סקר הנובי גוד

beatman

Member
זה לא נכון

גם אם היו מקרים של 'רוסים' שלא רצו להיות בכלל ישראלים ומנגד ישראלים שהתייאשו ובחרו להתעלם מ'רוסים', לרוב זה לא היה כך.
הבעיה העיקרית היא חוסר תיאום בין העולים מבריה"מ לשעבר(לפחות המסה העיקרית שלהם) לבין הישראלים באותה תקופה.
הישראלי הממוצע של אז גדל וחונך לראות בעולה חדש דמות של יהודי(ללא אפשרות ללא יהודים) שהיה לו רע בגולה והוא חלם כל חייו לעלות ארצה, להפוך לישראלי לכל דבר ולנתק כל קשר עם הגולה. תוסיף לזה את הדתיים והמסורתיים שלא יודעים/לא מבינים שיש הרבה יהודים חילוניים שמרוחקים ממסורת ישראל ולא מכירים כל כך את הדת וגם בורות גמורה בחברה הישראלית בנוגע לחיים בבריה"מ.
עכשיו ניגש ל'רוסי' הממוצע, מדובר ביהודי סובייטי או קרוב משפחה של יהודים שהוא זכאי עליה, ברוב המוחלט של המקרים הוא מרוחק מהיהדות וכך גם מהציונות.
הוא מחליט לעזוב את בריה"מ בעיקר בגלל המצב הכלכלי והפוליטי הרע, בנוסף גם חשש מחוסר היציבות הלאומית ופחד מהאיום האנטישמי היו קיימים בסיפור.
חלק רוצה להגיע לישראל, אמנם בגלל שזאת מדינת היהודים, אבל גם לרוב לא הייתה להם מחשבה כזאת לפני זה.
חלק אחר רוצה לארה"ב/גרמניה/מדינה מערבית כלשהי אבל נאלץ להגיע ארצה בגלל סגירת שערים ומאמץ של מדינת ישראל.
&nbsp
ואז נוצר המפגש בין 2 קהלים שלא מבינים אחד את השני:
העולה יורד מהמטוס, מסכים לחוקי המדינה, משרת בצבא, עובד לפרנסתו ומשלם מיסים, חלק מצליח ללמוד עברית וחלק לא(יש גם כאלה שלא רוצים), מדבר בצורה טבעית ברוסית וחי את חיי התרבות שרגיל היה לחיות כל חייו, לעיתים גם שומר על קשר עם משפחה בחו"ל, בין היתר במדינת המוצא.
הישראלי רואה פתאום עולה שהוא לא תמיד יהודי, משמר זיקה לגולה ולתרבותה, לא שש פתאום להפוך עצמו לישראלי ע"פ הכללים של הראשון.
בקרב הדתיים/מסורתיים הם לא מבינים איך יהודי יכול להיות בלי ברית/לאכול חזיר/לחגוג נובי גוד כלשהו וכו'.
ומכאן נוצר הקונפליקט, רוב התיגרות והחיכוכים נגרמו מבעיה שורשית זו של חוסר תאימות בין ה"עולה החדש" לבין העולים בפועל.
 
היו הרבה מאוד מקרים כאלו...

זה מזכיר לי את הדיבורים על ה"קומץ הבית"רי", כאשר ברור לכולם שלא מדובר בקומץ כלל ועיקר. אני זוכר מצוין את חבורות הרחוב בשנות ה-90 ובתחילת ה-2000 שישבו בכל מיני מקומות, שתו אלכוהול, גידפו וקיללו, נטפלו לעוברי אורח וחיפשו עם מי לריב. הם התעקשו לדבר רק ברוסית ולכפות אותה גם על אלו שאינם מעוניינים לדבר בה, או שפשוט רוצים להשתלב בישראליוּת. גם דור הביניים והדור המבוגר הסתגר בתוך עצמו ופשוט העתיק את צורת חייו בריה"מ לכאן. התחושה הייתה שצורה פה מעין רוסיה-טאון בלתי חדירה ושהישראלים פשוט אינם רצויים בה. האנטגוניזם שאותם רבבות 'מהגרים' עוררו כלפיהם היה עצום.
&nbsp
אתה כנראה צודק באופן חלקי, הישראלים הוותיקים חשבו שכל (או לפחות מרבית) העולים שיגיעו יהיו כמו נתן שרנסקי, יולי אדלשטיין, אידה נודל, גרישה פייגין ומסורבי עלייה אחרים. הם לא תיארו לעצמם שיש חלק גדול מאוד שהתבולל פיזית, חלק גדול של יהודים שהתבולל נפשית ורוחנית, רבים שהגיעו הנה כברירת מחדל ושאין להם שום כוונה להיטמע ולהשתלב בחברה. איך תרגיש אם יתברר לך שזוגתך/אישתך לעתיד בחברה בך ונמצאת איתך אך ורק בגלל שהיא לא הצליחה להשיג מישהו טוב יותר ממך ושאתה בסה"כ ברירה מחדל זמנית בשבילה עד שהיא בכל זאת תצליח למצוא מישהו טוב יותר ואז תזרוק אותך אחרי שהשקעת בה כסף, זמן, מאמצים ואהבה? זה בדיוק מה שקרה כאן, מרבים היוצאים מברית המועצות רצו בכל מאודם להגר לקנדה או לארה"ב. אחרי שהשערים נסגרו, הם הגיעו לפה כמי שכפאם שד, ממש כמו אנוסים, ולא חדלו לפנטז על הגירה לקנדה ארה"ב בעתיד. רבים מהם הצליחו בכך, אחרי כל ההטבות הכספיות שהם קיבלו ובעודם משאירים פה את הוריהם וסביהם הזקנים כדי שהמדינה תטפל בהם. מה הפלא שהציבור הוותיק החל להתמרמר ולרטון?
&nbsp
אני זוכר מצוין איך מושבים מסוימים קלטו משפחות רוסיות אליהם. מה רק הם לא עשו בשבילן... הכל, פשוט הכל. את הירח, השמים, השמש והכוכבים הם הורידו בשביל אותן משפחות. הדבר המינימלי שאפשר לעשות זה להיות אסיר תודה ולא לגדף את הישראלים בכל הזדמנות ולהתעקש לדבר מעל הראש שלהם ברוסית כאשר ברור לך שהם אינם מבינים אותך וזה סתם יגרום להם לחוסר נוחות. לי תמיד אמרו שזה לא יפה לדבר ליד אנשים בשפה שהם אינם מבינים, כמובן, בהנחה שכולם נמצאים ביחד ואתה דובר את שפתם, אבל הרוסים התעקשו לשחק לפי הכללים שלהם ולשים ז' על כ-ו-ל-ם. היום כמובן המצב השתפר, כבר נולד דור חדש שהתחנך בישראל, דור המדבר הלך לעולמו, דור הביניים מזדקן וכו', אבל בשנות ה-90 ובתחילת ה-2000 המצב היה חמור מאוד וכך נולדו הרבה מאוד סטיגמות, סטריאוטיפים ודעות שליליות על הרוסים, כולל על אלו שאופיים שונה לחלוטין ורצו להשתלב. קל מאוד להרוס משהו, קשה מאוד לבנות אותו מחדש. לך עכשיו תוכיח ש"אתה לא כזה", כאשר לישראלי שעומד מולך כבר יש ניסיון רע מאוד עם יוצאי חבר המדינות.
&nbsp
צריך גם לציין שהיהודים-הסובייטים, לפחות על הנייר, הגיעו ברובם הגדול ממש בתחילת העלייה. אחר כך השתנה הרכב האנשים והחלו להגיע בעיקר בני תערובת וגויים ב-80-90% שיש בהיסטוריה המשפחתית שלהם ענף יהודי כלשהו שמאפשר להם להגיע הנה. לעתים היה מדובר סבא או סבתא של בן/בת זוג או קרוב משפחה וככה כל ה-'חמולה' עלתה הנה. בעשור הראשון של שנות ה-2000 כבר היה רוב לא-יהודי בקרב המהגרים מחבר המדינות, ואלו שמגיעים מאז 2013 הם כבר ברובם הגדול גויים גמורים. תקרא את הכתבה ששאול העלה לפני כמה ימים על הבהלה לאזרחות הישראלית בקרב תושבי רוסיה (ואוקראינה). הכתב סיפר שנדיר מאוד שיש איזשהו 'רבינוביץ', והרוב המוחלט הם 'איוונוב' ושאר שמות משפחה רוסיים אתניים. מבחינת הישראלי, כל דוברי הרוסית משנת 90 ואילך הם מקשה אחת, ככה יהודי שעלה לפני 25 שנים מטעמים יהודיים וציוניים וכבר מזמן עבר ישראליזציה, פתאום מוצא את עצמו באותה הקבוצה עם כל מיני רוסים ואוקראינים אתניים שברחו לפה בגלל המצב בארצם. אחת הסיבות שהוריי רצו לעזוב את אוקראינה ולעלות ארצה, היא מפני שהם לא רצו שאני אגדל שם, אשמע את המאט הרוסי, אחווה אנטישמיות ובאופן כללי אהיה מיעוט נרדף. הם רצו שאני אגדל ואחיה בקרב בני עמי. אחרי שעלינו הנה התברר שאותם קללנים וגדפנים החליטו לבוא בעקבותנו לאחר שמדינתם קרסה לחלוטין. בגלל אנשים מהסוג הזה, לכלל יוצאי בריה"מ, כולל היהודים והאינטליגנטים שבהם, יצא שם רע. לך עכשיו תוכיח שאתה אחר ושונה.
&nbsp
בעקבות כל הדיונים בפורום בנושאים הללו, החלטתי לדבר עם הוריי וסבתי על זה ולשמוע יותר פרטים על התחושות שלהם. כולם אמרו שהם חשו ניכור גדול כשחיו בברית המועצות. הם ציינו שתמיד הרגישו זרים ולא שייכים. העלייה לישראל הייתה ממש לידה מחדש. שאלתי את סבתא שלי אם היא מתגעגעת למולדת הישנה, אם מעניין אותה מה מתרחש כעת באוקראינה, האם יש לה בכלל איזושהי עמדה בסכסוך שלה עם רוסיה, האם היא מרגישה יותר "רוסייה" או "ישראלית", האם יש לה תחושת שייכות לישראל, האם היא מרגישה אחדות גורל עם העם פה והרבה דברים אחרים... ישבתי איתה לפחות כמה שעות ושאלתי כל מה שרק אפשר כי הרי היא לא נצחית וגם הזיכרון הולך ומתערער. גם עם סבתי השנייה וסבי השני היו שיחות דומות בעבר, עוד כאשר הסבא היה בחיים והסבתא הייתה במיטבה. אחרי שאתה יונק בצמא את סיפוריהם ומתפעל עד עמקי נשמתך, אתה נכנס לפורום הזה וחושב שנחתת באיזשהו עולם אחר. פה גם אנשים מתנסחים בעברית מצוחצחת ומלוטשת ומעורים יחסית בחברה, אפשר רק לדמיין מה הם הלכי הרוח בקרב אלו שאינם מעורים כלל וכלל ושולטים אך בקושי בלשון העברית.
 

beatman

Member
בגדול יש אמת גם בדבריך וגם בדבריי

אני הכרתי מקרוב את העוינות בתחילת ואמצע ה-90 בין העולים שרובם היו יהודים, וגם כמות החוליגנים אז היתה נמוכה יחסית.
&nbsp
מצד שני בהחלט היו כל מיני חוליגנים/ונדליסטים/עבריינים צעירים מקרב העולים ועוד תופעות לא סימפטיות, שצצו במיוחד בסוף ה-90' ואילך שגרמו נזק תדמיתי לכלל ה'רוסים' בקרב כלל הציבור הישראלי.
&nbsp
הוריך והוריי הוריך חשו זרות וניכור בגלל היחס מהסביבה או בגלל חוסר החיבור לסביבתם ?
 
לא רק חוליגנים ולא רק קבוצות של נערי רחוב בעלי דפוסי התנהגות

אלימים ועברייניים. היו הרבה מאוד אנשים שהגיעו הנה פיזית, אך בכל שאר התחומים הם נשארו בברית המועצות. לא היה שום ניסיון ולוּ מינימלי לנסות להשתלב ולהיטמע בחברה הישראלית. כאשר אדם א' עובר למקום ב', הוא זה שצריך לעשות את מירב המאמצים כדי להשתלב בחברה הקולטת. כמובן, גם הקולטים צריכים לעשות מאמצים ולהראות נכונות ורצון לקלוט אותו, אבל מירב המאמצים צריכים להיות מצדו. הוא זה שצריך ללמוד שפה חדשה, תרבות חדשה, מנטליות חדשה וכו'.
&nbsp
באשר למשפחתי, הם חשו ניכור כלפי ברית המועצות. הם מעולם לא חשו שם בבית. סוגיית היהדות והזרות שלהם תמיד ריחפה מעל. אילו הייתה להם אפשרות, כנראה שהם היו עולים ארצה כבר אחרי קום המדינה. סבי וסבתי מצד אמי רצו לעלות לישראל עוד בתחילת שנות ה-70, אבל אמהּ של סבתי לא נתנה להם אישור כי לדבריה היה צריך לטפל באחותה של סבתי, בגלל איזו תאונה שהיא עברה בצעירותה, ואסור היה להשאירה לבד. מכל מקום, העניינים עדיין לא הגיעו למצב שהכל כבר סגור ומוכן ורק אותו אישור מיוחל עמד בינם לבין החזרה למולדת ההיסטורית. קרוב משפחה אחר עלה ארצה באותן השנים וגם סבי רצה לעלות בעקבותיו. הוא נהג להאזין בחשאי ל"קול ישראל" ברוסית וללקט כמה שיותר פיסות מידע על הארץ. לא רק שזה היה סיכון גדול, אלא שגם היה מדובר בדבר מאוד לא פשוט כי המשטר הסובייטי ניסה לחסום את השידורים הללו. הסבא השני סיפר על הגאווה (והדאגה) הגדולה שהם חשו במלחמות ישראל, כאשר המדינה היהודית הקטנה הצליחה להדוף את כל מדינות ערב ולהישאר בחיים. הוא סיפר איך הם קיללו בלבם את ברית המועצות על זה שהיא מחמשת את הערבים, עוזרת להם בנסיונותיהם להשמיד את מדינת ישראל ומתנכלת קשות ליהודים שחיים בשטחה. זה היה מצב קלאסי של אנשים שזרים בביתם שלהם, במקום שבו הם נולדו. אני ממשיל את זה לגבר שנולד בגוף של אישה, או להיפך. אמנם נולדת במדינה א', אתה מדבר בשפה א', זה המקום היחיד שאתה מכיר כי הכל חסום ויש מסך ברזל, אבל אתה מרגיש שאתה לא נמצא במקום שלך. אתה מרגיש חוסר נוחות כאילו נתנו לך לנעול נעליים במידה יותר קטנה משלך. הסיבה המרכזית הייתה יהדותם שתודלקה בזה שאף פעם לא נתנו להם לשכוח את זה, אפילו אם הם רצו בכך. כאמור, זה תמיד ריחף מעל והם תמיד הרגישו זרים ולא שייכים. הורי הסבים, הסבים ואחר כך גם ההורים פמפמו לילדיהם שרק בן זוג יהודי בא בחשבון. למרות שהייתה התבוללות רוחנית ותרבותית, הגחלת היהודית המשיכה לבעור. אם ברית המועצות לא הייתה קורסת ואנחנו היינו ממשיכים לחיות שם עוד לפחות כמה דורות, ייתכן שגם ההתבוללות הפיזית הייתה מגיעה בסופו של דבר.
&nbsp
בנוגע לשיחתי עם סבתי, היא סיפרה שאין לה שום געגועים לברית המועצות ושהיא לא מעוניינת לבקר שם. גם לעיר לבוב היא לא מתגעגעת... הדבר היחיד שעוד קושר אותה לשם זה הקבר של בעלה. אם אפשר היה 'לקפוץ' לשם ל-10 דקות ולחזור חזרה הנה, היא כנראה הייתה מסכימה, אבל לטוס לשם היא ממש לא מעוניינת. מה שמנחם זה שאמהּ קבורה פה במרחש של שתי דקות נסיעה. החלום שלה היה להיקבר בארץ ישראל והיא עלתה הנה בערך 2-3 שנים לפני מותה, לקראת גיל 90. כאמור, לסבתי אין שום געגועים לא לרוסיה ולא לאוקראינה, היא לא עושה אידיאליזציה ורומנטיזציה של העבר. היא רואה עצמה הרבה יותר 'ישראלית' ומעל הכל 'יהודייה'. לשאלותיי היא ענתה שממש לא מעניין אותה הסכסוך בין רוסיה ואוקראינה ושהיא מתעניינת הרבה יותר במה שמתרחש בישראל. "חבל על יוסי שריד", היא אמרה. "הוא היה כל כך צעיר" (טוב, לא בדיוק). שאלתי אותה אם היא מרגישה שהיחס של הישראלים כלפיה יותר חם ויותר לבבי בגלל השם העברי שלה (אגב, יותר עברי מאשר ישראלי) והיא טענה שכן, כנראה שיש בזה משהו. פה היא נושאת את שמה בגאווה, שם בבריה"מ הלבישו לה איזשהו כינו שנוצר מאותו שם כדי שהגויים יוכלו להגות אותו. היא אמרה שהיא שנאה את הכינוי ההוא ורצתה להיקרא בשמה האמיתי. היו כאלו שהמליצו לה 'לרסת' (על משקל לעברת) את שמה אחרי מלחמת העולם השנייה כדי שיהיה לה יותר קל להשתלב בחברה הסובייטית ולא לסבול מגזענות, אנטישמיות ודעות קדומות, אבל היא סירבה בתוקף. בין כה וכה ראו עליה שהיא יהודייה והיא גם מעולם לא הסתירה זאת.
&nbsp
אני יכול להמשיך לספר עוד ועוד, אבל אני חושב שהמסר הועבר. אנחנו היינו יהודים בברית המועצות, רבים ממהגרי שנות ה-90 וה-2000 הם רוסים במדינת ישראל. סביי וסבתותיי התעקשו לדבוק ביהדותם ובסממניהם היהודים למרות שהיה לזה מחיר מאוד כבד באותה דיקטטורה דכאנית, ה"רוסים" מתעקשים לדבוק בסממניהם הרוסיים דווקא במדינת ישראל. למשפחתי לא הייתה אפשרות לעזוב את הדיקטטורה הסובייטית ולעלות לישראל, לרוסים בישראל יש אפשרות לחזור לרוסיה ולחיות שם כרוסים. בכלל, לא ברור למה הם הגיעו לכאן מלכתחילה אם כל כך בוער להם לשמר את רוסיותם. למה הם לא רוצים לחיות במולדת הפיזית, הרוחנית והתרבותית שלהם?
 

Astroo

New member
יש לך פיצול אישיות?

בחלק מההודעות שלך אתה מקלל את "המרוקאים" על כך שהם התעללו בעולים מבריה"מ בשנות ה-90 (ומאחל להם שכולם יעזבו את הארץ ללוס אנג'לס), ופתאום זו אשמתם של עולי בריה"מ והמרוקאים הם תלית שכולה תכלת?
 
לא תלית שכולה תכלת

גם בקרבם יש טובים ויש רעים... זכור לי שהעליתי לפה פוסט קצר שנכתב ע"י אדם שעלה בתחילת שנות ה-90 (כנראה), והוא סיפר שהמרוקאים המבוגרים התייחסו אליהם מאוד יפה ועזרו בכל מה שאפשר, ודווקא המרוקאים הצעירים היו אלו שהתנכלו להם בבתי הספר, בשכונה וכו'. בכל מקרה, בהתחלה בהתחלה, שנת 89-90 לערך, היחס כלפי העולים היה טוב והייתה נכונות אמיתית להכיר אותם ולהתחבר אליהם. זו הייתה הגישה השלטת בקרב כלל הציבור הישראלי שננטעה בו עוד בסוף שנות ה-60 ובתחילת ה-70 כאשר החל המאבק למען יהדות ברית המועצות.
 

lEchoesl

New member
נו באמת... כול כך ילדותי מצידך. שנייה... אז שאלה... למה אתה

חושב שהעובדה שנולדת יהודי הוא צירוף מקרים? הא רגע... ואולי זה שנולדת בכלל הוא צירוף מקרים אקראי? מה אתה חושב?

&nbsp
הבעיה שלך דומה לזאת של אלי. המחשבה החד צדדית הזאת מוציאה אותי מדעתי. כול עוד מדברים על המולדת הישנה... על התרבות הרוסית אז לצערכם הכול קרה באקראיות. נולדתם לתרבות שוואלה? אין לכם בכלל קשר אליה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
ילדותי?! נו באמת, כל-כך צפוי, בדיוק כמו שציפיתי...

איכשהו ציפיצי לכך שתזלזלי בדיעות ששונות מהשקפותייך, ובמיוחד בנושא של יחס לזהות הרוסית אצל עולים בישראל. או שאתה כמוני או שאתה ילדותי, אומלל, פתטי וחסר כבוד עצמי...
בשבילי הכל יחסי ואין שום חוק טבע מכונן, ועל כך אם הייתי בנאדם אחר אז יכול להיות שהייתי דווקא מעלה על נס את העובדה שנולדתי ברוסיה ומצניע את יהדותי. אבל אני זה מה שאני, ואני לא יכול לשבור את עצמי רק כדי להתאים לאיזו משבצת שאת ושכמותך חושבים לנכון להכניס אליה את החיים.
 

lEchoesl

New member
איזה קטע... אני כול כל שמחה שהציפיות שלך תואמות אותי

ולא אכזבתי את הציפיות שלך.
לי אין שום ציפיות מאחרים ובטח שלא מאנשים שמפגינים ורק מפגינים את הפטריוטיות שלהם מכול החורים ואז בורחים לארה''ב כמו יבגני או כמוך שאונסים את הילדים בלמידת אנגלית לפני שאלה יודעים עברית כמו שנקרא על בוריה. וואלה... ככה מתנהגים פטריוטים אמיתיים. אבל אז אתם לא מתביישים לבוא לכאן ולהאשים דוברי רוסית בחוסר היקשרות למדינה ועוד לקרוא להם אופורטוניסטים וכמובן להוציא להם שם רע כאילו שאתם טובים יותר... נאמנים יותר... פחחחחח מצחיק.
 
חסרה אופציה נוספת

"לא, כי עם הזמן פשוט איבדתי את זה"
בפעם האחרונה חגגתי נובי גוד אי שם ב-1992, ועוד בבי"ס דתי. אבל אין מה לעשות, גם בלי קשר לדת, האווירה הנלווית הופכת את החג ללא רלוונטי עבורי. איפה השלג? אין. איפה אורות מהבהבים בכל מקום? נאדה. איפה הציפייה הדרוכה למופע חגיגי בקרקס/לנשף תחפושות בבי"ס? מבחינתי, זה כמו לזייף אורגזמה
 

beatman

Member
הוספתי


הוספתי גם אופציית "אחר" - בשביל מצב בו מישהו לא ימצא מענה בשאר האפשרויות.
 
למעלה