סקר קטן ומוזר......

[שמופית]

היידי, בטח יש לך צרור כמו

של שרת בית ספר

 

[היידי אור]

זה לא מצחיק.....

תמיד שומעים אותי מתקרבת לפי הצלצול של המפתחות.... פעם עמית סחב לי את התיק והתלונן שהוא נורא כבד.... הוא פשפש בתיק לראות מה יש בו, ולטענתו ברגע שהוא הוציא את צרור המפתחות הענק- פתאום נהיה לו קל....

 

[rinutza]

בטח את מסתובבת עם צרור כמו של

סוהרים בבתי סוהר

 

[אמיקה]

לי יש..

לפני כמה ימים אמא שלי נורא התרגשה שאני עוד קוראת לבית הורי "הבית שלנו".. לא רק שיש לי מפתח - יש לי את החדר שלי אצל ההורים, עם הספרים והמגירות (והדברים הסודיים מאז גיל 8 - מכתבים וכאלו..), כמה בגדים, קצת איפור - "בייסק סטאף". טוב, מאחר ואני עובדת רחוק מהבית שלי, וקרוב לבית הורי - אני לא פעם קופצת לשם לאכול ול"שלאףשטונדה", באמצע היום.. בכלל - אני באמת מרגישה שזה הבית שלי כמו תמיד (ההורים שלי גרים באותו הבית כבר איזה 25 שנה - ככה שפחות או יותר גדלתי בבית הזה..). לבעלוש אין בכלל מפתחות לבתים של ההורים שלו (כל אחד בנפרד) ולאף אחד אין מפתח לדירה שלנו (טוב, חוץ מלחבר טוב-טוב שמדי פעם משאיר לי פתק על הדלת - "אל תבהלי, אני כאן.."

)

 

[רחלילי]

WELL

לי היה מפתח של הבית של ההורים ויותר חשוב מזה (כי אליהם אף פעם לא הרביתי לבוא) נשאר אצלי מפתח לבית של סבתא שלי והוא עדיין קיים למרות שהיא נפטרה. חוצ מזה זו שאלה מעניינת מה שאת אומרת ומה שאת מעלה אפשר לתת לזה משמעויות דינאמית.

 

[אביבית1]

אז ככה...

לאביחי יש מפתחות לבית של אמא שלו, ואין לנו מפתחות לבית של ההורים שלי ממילא אנחנו הולכים לשם רק בסופי שבוע, והם גרים רחוק.

 

[מאי26]

לי יש מפתחות לבית של אמא שלי

ונדמה לי שגם לארז יש מפתחות לבית הוריו. עם זאת, אצל שנינו אלה לא הבתים שגדלנו בהם בילדותנו, ולכן תחושת השייכות לבית לא ממש קיימת. עד היום מצחיק אותי כשאמא של ארז מנסה לשכנע אותנו לישון אצלה - כי זה גם הבית שלו (ואנחנו גרים 20 דקות ממנה סך הכל!). גם לאמא שלי יש לפעמים כל מיני טענות לפיהן הבית שלה זה גם הבית שלי, אבל אני לא ממש מרגישה כך (זה בית שהיא עברה אליו לפני שנתיים, אחרי שאני כבר מזמן עברתי לדירות שכורות).

 

[אלפית]

לא רק שיש לנו ...

... לו מפתח לבית הוריו ולי מפתח לבית הורי, אלא שגם חונכנו, ביחד עם אחותיו, לפתוח בהן את הדלת כשאנחנו באים ! במקרה של הורי, מדובר לא בבית אלא בתחנת רכבת לשמה, עמוסה סביב לשעון בבני זוג, אורחים וחברים, כך שהם שמחים כשאנחנו חוסכים להם את הריצה לפתוח לנו את הדלת... לבית שלנו להורי יש מפתח, אבל הם תמיד ידפקו כשאחנו נמצאים (לשמחתינו!) וב-99 אחוז מודיעים מראש כשהם סוף-סוף באים, ולא קופצים ספונטנית (לצערינו!). לבית הורי ... לסבתא שלי היה מפתח (לא יודעת עם הוא עדין עימה) שבו היתה פותחת את הבית כדי לקדם את פנינו (הילדים) כשחזרנו כל יום בצהרים!

 

[שביב שני]

אצלינו

לכל אחד יש את של הוריו. את שלו - בגלל שהם קרובים, ולפעמים הולכים לשם בצהריים לאכול כשהם לא נמצאים, או לקחת משהו. שלי - היה לי את המפתח של ההורים שלי בבית, ולא על הצרור, כי חשבתי שזה לא שימושי. אבל אח"כ הסתבר שזה לא טוב, כי דווקא במקרים שבהם הכי הייתי צריכה שכחתי אותו בבית. אז שמתי על הצרור. הם גרים בת"א אז לפעמים יוצא לנו גם להיות שם כהם לא נמצאים (כתחנת לינה או משהו כזה). בכל מקרה לא משתמשים במפתח כאשר הם נמצאים בבית. לאחותו ולהורים שלו יש מפתח שלנו (גןם בתור רזרבה - שנבוא אליהם אם שלנו נאבד). אצל ההורים שלי - לאבא שלי יש שני אחים שגרים מאוד קרוב. אז לכל שלושת האחים יש את כל המפתחות, גם למקרה שאבדו/נשכחו, וגם אם לפעמים צריך לקחת משהו + השקיית עציצים כשנמצאים בחו"ל וכו´ וכו´