מרפסות (ארוך)
אחד הדברים הכי מטומטמים זה לעשות מרפסת לבית צמוד קרקע עם חצר. אני גרה בבית שתוכנן ככה. שתי קומות, חצר למטה, שתי מרפסות למעלה.
אז מרפסת אחת באה עם גג, ועם אפשרות בתוספת כסף לסגור אותה לאמבטיה של חדר ההורים. מאחר שנכנסתי הנה רווקה ובתקציב די חנוק, לא הלכתי על האופציה. מה שכן, עשיתי חלונות למרפסת הזו, והיא היתה חדר ג'אנק עד שסגרתי את הפתחים למעט חלון ועשיתי לי חדר ארונות.
המרפסת השניה תוכננה כמרפסת שמש - בלי גג. עם מעקה אבן, אבל בהחלט לא בטיחותי כיציאה מחדר ילדים. שנים הדלת היתה סגורה והמפתח חבוי, שלא יצאו לשם. שיא השימוש היה בשנים שעל המעקה עמדה שרשרת אדניות עם פרזיות שחידשו את עצמן בין צמחיה לא ברורה.
בשיפוץ האחרון נכנעתי, סגרתי המרפסת הזו והיא הפכה להיות חדר הבלגן של הבן (שחדרו קטן מחדר הילדה, ובלגנו מזעזע). לפעמים רואים שם רצפה. כל פעם שהפלא הזה מתרחש, אחרי שבוע-שבועיים הרצפה שוב נעלמת.
בחוץ יש חצר - אחת אחורית, שהיא החצר של הכלבה. יש לה פתח לצאת לשם, לשבת בין העצים או בשמש, ולעשות את צרכיה (הגיעה בגיל שנה לא מחונכת לצרכים, ולא התרגלה מספיק מהר לעשיית צרכים תוך כדי טיול). החצר הקדמית נועדה לבני אדם. יש בה פרגולה עם שולחן וכסאות, והחצי שהיה דשא כוסה בטון כשיצאו חוקים נגד דשא. יפה שם, כשמסדרים. אישית לא אוהבת לשבת שם. או קר או חם. הזמנים המתאימים לישיבה מצריכים אנרגיה רבה מדי לאכילה (רחוק מהמטבח והאיזור שורץ חתולים). התוצאה? אוכלים שם אולי 10 ארוחות בשנה ולא יושבים שם "סתם". בתקופות שונות היו בחצר הקדמית מפעל לתיקון אופניים, סדנת עבודה לפירוק מכשירים חשמלייים, אוהל לילדים, מגרש כדורגל (על שטח של 7X12 מטר! אבל עדיף על כדורגל בסלון). כרגע היא מיועדת ל"על האש" כשאמא זוכרת לקנות פחמים וחומר הדלקה, וכשהבן יקיר רוצה לנפנף.