא את זה ולהתרשם אם הוא בכלל מבין משהו או שצריך להבהיר כמה דברים נוספים, ואז מפרסמים - אין צורך אפילו להכין אתר מיוחד בשביל זה, שכן יש כבר כתב עת עצמאי אחד (האורק www.the-orc.com), שני אתרים פרטיים עם אגף מאמרים (www.isf.co.il הוותיק, ו"ממלכות עתיקות" www.realms.co.il החדש שעדיין לא גיבש קו ברור), אתר "ממסדי" עם אגף מאמרים (האגודה למד"ב ופנטזייה www.sf-f.org.il) ואפילו את הבלוג הדי-מת ההוא שהתיימר להיות המגזין המוביל של העמותה (לא טרחתי אפילו לחפש את הלינק). מה שכן, זה דורש תפיסה שונה לגמרי. ראייה "אקדמית" יותר, רצינית יותר - כי גם אם זה לא מסובך, זה דורש קצת השקעה. גישה רצינית ומסודרת מצד המנחה, והן מצד הקהל. אבל כנראה שזו סתם דמגוגיה מחוצפת לצפות לדברים כאלו. מי אני בכלל שהעזתי לחשוב על זה. לא משנה שראיתי מספיק "הרצאות וסדנאות" שהתבססו על מנחה שמעביר דאחקות עם החברים שלו שמהווים את רוב הקהל.

 

[עופר לובזנס]

רגע בלש, למה אתה מניח שהוא לא יעשה

את זה מראש? תן לבן אדם *קצת* קרדיט.

 

[הבלש חסר הבית]

נתתי לו המון קרדיט

יצאתי מנקודת הנחה שמדובר בוודאי במישהו רציני, שלא מתכוון לחזור על הריטואל הישן והמוכר של "סדנא" שהיא בעצם סתם מפגש בדיחות של קבוצת מכרים, וציינתי את הבעיות של "סדנאות" שכאלו, ודרכים לפתור אותן. בתגובה, נאמר לי במפורש שמה שאני אומר לא מעניין ולא רלוונטי, שאני בכלל דמגוג, ושבסך הכל מדובר בקצת כיף לחבר'ה. אז הפסקתי לתת קרדיט.