גם אצלנו אין קלטות לילדים
והילדים שלי כבר כמעט בני 4. האמת - יש לנו איזה שתי קלטות, אבל אנחנו לא צופים בהן. פעם כשעלתה דרישה, ראינו "פנטזיה" (עם יד על השלט לדילוג על קטעים לא מתאימים, למרות שעדיין, זה היה "חזק מדי" לבן שלי). הם רואים קצת בגן (עכשיו מתלהבים מאיזו קלטת שנראית לי חביבה (מתוך הדקות הספורות שראיתי) עם טוביה צפיר, שכוללת כל מיני משלי חיות (הצב והארנבת, השועל והעורב)), ואני כל כך שונאת לראות את הבת שלי (בעיקר) בתנוחת הבהיה בטלויזיה, שאני משתדלת להגיע למצבים האלו כמה שפחות ( אם כי, כשהם ביקשו - כן צפינו יחד בטלויזיה, וזה קורה לפעמים גם בלי שהם יבקשו - בעיקר בנשיונל גיאוגרפיק וכדומה). היא כל כך בוהה, שאפילו כשהיה שיר שהיא תמיד מצטרפת בשירה אדירה, היא בקושי מלמלה את המילים. לנתק אותם מהקלטת זה מבצע מורכב (במיוחד אם אחרים עוד ממשיכים לצפות - ואנחנו צריכים ללכת (בד"כ אני מחכה, אבל לפעמים יש אילוצים), ובדרך כלל כשמכבים את הוידאו היא במשבר (אבל אני לא חושבת שצפיה נוספת בבית, היתה מקילה על זה). אין לי בעיה שתשב/תשכב ולא תעשה כלום, רק תחלום. אבל כשהתמונות מרצדות מולה, זה ממש תחושה של "מבהה" (אני יודעת שאין מילה כזו) ונורא קשה לי לראות אותה כך.