הניתוח הוא בקיבה, לא בנפש
וכיוון שאיננו מכירים את מהלכי הנפש שלך, לא נוכל לדעת מה יקרה לה לאחר הניתוח. אם תישאר חשיבה שמנה בראש, או שתעברי תהליך שתשנה אותה. מה שברור, שללא שתעברי תהליך חשיבתי, החשיבה לא תשתנה מאליה, בעקבות הטבעת או ההרזיה הפיזית. לגבי שובע - גם זו שאלה. רוב האנשים (וגם אנוכי) דיווחו פה שהם מרגישים שובע עם טבעת סגורה בצורה מגבילה. עם זאת, במחקרים רפואיים נמצא שרק 30% ממנותחי הטבעת מרגישים שובע. יתכן שההבדל נובע מהבדלים בהגדרת השובע. הרעב הרגשי והרעב בעיניים לא מסתלקים עם הטבעת. אלא שסוגי רעב אלו ניתנים לשינוי ע"י תהליך חשיבתי. הטבעת יוצרת תחושת עומס בקיבה לאחר אכילה מועטת. תהליך חשיבתי יכול ללמד אותך לתרגם תחושה זו לשובע גם ברובד הרגשי, כלומר להרגיש שאת לא רוצה יותר לאכול, גם בעיניים, גם "בעצבים". לשם כך את צריכה להיפטר מההרס העצמי, כי ההרס העצמי רוצה שתרגישי רע, ולכן רוצה שתאכלי גם כשאת כבר חנוקה ועמוסה, ואז תסבלי מרפלוקס לילי ומהעונשים שהטבעת נותנת למי שאוכל שלא לפי הכללים שלה. אבל אם את רוצה להרגיש טוב, את לומדת לאלף את ההתנהגות והרצון שלך, לפי הכללים של הטבעת, ולומדת איך להימנע מהעונשים של הטבעת. האילוף הזה הרבה יותר קל מאשר עבודה על כוח הרצון בלבד, בלי עונשים ומשוב מיידי מהטבעת. אבל כדי להצליח בו, את צריכה להסכים להרגיש טוב ולאהוב את עצמך. בגלל השובע אוכלים מעט, ולכן יורדים במשקל. אבל כפי שראית, מלחמה יש לכל החיים, בגלל הנטייה להשמנה. אבל המלחמה הרבה יותר קלה כששבעים, הרבה יותר קלה כשמקבלים עונש מיידי שעוזר להגיע לאילוף. כמו כן חייבת להיות מודעות, שיש מאכלים משמינים שהטבעת אינה עוצרת גם כשהיא סגורה הרבה. במאכלים אלו יש להילחם בכוח הרצון בלבד (ובכמה פטנטים רגשיים וטכניים שאנו נותנים פה, בפורום, לפי הבעיה והשואל). עם זאת, המאבק קל יותר, כי נחסכו אנרגיות להילחם בשטחים אחרים בהם הטבעת עושה את העבודה. וכן ההרזיה נותנת הרבה מוטיבציה לעבוד ולשמור.