נזקים זה אנחנו ../images/Emo5.gif../images/Emo5.gif../images/Emo5.gif
מה הנזק הכי גרוע שהכלב שלכם עשה אי פעם? האמת שהנזקים הכי גרועים שהוא עשה הם נזקים בגוף (לעצמו)
. הליכה על זכוכיות שחתכו לו את הרגליים, הכנסה של שיבולים ושאר ירקות לאוזניים, שאיפה של כל מיני חולירות לאף ולגרון. פשוט מפחיד. בעיקר שהוא עושה את זה ברגעים ובמקומות הכי פחות נוחים שיש (ניסיתם לסחוב על הידיים 40 ק"ג כלב שחתך לעצמו את הרגליים, מהגינה ועד הרכב בבית, במרחק של כמעט קילומטר, כשאף מונית לא מסכימה לעצור ואי אפשר לתת לו ללכת בעצמו כי חייבים לעצור את הדימום עם הידיים?
). אז כעקרון - אנחנו מוכנים לחיות עם כל נזק - רק שיהיה בריא הילד
בכל זאת - הנזק הכי גרוע: 6 שעות אחרי שעברנו לדירה הנוכחית, השארנו את הכלבים בפנים ונסענו לנקות את הדירה שעזבנו. כשחזרנו גילנו שאדון נזק לעס לחתיכות 10 שלבים מתריס האלומיניום החשמלי של הסלון. שלבים באורך שלושה מטרים כ"א. אני בשוק שעוד נשארו לו שיניים. ולמרות שזה היה יקר ומבאס, הבעיה הכי גדולה הייתה שלמחרת בבוקר בעל הבית החדש היה אמור לבוא כדי לסגור כמה דברים... ואיך מסתירים את זה ממנו
. בסוף מצאנו מישהו שיבוא לתקן עוד באותו לילה.
והכי יקר? אני חושבת שזו הייתה כורסא שעלתה כמעט 5K. למרות שהיו גם פלאפונים, טלויזיה אחת וכו', אבל נראה לי שזה לא הגיע לסכום הזה. אבל האמת - אני לא חושבת שמה שקובע (מבחינה נפשית) הוא העלות של הנזקים. אם הוא היה הורס כורסא יקרה אחת וזהו, אז זה לא היה נורא. אבל כשזה הופך לכך שמורידים ממנו את העיניים לדקה וחצי, חוזרים וכבר מוצאים משהו הרוס, גם אם זה זול, כמו גרב, ספר, או אפילו חבילת נייר טואלט (אוי, הנקיון...), זה הפוך את כל ההרגשה להרבה יותר גרועה. כי למרות שיודעים שזוהי האנשה, אי אפשר להשתחרר מההרגשה שברגע שנותנים לו עוד צ'אנס - הוא מנצל ועושה "דווקא".
על מה הכי הכי כעסתם עליו? פעמיים ממש ממש כעסתי עליו: 1. כשהוא אכל את הנייד הראשון שלי, עם כל הטלפונים של לקוחות ועוד דברים חשובים (מאז למדתי לעשות גיבוי...) 2. כשהוא קרע לגזרים את אלבום התמונות של סבא שלי, הדבר האחרון שנשאר לי ממנו
לא קל לחיות עם נזק
אין לי תמונות הרס, זה דבר שאני מעדיפה לא לתעד
בתמונה המצ"ב רואים אותו ואת החתולה שלו מתמרחים עם הכביסה שקיפלתי למשעי חצי שעה לפני כן, ואת תחילת הרס מדף הספרים התחתון... שבוע או שבועיים אחרי כן הספרים שם הלכו לעולמם...