סקר חדש

misty10

New member
הרהורים בנושא

יש לי כמה דעות נגד ובעד... אתחיל בנגד: (בהנחה שהאדם נפתר ולא במצב של צמח) אם הילד שלך (חס וחלילה טפו טפו נוק עון נוד ועוד כמה כאלה) היה מת... היית מוכנה לתרום את איבריו? (סליחה על הבוטות) יש אנשים שרואים בזה חילול גופה (ולא רק דתיים) ויש כאלו שיראו בזה מעין אי קבורת המת... (שכן האיבר היה אמור להיקבר עם השאר הגוף). והנה הבעד: האיבר הזה מציל חיים של מישהו שיכול למות אם לא יקבל אותו, ויש אנשים שרואים בזה מעין מצב שבו חלק מהמת עובר לאדם האחר, או שרואים בזה שליחות. אני אישית לא חתמתי באדי, ואני לא יודעת אם אעשה את זה אי פעם.
 
תודה על תשובתך

הבעתי את דעתי בתשובה למטה. אני חושבת שאם ילדי (הלא קיים והלא מתוכנן) ימות חלילה בטרם עת, אתרום את אבריו. אבל לא הייתי במקום הזה, כך שאין לדעת. מה לדעתך את היית עושה? אשמח אם שאר חברי הפורום יביעו דעה וגם ישתתפו בסקר.
 
בוודאי

אין לי מה לעשות עם האיברים האלה לאחר מותי...לכן אם הם יכולים לעזור למישהו לשפר ולו במעט את חייו או להציל חייו של מישהו אחר...וודאי שאעדיף לתרום לו/לה ולא לאותם הנמלים, התולעים ושאר השרצים באדמה שעסוקים בסילוק הרקבון של האיברים...הם יכולים למצוא מזון אצל חיות אחרות... דרך אגב...לא ראיתי את הקישור לאדי. כנראה נשמט.
 
תרומת איברים

קודם כל - קישור: המרכז הלאומי להשתלות ו"אדי" כשהייתי בטיבט חשבתי שהדרך הנאותה ביותר להתמודד עם מוות היא קבורת שמיים. זה דבר שיכול לזעזע כל אדם מערבי, ובאופן אישי לא הייתי רוצה לצפות בתהליך הזה. אבל מעולם לא הבנתי את בתי הקברות, הקדושה של הגוף המת לא מדברת אלי. יש כל מיני הסברים לקבורת השמיים, וגם בלי לקרוא אותם, אני מאוד מתחברת לגישה הבודהיסטית שלפיה הגוף שלנו הוא רק הכלי שמשרת אותנו בעולם הזה, ולאחר המוות אין לו שום חשיבות, לא בחיים הבאים ולא בכלל. בטיבט אין הרבה עצים, והאדמה סלעית ולכן לשרוף גופות כמו בהודו זה לא ריאלי, ולקבור אותן לא בא בחשבון. אז הם פשוט נותנים את הגופה כמזון לחיות, וזה מסתדר יופי עם העובדה שהבודהיזם הטיבטי רוצה לעזור לכל היצורים החשים. למען בעלי הקיבה הרגישה שבנינו לא אפרט את התהליך, אבל בעיני זה גם גורם לפורקן מסויים לבני משפחתו של המת, להבנה שבגופו הוא אינו איתנו אבל נשמתו נצחית. ההתמודדות של הטיבטים עם המוות תמיד נראתה לי דבר לשאוף אליו, בעוד ההתמודדות שלנו נראית לי כושלת. לא רק שהארץ מכוסה בבתי קברות ענקיים, אלא שבכל פעם שרוצים לבנות כביש או מעקף נתקלים באיזו גולגולת ישנה ומפסיקים את הכל בשם אי חילול כבוד המת. אבל זה כבר דיון אחר. ואיך זה קשור לתרומת איברים? ודאי שזה קשור... לתת לחיות מזון זה דבר אחד. להציל חיים, את זה אי אפשר להשוות עם שום דבר בעולם. זה דבר מדהים. אין לי כרטיס של אדי, למרות שתמיד רציתי לחתום ולא עשיתי זאת. אבל מזמן הבהרתי למשפחתי שאשמח אם אברי ייתרמו לאחר מותי. אני שוב רוצה להודות לטאו על שצירף את הכתבה, כי זה עודד אותי לעשות את הצעד, לשלוח את הפקס שישים אותי ברשימת התורמים לאחר מותי. בקשר לבני משפחה: קשה לי לחשוב מה תהיה הגישה שלי לגבי תרומת איברים של בני משפחה. אני מאמינה שאשמור על אותה גישה, לפיה הצלת חיים היא דבר מקודש הרבה יותר משמירת הגוף המת (הרי הוא אינו נשמר, וגם אם היה נשמר בחניטה, אני לא רואה בזה ערך).
 
מיכל

אני מצטרפת לתודתך לטאו, ומודה גם לך על העלאת המודעות לנושא. גם אני כמוך, רוצה כבר שנים להצטרף לאדי מתוך אמונה במה שכתבתי קודם. ועכשיו, בעקבות הכתבה והקישור לאדי- נרשמתי סופסוף והוספתי את שמי לרשימת התורמים. איני רואה בכך חילול המת ואיני מבינה כיצד זה משתלב עם האמונה כי הגוף זמני והנשמה היא נצחית, אמונה בה אני מאמינה, כמו גם היהדות והבודהיזם... ונהפוך הוא קיים משפט חשוב אף יותר: "כל המציל נפש יהודית אחת כאילו הציל עולם ומלואו" ואם יהיה לי הכבוד להציל אדם או שניים או שלושה (תלוי במצב האיברים שיילקחו ממני...)...דייני![והם לא חייבים להיות יהודים מבחינתי] אז שוב תודה, תמי
 

שמש א

New member
אני חתומה מזה 14 שנה

תמיד מוזר לי שאנשים שאני מעריכה לא רוצים לחתום
 

r a f a g a v

New member
האם מספיקה חתימה אחת / צריך כל שנה?

ה: גופ-נפש מתנתק עם המוות... החשוב הוא הקשר ביניהם. כשאחד מתנתק אין חשיבות לשני = לגוף, אלא - לאחרים!! {לגבי צמח - הוא חי בדיוק כמונו... }
 

שמש א

New member
פעם אחת בלבד

גם אם איבדת את הכרטיס אין צורך להרשם שוב. אם חשוב לך הכרטיס, אפשר להתקשר שישלחו חדש, אבל להרשם שוב זה מיותר.
 

0 אור 0

New member
את בטוחה

אני חתמתי לפני שנים ואני חושבת שאפילו יש לי את הכרטיס מאז, אבל אמרו לי פעם שהם מדי פעם מוחקים את מאגר הנתונים, ובצעם רק מי שמחדש כל פעם יופיע בו. והייתי בטוחה שאני לא רשומה, כי כל הקטע של לזכור להוציא את הספח מהרשיון ולמלא ולשלוח, זה קצת גדול עלי בתור אחת שכל הקשר שלה עם העולם החיצון הוא דרך המחשב, אני עוד איכשהו מסתדרת כשצריך לשלוח פקס, אבל דואר כבר משגע לי את השכל לגמרי
 

freearth10

New member
גם אני חתמתי לפני שנים

ואשמח אם יהיה איזשהו ערך מוסף לגופה שלי
מאיה
 

moonlight

New member
תרומת איברים

נרשמתי כשהמרכז הוקם, לפני שנים, ומדי פעם אני נרשמת שוב כי מאבדת את הכרטיס שלהם. מקווה שהפרטים נשמרים אצלם. נרשמתי שוב, עכשיו, ליתר בטחון. לא היו לי ספקות מעולם לגבי חשיבות מרכז ההשתלות וחשיבות תרומת האיברים. לגבי בני משפחה, סוגיה לא קלה, ומחשבות על כך עלו במהלך השנים, בעיקר כשהבנים שרתו בלבנון ובשטחים, ומחשבות קשות היו מתגנבות להן ומעיקות מאד. לא חושבת שהיתה נוצרת אצלי בעיה עם תרומת אברים במקרה כזה, אבל, בעצם מעולם לא שאלתי אותם מה הם היו רוצים. חושבת שמן הראוי לשאול, אבל יש אמא ששואלת שאלה כזאת את ילדיה? חבר שחזר מטיבט הראה לי תמונות של אתר קבורה טיבטי. בהחלט תמונות לא קלות, אבל אני לא טיבטית כך שלא ראיתי את גופי במקום כזה לאחר מותי. מאד מכבדת את היכולת שלהם להיפרד מהגוף באופן שמביא תועלת לבעלי חיים אחרים. בתאילנד ראיתי משרפות לגופות שבהחלט עשו לי צמרמורות. סיפורי השואה כנראה....אבל נראה לי מאד מכובד לשים את אפר המת בתוך מעין ארון קבורה שנראה כמו עמוד מקושט, ולהפתעתי נמכרים עמודים כאלו בצידי הדרכים, כמו שאצלינו נמכרים כדים לגינה ולנוי. תודה מיכל. נושא חשוב.
 
אני שאלתי את אמא שלי

והיה לה מאוד קשה לתת לי תשובה. אני חושבת שבסופו של דבר התשובה היתה שלילית. ברישיקש היה מאוד מוזר העיסוק התמידי הזה עם המוות. לראות שיירות שמלוות גופות כל הזמן, הגופות עטופות במין ניירות מוזהבים. פעם ראיתי פשוט נהג ריקשה שמסיע מאחוריו גופה מצופה, בלי אף אחד. גם היו סיפורים רבים של תיירים שראו גופות שצפו פתאום בנהר (גופות של ילדים, נשים בהריון ופרות לא נשרפות אלא מוטבעות בגנגס) והיה להם קשה עם זה.
 

moonlight

New member
אני לא בטוחה שזה עיסוק תמידי

אולי לנו זה נראה מוזר כי חונכנו שיש משהו מפחיד במוות. גופות, אצלינו מטופלות במקום שנבנה לשם כך ותמיד מכוסות או בתוך ארון. נראה לי שאצלם זה פשוט טבעי לגמרי. חלק מהחיים. לא עושים מזה עניין גדול. מאמינים שהנשמה ממשיכה לחיות, והגוף זו קליפה שעבר זמנה ולא יותר מזה. לפני הנסיעה להודו ספרו לי שאפשר לראות גופות, בבוקר, ברחובות, ודי חששתי שאתקל בכאלו. לשמחתי זה לא קרה, אבל הכנתי את עצמי לסיטואציה כזאת.
 
תיקון טעות

כתבתי רישיקש, והתכוונתי לורנאסי. מכיוון שורנאסי נחשבת למקום קדוש, וגם נהר הגנגס שזורם בה, אז אנשים מגיעים לורנאסי במיוחד כדי למות. התוצאה היא עיר מלאה בזקנים ובחולים והמון מחלות שמסתובבות באזור. לאורך הנהר יש המון מקומות לשריפת גופות, וברחוב רואים המון גופות, או לפחות שומעים את שירת התפילה של המלווים. בגלל זה כתבתי שזה עיסוק תמידי שם , אבל אולי העיסוק התמידי היה שלי בלבד... ניסיתי לפתוח את הנושא לשיחה היום עם מקורבי, וגיליתי שזה גרם לעצבנות ולאי נוחות גדולה. זה קצת מחבר אותי למה שאור כתבה על כך שלפעמים אנו רגילים לעסוק בדברים מסויימים, באופן שהוא מאוד לא מובן מאליו לאחרים. אם פתיחת הנושא גרמה לאי נוחות או קושי אצל מי מבאי הפורום, אנא קבלו את התנצלותי. לא זו היתה הכוונה.
 

harduf9

New member
רשום שנים וברור שכן

אצלי החלוקה היא כזו. מה שאפשר לתרום להצלת חיים לתרום. מה שאפשר להשתמש במחקר שישתמשו במחקר ומה שנשאר לזרוק לים, שהדגים יאכלו. בריאות שלמה גיא הרדוף
 
למעלה