סקר הנובי גוד

beatman

Member
יש חופש, יש פעילויות שונות ומבצעים שונים בחג או לפניו

נובי גוד נחגג בהרבה עצי אשוח מקושטים וקישוטים בכל מקום באמצע החורף כפי שהמשפחות שלנו התרגלו, בארץ אין את כל זה.
 

Astroo

New member
גם עכשיו יש הרבה "מבצעי סוף שנה"

וחופש תמיד אפשר לקחת על חשבון המכסה שנתית. אני כל שנה מגיל 18 לוקח חופש ב-1 לינואר, כולל כשהייתי בשירות צבאי.
 
חופש אפשר לקחת גם ביום שלישי

אבל עדיין אין הרגשה של שבת. בראש השנה כולם לובשים לבן, שמים את פעמיהם לבית הכנסת, כולל חילונים רבים, אחר כך חוזרים הביתה ויושבים כולם ביחד סביב השולחן הגדול ואוכלים ארוחה משפחתית חגיגית. לעתים קרובות מגיעים קרובי משפחה, חברים וסתם מכרים. יש תחושה שאתה חלק מקולקטיב מסוים. אחר כך יוצאים לטייל בחיק הטבע, הדתיים סתם מטיילים ברחובות ואילו החילונים יכולים לנסוע לכל מיני מקומות. יש תחושה שכולנו עם אחד שמדבר באותה השפה.
&nbsp
מה יש בנובי גוד? תחושה מאוד אנכרוניסטית שנתקעת אי שם בשנות ה-70 וה-80 בברית המועצות. אז את ברז'נב החליף פוטין, בסדר... מה עוד השתנה?
 

Astroo

New member
זה אינדיבידואלי מאוד

בנובי גוד אני מרגיש חלק מהעולם המערבי שחוגג כולו את ערב השנה החדשה, וחלק מהעולם דובר הרוסית (200 מיליון בני אדם) שחוגג ספציפית את נובי גוד.
כמו כן, גם ביום ההולדת שלי ושלך אין אווירת חג ברחובות, זה לא אומר שאין סיבה למסיבה.
 

beatman

Member
אתה לא מרגיש שאתה נמצא במקום שהוא מנותק מהעולם המערבי ומעולם

דוברי הרוסית ?
כלומר שבסביבה שלך(רובה) אין את אותה האווירה שאתה מרגיש חלק ממנה.
 

Astroo

New member
לא, לא מרגיש

יש אווירת חג בטלוויזיה, באינטרנט ובחוג קרובי משפחתי ומכריי.
 

Astroo

New member
עדיף בארץ

פה יש לי חברים שאתם אפשר לערוך מסיבה משותפת, הורים שאפשר לבקר אותם ב-1 לינואר, ילדים שנמצאים בסביבה מוכרת.
 
יש "עם מערבי"? יש עם שמושתת אך ורק על ידיעת השפה הרוסית?

אתה הרי לא русский ולא россиянин, וילדיך אינם יודעים את השפה הרוסית. כדבריך, אתה דור שני ואחרון לדוברי השפה הרוסית. סביך (או סבי-סביך) לא חגגו את החג הזה וככל הנראה שגם נכדיך לא יחגגו אותו. מדובר בחג בעל סממנים סובייטיים לחלוטין שאיבד את כל המשמעות שלו במדינת ישראל. אין פה שלג, אין פה מזחלות, אין פה עצי אשוח *אמיתיים* שפזורים ברחובות, דד מורוז, סנג'ורוצ'קה ושאר הדמויות מסיפורי העם הסלאביים פשוט אינן משתלבות בנוף המקומי.
 

Astroo

New member
אני בסה"כ עושה את מה שנחמד לי לעשות, בלי להפריע לאף אחד

אין כאן שום קונוטציה אידאולוגית או מחשבה אסטרטגית מה יהיה בעוד שני דורות והם נכדיי יחגגו את החג. זה נעים לי לחשוב שזו תקופה מיוחדת וחגיגית של חילופי השנה, זה מזכיר לי את הילדות, זו סיבה להתקשר לחברים וקרובי משפחה ושהם יתקשרו אליי. דיינו. ילדי אומנם לא מדברים רוסית, אבל מבינים אותה וצופים בסרטים מצויירים מתוצרת רוסיה, ששם מזכירים את החג.
 

lEchoesl

New member
חייבים להשתכר וליפול מתחת לכיסא? במשפחה שלי אף אחד לא

משתכר ונופל מתחת לשולחן... גם חבריי שבמידה ומתאפשר לי להמשיך לחגוג איתם, לא משתכרים ונופלים מתחת לשולחן. אני אישית שותה מעט מאוד, אבל יוצאת לחגוג איתם בשביל האווירה.

מה הבעיה לחגוג גם את ראש השנה היהודי וגם את ראש השנה הבינלאומי? למה חייבים להיות חד צדדיים ולהיות ברוגז עם התרבות שממנה באת? למה חייבים לרדת על כול מה שנתפס כשייך לרוסיה? למה המרוקאים [גם דור האלף בארץ] מכבדים את השורשים שלהם ואת התרבות שלהם ולא מתביישים ללכת עם תרבוש [שוואלה? בעיניי נתפס גם כמשהו זר, מיושן ובטח שלא קשור ליהדות] וחלקכם מתביישים בתרבות של ההורים שלכם ושלכם? אתם פשוט מתביישים בתרבות הזאת, לא שלמים עם החלק הזה בכם... בקיצור אתם לא מכבדים את עצמכם אבל רוצים שיכבדו אתכם?
אם אתה יורק על עצמך אני ארק עליך פעמיים. זה הכול. אז למה אתם באים בתלונות שלא מתחברים לדוברי הרוסית בארץ? אתם עצמכם לא מתחברים לעצמכם ואתם משדריים זאת החוצה גם אם נראה לכם שלא. אתם עצמכם הורסים את הרושם על עצמכם. אתה יודע ממש לא אכפת לי מהרושם שאתם עצמכם יוצרים על עצמכם, אבל כן אכפת לי שהרושם הזה שיצרתם מתפשט גם על דוברי רוסית אחרים ששלמים עם מה שהם.
 
45 שנה למשפטי לנינגרד: "לא בגדנו במולדת – כי אנחנו לא רוסים"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4744263,00.html
&nbsp
בהמשך המשפט גילו הנאשמים היהודים עמידה אמיצה וגאה. הנאשמים דחו את טענות התביעה כי הם בגדו במולדתם ואמרו: "לא בגדנו במולדת – כי ישראל ולא רוסיה היא מולדתנו ובישראל לא בגדנו".
&nbsp
זמן קצר לפני הקראת גזרי הדין קמו הנאשמים ובני משפחותיהם, שהיו באולם בבית המשפט, ושרו במשך שבע דקות "עם ישראל חי". לאחר מכן הם קראו "שמע ישראל". לפי הוראת השופט התערבה המשטרה והפסיקה את השירה. הנאשם אנטולי אלטמן נשאל אם יש לו מה להגיד. הוא אמר: "רצוני לשגר מאולם זה ברכת חג שמח לאחיי בישראל לרגל חג החנוכה".
&nbsp
- - - - - - - - - - - -
&nbsp
את יודעת מה אותי מכעיס? שגויים ומשומדים שהגיעו מחבר המדינות בשנות ה-90 וה-2000 הוציאו לכולנו שם רע של נצלנים, אופורטוניסטים, שתיינים, קללנים, מנבלי-פה, מפרקות-משפחות, סרבני השתלבות ומשמרי הגטו התרבותי. אנשים הגיעו הנה מטעם חוק השבות היהודי אך מסתבר שרבים מהם אינם יהודים וחלקם אף נוצרים גמורים. יתרה מכך, הם עוד מתריסים ולועגים לאמונות שלנו ולרצון שלנו להיות יהודים בארצנו ולדבר בשפתנו.
&nbsp
" 'אזרח פולקובניק!' אמרתי. '...אם אתה מתעלל בשפה הרוסית, שפתם של פושקין וטורגנייב, ומנבל את פיך באופן כה גס, הריני מכריז כי מעתה והלאה אין אני יודע רוסית, ועל מנגנון החקירה לדבר אתי בלשוני אני - בעברית.'
'הורידוהו לצינוק!' מפקד הפולקובניק...
לאחר שלוש יממות, בשעה השלישית בלילה, העלו אותי לקומה השניה, לחדר החוקר... התחלתי לרעוד בכל גופי עד נקישת שיניים. ישבתי אל שולחן האסירים. 'נו,' אמר החוקר, 'התדבר עכשיו?' הרעידה המכוערה לא פסקה. 'כבר אמרתי, כי מדבר אני אך עברית.' מלים אלו נאמרו עברית. 'אני אפתח את פיך!' הוא מוסיף דברי נבלה גסים כדרכו ולוחץ על כפתור הפעמון... נכנס הפולקובניק בעל העיניים הבולטות וניגש ישר אלי. 'נו, תדבר' - 'עברית!' אז אצל לי שתי מכות בראשי, אחת ביד ימינו, השנייה בשמאלו. שוב הרגשתי זרם דם על לחיי, אולם רעידותיי פסקו בבת אחת. 'התדבר?' - 'עברית! אך ורק עברית!' אז התנפלו עלי כל הקצינים והתחילו להכותני." צבי פרייגרזון, אסיר ציון, סופר עברי בברית המועצות. לא הצלחתם לשבור את רוחנו שם, ואתם ודאי וודאי לא תצליחו לשבור את רוחנו כאן.
 

lEchoesl

New member
תפסיק למרוח ולמרוח את המילים שלא קשורות לדיון ולהתחמק מהדיון

עצמו. שתיינים? כולם? שטויות ושטויות. גויים. כולם? נו באמת תרשה לי להתעלם. רוב היהודים שעלו לכאן הם יהודים שלמים, יהודים רק לפי האם או האב מעטים הם גויים שלמים ומעטים הם יהודים בכאילו [שמצאו איזה סבא של סבא שהיה יהודי והחליטו לעלות].
אופורטוניסטים? חחחחח... האופורטוניסטים האמיתיית ברחו למערב, אבל זאת הייתה בדיחה טובה. הא אופס... שיט איך שכחתי שלנקות רחובות זאת הזמנות של פעם בחיים!
&nbsp
מי לועג לך? מי שלועג כאן זה אתה שקבעת שאני חייבת לוותר על חלק ממני. למה הצרפתים לא מתביישים לצרוח לי באוזן בצרפתית כשאני נוסעת ברכבת? רגע... רגע... אתה אומר לי שהעולים לועגים לתרבות ישראלית? מה זה לעזאזל תרבות ישראלית? לשפה שלך? האם חוסר האפשרות להיפטר ממבטא זר או חוסר האפשרות לקלוט שפה זרה זה ללעוג? ותסלח לי כמובן... אבל ההורים שלך ממש, אבל ממש לא דוגמא מייצגת.
ומה אתה עושה כאן בפורום חוץ ממלעוג לדוברי רוסית אחרים ולפגוע ברגשותיהם? ואתה בכלל לא מתבייש מהעובדה שאתה מכליל פה אנשים בסטיגמות ישנות.
&nbsp
 
במילים אחרות, המסר שלך הוא תהייה רוסי טוב וישראלים

(יענו, בני עדות אחרות) יכבדו אותך ויתחברו אליך?
מזה שאני לא מתחבר לחלק הרוסי שלי (מבחינתי זה שגדלתי במרחב הדובר רוסית ורוסית היא שפת האם שלי זו לא יותר מצירוף מקרים אקראי) את קופצת לנושא של כבוד עצמי ומסיקה מסכנות נחפזות שאני לא מכבד את עצמי. אז טעות בידייך, למרות שאני מבין גם מבין למה את מתכוונת ומודע היטב שלך ולך לאנשים החולקים איתך את גישתך אני לעולם לא אוכיח שום דבר, כי אתם מפרשים כחור כבוד עצמי את זה שההגדרה העצמית שלי שונה מזו שנגזרת מהחזות והמבטא. לצערי יש המון אנשים, אם לא הרוב, שמגדירים את האדם לפי חזותו ומבטאו, ואם הם מזהים סתירה בין ההגדרה הזו לזו העצמית שלו אז הם ישר ובלי הרבה חוכמות מפרשים את זה כאומללות, חוסר כבוד עצמי והתיימרות פתטית להיות מי שאתה לא.
אבל את לא חושבת שלשפוט אדם ולהסיק מיהו רק לפי מבטאו וחזותו זה שטחי ורדוד, ושהסגידה שלך לשמירה בכל מחיר על זהות המוצא היא כל-כך ברוח שנות ה-90 ונובעת אך ורק מהלכי הרוח החברתיים ולא מאיזו אמת מוחלטת או חוק טבע? בסה"כ הרי הכל יחסי בחיים וצריך לתת חופש ומרחב מחייה לכל הזהויות ולא להשליט דיקטטורה של תפישות מסוימות ולקדש אותן מעל לכל דבר אחר בשם הדמוקרטיה והחופש.
 

beatman

Member


המסקנות לגבי כבוד עצמי והכתבת זהות של אדם ע"פ חזותו ומבטאו הינן שגויות, הנושא הרבה יותר מורכב כפי שאתה מספר.
 
בגרסה הרוסית מורגש איך הזמרת מתאמצת ויוצאת מגדרה

רק כדי להנגיש את השיר לליבם של העולים שמקרוב באו...
עכשיו אפשר רק לדמיין אילו חיים יכלו להיות לנו פה עם העלייה הרוסית הייתה מלכתחילה תואמת לציפיותיה של החבה המקומית הוותיקה של סוף שנות ה-80 (עידן ערב העליה הגדולה)...
 
כולם פה יצאו מגדרם כדי לקלוט את יוצאי בריה"מ ולמצוא חן

בעיניהם... במימונה של שנת 1990 אירחו המרוקאים לא פחות מ-20 אלף עולים חדשים מבריה"מ. הרבה תוכניות טלוויזיה הוקדשו לעולים והיה ניסיון אמיתי להתחבר איתם. ברגע שהאחרונים בחרו להסתגר בגטאות שלהם ולתקוע פרצוף מאיים ועצבני בכל ישראלי, גם הראשונים התייאשו בסופו של דבר והמשיכו בדרכם. כמה אפשר להתחנף? כמה אפשר להושיט את היד לשלום ולקבל בתמורה הפניית גב? על זה בדיוק כעסתי, ה"קומץ" (במרכאות או בלי) הוציא שם רע לכל השאר, כולל לאלו שרצו להשתלב ולהיות חלק מהחברה.
 
למעלה