לא סיימתי, מה אני קופץ על האנטר
והמוסיקה הקלאסית, בהקשר הזה, היא עוד מקום שבו ניתן להמשיך ולהתפתח רגשית ומחשבתית (וקיומית), כשמדובר בהמשך של מסלול הבריחה מהעולם המוסיקלי המנוון שאותו הזכרתי. כמובן שהעניין אינו חד צדדי, אבל הכיוון השני לא נראה לי בכלל קשור למסלול הראשון. אפשר לראות את זה, כמובן, כ"נסיגה" אם "מגיעים" מהמוסיקה הקלאסית לפרוג, אבל מצד שני אם אדם גדל כל חייו על מוסיקה קלאסית אז יש עבורו בוודאי הרבה מאוד מה לגלות באסתטיקה של המוסיקה הלא קלאסית, ובמקרה הזה הפרוג יכול להוות בדיוק את אותו תפקיד מקשר. יש בו הרבה עומק, גיוון ועושר, אבל גם יש בו משהו אסתטי שאין במוסיקה הקלאסית, שיכול למשוך מאוד את הקלסיקאי המתוסכל. בכל אחד מהמקרים, נראה לי, ניתן להצביע לפחות באחד מהשלבים על חיים בתוך בועה מוסיקלית או תרבותית. אם זה מי שגדל בתוך בועה של מוסיקה מסחרית שמטמטמת אותך כל יום בעבודה, ברחוב או אצל החבר'ה במשך שנים, ואם זה מי שגדל בתוך בועה של מוסיקה שנמצאת קצת בעננים מדי פעם. מי שבכל זאת עשה את המסלול יכול לראות את עצמו, אני מאמין, כאחד שראה לפחות אחת מהבועות האלה מבחוץ.