סקר קטן....

[lilo]

סקר קטן....

סקר קטן.... מה הקלטת וידאו/דיסק הכי הכי אצלכם בבית? זה שאי אפשר בלעדיו.... המון המון תודה

 

[limori]

כרגע אף קלטת אך הקלטת הזכורה לה

כאהובה ביותר על רואי - דגדוגים של דתיה בן דור

 

[נעה גל]

אין חיה כזו

 

[חגית אמא של אלה]

בכל שלב התפתחותי או גיל

היתה קלטת אחרת ("דיג דיג דוג" אחכ" "פים פם פה" וקלטות של דתיה בן דור... עכשיו היא אוהבת את ספר הג´ונגל). בכל מקרה הן לא היו ממש משמעותיות בחיינו כי היא רואה רק פעם-פעמיים בשבוע.

 

[lilo]

מה מומלץ לקלטת ראשונה?

משהו עם שירים שגם ההורים יוכלו לשיר לילד.... ואולי מישהי תסביר לי מה הקטע של הבייבי מוצארט הזה????? למה הילדים כל כך מהופנאטים ממנו???????

 

[סיגל של שגיא]

את צריכה לצפות באחת הקלטות כדי

להבין. הן צבעוניות, מציגות לילד צעצועים מגוונים המותאימים לתינוקות, המוסיקה נעימה, יש תנועה-צליל-צבע, יש פרצופים אנושיים (של ילדים). הקלטות מאוד נעימות ומשעשעות. אצלנו, קלטות השירים ("גוזל שלי", למשל) התקבלו בברכה ועניין אצל שגיא, רק אחרי שהכרנו בעל-פה את הדיסק. כשנתתי לו לצפות בקלטת הוא היה מוקסם, כי השירים היו מוכרים לו. לפני שהכרנו את השירים, הקלטת לא עניינה אותו.

 

[נעה גל]

בייבי מוצארט ושאר הסידרה ../images/Emo31.gif

הקלטות הן פרסומת אחת גדולה למוצרים שנראים בקלטת. כשפרסומת מהווה את נקודת המוצא ליצירת קלטת וידאו זה צריך, לדעתי, להדליק נורה אדומה אצל ההורים. אני בעיקרון חושבת שילדים צריכים לשמוע מוסיקה אמיתית ולא מוסיקה מרוככת לילדים, אבל נגיד שעוד אפשר להתווכח איתי על הנקודה הזו, מכל הקלטות הביצועים של סדרת בייבי מוצראט הם איומים במיוחד. אני חושבת שהקלטות האלה הן זלזול בילדים וזלזול בהורים. למה ילדים כל כך אוהבים אותם? או - לדעתי זה הדבר היחידי שיוצרי בייבי מוצראט עשו בצורה מקצועית. הם למדו איך ממכרים את הזאטוטים לקלטות, ברמה של שטיפת מוח. מספיק היה לי לראות את הילדים שלי מהופנטים לקלטת הזו בשביל להבין שזה לא יכנס אלינו הביתה. חוץ מזה, אני חושבת שמוסיקה צריכים לשמוע ולא לראות. כל מה שיפה במוסיקה הוא האפשרות לדמיין בעצמך מה קורה בסיפור. מה עשו בביבי מוצרט? מאכילים את הדימיון בכפית. למעשה, מרדימים אותו בצורה הזו. בטח אתם חושבים לעצמם שירדתי מהפסים וזו בסה"כ קלטת אחת ומה אני עושה ענין? כל הענין הוא שכל העולם שלנו מרדים את הדמיון. הכל כל כך ויזואלי ומוחשי שקשה מאוד להסעיר את הילדים של היום, למה צריך להתחיל בגיל כל כך צעיר עם האכלת דמיון בכפית? קשה מאוד להעיר אותו אח"כ...

 

[vered4]

לא מסכימה עם ניתוח המקרה ../images/Emo13.gif

אני לא חושבת שהן ממכרות, הן מענינות ונעימות לצפיה. העובדה שילדים בגיל ממש צעיר יושבים ורואים אותן למשך פרק זמן יחסית ארוך, מראה בעיני שהם נהנים ולא שרימו אותנו ומכרו לנו סם ילדים

אין לנו שום צעצוע מהסידרה, ואף פעם לא הרגשתי שהילד דורש משהו כי ראה את זה שם. כמו כל קלטת, יש תקופה שרואים את זה הרבה, ועכשיו הרבה פחות. גם לגבי מוסיקה מרוככת דעתי שונה. מוסיקה זה לא דבר שצריך לקדש אותו, זה פשוט דבר שצריך להיות נעים לשמוע אותו. אם זה לא נעים, אז גם אם זה מאוד מומלץ, אז לא חייבים. ההנחה לגבי ההאכלה בכפית, גם לא ברורה לי. משמיעים קטעי מוזיקה קלילים ובקצב שימצא חן בעיני תינוק. לא הייתי בונה על זה את כל התאוריות הנלוות. ולשאלה עצמה- קלטת שמאוד אהבנו- היא "דיג דיג דוג".

 

[נעה גל]

מותר לך כמובן... (ושאלה ללאה)

בעיני הן התמצית המרוכזת של כל מה שתינוק/ילד לא צריך לראות ולשמוע. יש הרבה קלטות גרועות ילדים (רובן?), למעשה, כשאני חושבת על זה אין אף קלטת וידאו שהיא באמת טובה (חוץ מהטלטביז - מישהו יודע איפה קונים?), אבל בכל אחת יש משהו נחמד - באחת הביצועים המוסיקליים טובים, בשניה האנימציה מדהימה, בשלישית התוכן איכותי ורק הבייבים למניהם לא הצליחו לעבור את המסננת שלנו בבית (אני מודה שיש בה חורים קטנים...) אנחנו, בבית, מחוממים מאוד על נושא הקלטות לילדים. פחדנו שהן תהפוכנה להיות רלוונטיות מדי כשהוצאנו את הכבלים מהבית, למזלנו, זה לא קרה. לאה - מאיפה הדיסק של "זרעים של מסטיק" המקורי? איתמר ואורן מקשיבים לגירסה של דפנה דקל, באופן כללי היא חביבה אבל היא שרה שם פשוט נורא. וורד - כמו שאני אוהבת לקרוא ספרים טובים, לשמוע מוסיקה טובה ולהתענג על סרטים טובים - אני חושבת שגם הילדים שלי זכאים למשהו איכותי. במילא הם נחשפים לכל כך הרבה זבל שאין לי עליו שליטה, אז לפחות בכל מה שנוגע לדברים שאני קונה אני דואגת שהם יהיו ברמה סבירה (לדעתי כמובן, לא אבסולוטית

)

 

[limori]

נעה את חושבת שהטלטביז טובים????

אם כן מעניין אותי לשמוע למה.

 

[נעה גל]

אני אגיד לך למה - 0 אלימות

אני לא חושבת שקיימות היום תוכניות כמו זו שאין בה טיפה או אפילו רמז לאלימות (פיזית, חברתית, מילולית גלויה או חבויה). הם נקיים לחלוטין. חוץ מזה, מי שבנה את התוכנית הזו לא זילזל בילדים והבין בדיוק את הצורך שלהם בחלק צפוי בתוכנית (היא מתנהלת תמיד באותו פורמט ויש את ה"עוד פעם" הנצחי שיכול להוציא כל הורה מהדעת

) וגם חלקים משתנים (הסרטים) וכו´. זהו.

 

[limori]

את צודקת באמת אין שום אלימות אבל

זה בילתי נסבל בעיני. ולמזלי רואי לא אהב. וכרגע אין לנו כבלים בבית כך שנעה לא יכולה לראות.

 

[לאה_מ]

לימורי, נסי את הטוויניז.

גם אני לא מסוגלת לסבול את הטלטאביז, אבל דוקא אוהבת את הטוויניז (עוד סדרה של ה-BBC). גם שם אין אלימות, אבל ההתרחשויות קוהרנטיות, ולא הזויות כמו בטלטאביז, ואין את החזרות הבלתי נסבלות. אני חושבת שגם פרקים של רחוב סומסום ושל דב בבית הכחול עונים להגדרת אפס אלימות.

 

[נ ו ם]

תשובה (ובהזדמנות זו שאלה אחרת ללאה)

מכיוון שגם אני שאלתי, אז הנה קישור למיתוס, למיקום של הדיסק. בטח יש בעוד מקומות.. ולאה - אורי נהנה משמוליקיפוד?

 

[לאה_מ]

אורי נהנה מאד משמוליקיפוד (תודה../images/Emo13.gif)

הגם שלטעמי ההקלטה מאד "רועשת". אבל הוא אוהב את זה.

 

[עירית ל]

על איזה ביצוע אתן מדברות?

אתן מדברות על שירים? לנו יש את גידי גוב מקריא ואיך קוראים לה המעצבנת הזאת עושה את שמוליקיפוד. זה המקום היחיד שאיך קוראים לה המעצבנת הזאת ממש נחמדה בעיני

. אבל תמיד יונתן יעדיף שנקרא את הספר בעצמנו.

 

[שרון של אייל]

זו הייתי אני. לא שמתי לב לשם המשתמש

 

[לאה_מ]

הדיסק המקורי של זרעים של מסטיק

יצא בשנת 1992 בסדרת התפוז (אם אינני טועה) של NMC ואפשר להשיג אותו בחנויות. אני לא מסוגלת להקשיב לביצוע המחודש. רק למקורי.

 

[עירית ל]

לי יש גם את ספר השירים

לא שיש לו הרבה ערך מוסף על הדיסק, אבל אל יונתן זה יותר מדבר. בזכות הספר שמתי לב שמי שכתבה את השירים המופלאים הללו היא לאה נאור, המתרגמת המדהימה של ספרי דוקטור סוס.

 

[ריניני]

דווקא זרעים של מסטיק המקורי

נשמע לי צווחני-צרחני, לגמרי שונה ממה שזכרתי. קנינו אותו לפני איזה שנה, היה בדיסקים המוזלים של NMC בטאואר (ובטח גם בחנויות אחרות). לא תפס אצלנו. הדיסק החביב על שירי ביותר הוא דווקא "חמציצים", זה משהו בן אולי מאתיים של "בצל ירוק" (נעמי פולני), שהסאונד השולט בו הוא של אקורדיון. חוץ מזה, שמעתי על דיסק ילדים די חדש שאמור להיות יפהפה, הפקה מושקעת ושווה (האיור על העטיפה של רותו מודן!), אבל עוד לא יצא לי להאזין לו. קוראים לו "שירי העיר הגדולה", למי שרוצה לבדוק. ובנוגע לטלטאביז - עניין של מזל, פה ושם אפשר למצוא אותם בסופר. אצלנו היו אהודים מאד במשך זמן רב, אבל קסמם דהה לפני מספר חודשים. עכשיו שירי רואה רק מיקי-דונלד-גופי, פה ושם באגס באני´ם (כאלו שאינם אלימים מדי, יש חלק די מחרידים) וקצת וואלאס וגרומיט (הכל מהאינטרנט. בחינם. אח, טכנולוגיה זה פינוק).