45 שנה למשפטי לנינגרד: "לא בגדנו במולדת – כי אנחנו לא רוסים"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4744263,00.html
 
בהמשך המשפט גילו הנאשמים היהודים עמידה אמיצה וגאה. הנאשמים דחו את טענות התביעה כי הם בגדו במולדתם ואמרו: "לא בגדנו במולדת – כי ישראל ולא רוסיה היא מולדתנו ובישראל לא בגדנו".
 
זמן קצר לפני הקראת גזרי הדין קמו הנאשמים ובני משפחותיהם, שהיו באולם בבית המשפט, ושרו במשך שבע דקות "עם ישראל חי". לאחר מכן הם קראו "שמע ישראל". לפי הוראת השופט התערבה המשטרה והפסיקה את השירה. הנאשם אנטולי אלטמן נשאל אם יש לו מה להגיד. הוא אמר: "רצוני לשגר מאולם זה ברכת חג שמח לאחיי בישראל לרגל חג החנוכה".
 
- - - - - - - - - - - -
 
את יודעת מה אותי מכעיס? שגויים ומשומדים שהגיעו מחבר המדינות בשנות ה-90 וה-2000 הוציאו לכולנו שם רע של נצלנים, אופורטוניסטים, שתיינים, קללנים, מנבלי-פה, מפרקות-משפחות, סרבני השתלבות ומשמרי הגטו התרבותי. אנשים הגיעו הנה מטעם חוק השבות היהודי אך מסתבר שרבים מהם אינם יהודים וחלקם אף נוצרים גמורים. יתרה מכך, הם עוד מתריסים ולועגים לאמונות שלנו ולרצון שלנו להיות יהודים בארצנו ולדבר בשפתנו.
 
" 'אזרח פולקובניק!' אמרתי. '...אם אתה מתעלל בשפה הרוסית, שפתם של פושקין וטורגנייב, ומנבל את פיך באופן כה גס, הריני מכריז כי מעתה והלאה אין אני יודע רוסית, ועל מנגנון החקירה לדבר אתי בלשוני אני - בעברית.'
'הורידוהו לצינוק!' מפקד הפולקובניק...
לאחר שלוש יממות, בשעה השלישית בלילה, העלו אותי לקומה השניה, לחדר החוקר... התחלתי לרעוד בכל גופי עד נקישת שיניים. ישבתי אל שולחן האסירים. 'נו,' אמר החוקר, 'התדבר עכשיו?' הרעידה המכוערה לא פסקה. 'כבר אמרתי, כי מדבר אני אך עברית.' מלים אלו נאמרו עברית. 'אני אפתח את פיך!' הוא מוסיף דברי נבלה גסים כדרכו ולוחץ על כפתור הפעמון... נכנס הפולקובניק בעל העיניים הבולטות וניגש ישר אלי. 'נו, תדבר' - 'עברית!' אז אצל לי שתי מכות בראשי, אחת ביד ימינו, השנייה בשמאלו. שוב הרגשתי זרם דם על לחיי, אולם רעידותיי פסקו בבת אחת. 'התדבר?' - 'עברית! אך ורק עברית!' אז התנפלו עלי כל הקצינים והתחילו להכותני." צבי פרייגרזון, אסיר ציון, סופר עברי בברית המועצות. לא הצלחתם לשבור את רוחנו שם, ואתם ודאי וודאי לא תצליחו לשבור את רוחנו כאן.