אצלי זה שונה... מאוד שונה.
אצלי זה הטקסט מתלווה להפקה ולביצוע, לא ההפקה והביצוע שמתלווה לטקסט. הטקסט בעיני חשוב יותר מכל מרכיב אחר שיש בשיר. ואני לא מדברת על ביוגרפיה, אלא על משהו אחר. לא מעניין אותי לדוגמא שבגיל 4 האומן האהוב עליי למד בגן הזה והזה, ושבגיל 7 הוא עשה את זה ואת זה, אני מדברת על רקע של האומן לא מבחינה ביוגרפית אלא מבחינה אישית. לא עובדות ומספרים, אלא על רגשות ומעשים, ובגלל זה אולי, לי כן הייתה בעיה עם "איזה סרט". עם "ילד רחוב" הייתה לי פחות בעיה, אבל גם זה לא אחד השירים האהובים עליי בדיסק. וקצת קשה לי להשוות בין מוכר שוקו לאומן {למרות שאת שוקו קרלו אני משווה ליצירת אומנות-הבוקר שלי לא אותו דבר בלי זה} כי מוכר במכולת לא בא "למכור" לי טקסט או סיפור חיים, וגם אם כן, לא הייתי קונה את זה ממנו, אומן כן. ברגע שהופכים את האומן ל"סוחר שמוכר את מה שהוא עושה" זה נהיה מאוד מכני, לדעתי, כי הוא לא אמור למכור את מה שהוא עושה, הוא אמור להעביר את זה האלה, ומי שמוכן להקשיב, מקשיב. אבל אולי זה רק אני. love is love שורט.