היי לא התכוונתי לפגוע
הלוואי והיינו חיים בעולם שהיינו נמשכים לאנשים רק לפי האופי, אבל אנחנו בעולם ריאלי שבו גם למראה החיצוני יש השפעה. נכון, אני הרבה פעמים נוטה להתייחס לאדם כאובייקט אבל משתדלת לעשות את זה ללא ידיעתו (או לידיעתו אם הוא רוצה בכך
). אז עזבנו כרגע את העובדות שאני לא גאה בהן ונעבור לחלק הקליל: בגלל שזה העולם שאנחנו חיים בו, ובגלל שהומור הרבה יותר מצחיק כשהוא מחובר למציאות, אני הרבה פעמים נוטה להתבדח על דברים שעלולים להרגיז הרבה אנשים. אני מודה שאני לא רואה בזה בעיה, כל עוד הם מבינים שזו בדיחה. כמו שאני מספרת בדיחות שואה, בדיחות בלונדיניות, בדיחות אנטישמיות, סתם בדיחות גזעניות אני גם מספרת בדיחות שוביניסטיות. יהיה כאלה שיגידו שזה לא לעניין ושזה משריש חשיבה מסוימת והופכת התנהגות כזאת או אחרת ללגיטימית. מה דעתי? (תודה ששאלתם) אני חושבת שכל מקרה לגופו, והרי ברור שפושע מלחמה נאצי מספר בדיחות אנטישמיות זה קצת מדאיג אבל מצד שני, אם אני בתור בחורה מספרת בדיחות שוביניסטיות, כל בן אדם בעל היגיון אמור להבין שהבדיחה היא לא עלי בתור אישה, אלא על השוביניסטיות. ומכאן אני מגיעה למיס "בעיקר רגליים" (בהעדר שם אחר - כמובן שזו בדיחה וזה לא שמה האמיתי!), שאני בטוחה שיש לה אמא, אבא, חבר (אולי חברה, אולי שניהם), כלב ושני דגים, אבל כל אלא הם לא הדאגות שלי, והשניית מפגש הזאת, שלעולם לא תחזור הולידה תוצאה אחת בלבד, רגע של צחוק והנאה בלתי מזיקים. זה לא bonding, לא הייתי בדייט והייתי צריכה להרשים מישהו, הייתי עם שני ידידים שרגילים אליי, לא הייתי צריכה להוכיח שום דבר, הייתי מגיבה כמעט באותו אופן אם היה עובר שם בחור יוצא דופן, כלב או מכונית שעושה יותר מידי רעש עם מוזיקה בטעם רע. אני מבקשת לא לשפוט את ההומור שלי, אני מבטיחה שאני לעולם לא אטריד מינית בחורה (אני אפילו לא בוהה!). לא אכפת לי אם מישהו יתאר אותי כ"בעיקר רגליים" במיוחד כי זו הייתה מחמאה, אבל אני מבינה שזה לא מתאים לכל אחת, רק קשה לי לעקוב מה מעליב מי. סורי על החפירה, הצד השני של המטבע.
הלוואי והיינו חיים בעולם שהיינו נמשכים לאנשים רק לפי האופי, אבל אנחנו בעולם ריאלי שבו גם למראה החיצוני יש השפעה. נכון, אני הרבה פעמים נוטה להתייחס לאדם כאובייקט אבל משתדלת לעשות את זה ללא ידיעתו (או לידיעתו אם הוא רוצה בכך
