דעתי...
אם את לא מרוצה מהבצפר שלך, את צריכה לעבור. אם את אומרת שהוא פוגע לך בחיי החברה, מעבר לבצפר שכונתי ישפר זאת. זאת, כמובן, בתנאי שאין לך מה להפסיד יותר מדי, ושאת יכולה לעשות זאת ללא רגשות טינה לעצמך וגעגועים רבים מדי... ותאמיני לי, שבגיל כזה- עדיף לך להמשיך להיות לא-מאוהבת. הרי, בגיל הזה לא יצא מזה שומדבר, רק כאב. אני עכשיו יצאתי מאהבה גדולה מאוד שהייתה לי, וכל פעם אני מגלה משו חדש שמושך אותי חזרה פנימה...
אני אוהב אותה כמו את כל העולם עכשיו, וזה קשה להיות בכאלו לבטים ובלבול...
אז את לא מפסידה יותר מדי. כמובן, יהיו את אלו שיגידו שאין דבר יותר יפה וטוב מאהבה, ואני מסכים עם זה, אבל זה לא עושה שומדבר, בגיל הזה, חוץ מלהעביר זמן. זה כמו תחביב, שבסוף ייגמר, וכשזה יקרה- זה יהיה כואב, ותהיה הרגשת אובדן אדירה. אז בכל מקרה, אל תאמרי דברים כאלה
זה שאת לא מאוהבת, לא אומר שאין לך חיים
תתעודדי, תעשי דברים עם החברות שלך, תנסי לפגוש בנים, להכיר אנשים, ולהיות שמחה
ובכל מקרה, כללללל מי שנמצא בפורום הזה הוא בעל חיים (
). למה
מפני שמדובר בפורום
על החיים, ועובדה שאנחנו לא מדברים פה רק על ההורים הטורדניים שלנו, אלא גם על עניינים חשובים, יומיומיים וקשורים לא פחות. לא יכול להיות שמישהו מדבר על חיים שאין לו, נכון
פה אנחנו דנים בנושא ששם הפורום מחזיק, ובכל מה שסובב זאת, שזה, בעצם, הכל. אז תתעודדי
יש לך חיים, ואם את מרגישה שלא, תמצאי משהו מרגש, שיחזיר לך את הצבע לחיים, ויגרום לך להרגיש כמו בנאדם חי
לכי ללונה פארק, טפסי על קירות טיפוס, צאי לטיולים, תפגשי חברים, ותעשי כל דבר שמעביר אדרנלין בדם
זה הפתרון הברור.