כמובן שכן באת להטיף..
וזה לא ממש מעניין אותך הסיבות האמיתיות ולכן יש לי את העונג למנף את שאלתך לתהיות פרטיות. למה באמת יצאתי? בגלל הסגירות? האטימות? המערכת הכבדה המתיינעת על פי חוקים נוקשים.מערכת שבה יש סיבה לכל דבר. תפקיד לכל אדם. תשובה לכל שאלה. גיהנום אנושי.. חיים בלתי אפשריים.מסרסי אישיות. וקיבלתי את זה, כי אמרו לי שזה נכון, שזה בסדר, שככה צריך להיות, שזה משרת מטרה. שיש לזה טעם ומשמעות. שהרבה גדולים ממני חשבו כבר. אני לא צריכה לחשוב, אני, יש לי תפקיד..יש לי משבצת למלא. ואז כשמתחילות התהיות על המהות. כשהגדולים מתבררים כפחדנים ובורים כשום דבר כבר לא מוחלט. כשהמטרה כבר לא כל כך ברורה ומובנת. כשיום אחד קמתי והרגשתי עירומה מערכיי, כי הם הושלו בתהליך תהייה. מאמונתי, כי היא התבררה כרצף הבלים שאומצו בחרדת קודש. מהוויה, כי היא נראתה לי כל כך אבל כל כך עדרית, טיפשית מפחדת לדעת, מפחדת לשאול. אז יצאתי