סקס והעיר הגדולה

[גנגי]

סקס והעיר הגדולה

טוב, נכנסתם, אז עכשיו אני יכולה לדבר רק על העיר הגדולה. הבטחתי לספר לכם - בהמשך לשרשור של "איזו עיר בעולם אתם הכי אוהבים..." וגו' - אם ניויורק תיכנס לשלישייה הפותחת שלי. אז זהו, שלא. אמנם היא מסעירה, מלהיבה, שוקקת ושאר שמות תואר צפויים, אבל היא פחות מדיי. כלומר, פחות מדיי עושה לי את זה. יותר מדיי תלאביב בהגדלה, פחות מדיי ירושלים. מישהו כאן מסוגל להבין את הראש שלי בכלל? לא חשוב. העיקר הוא שהאהבות שלי נותרו ירושלים, רומא ופאריז. בוסטון, אגב, הרבה יותר יפה מניויורק.

 

[nutmeg]

ואני מניחה

שכשאת אומרת ניו יורק, את מתכוונת מנהטן - הלא כן? (כי כל היתר הרבה יותר מכוער!!)

 

[גנגי]

צדקת.

היתר באמת הרבה יותר מכוער, וחוץ מכל המסביב המגעיל אני גם ראיתי את ניוג'רסי, אללה יוסתור! כמה כיעור בנאדם יכול לסבול בשלושה ימים! אבל הדרך חזרה... אהההה... זה היה כמו לעלות את הקסטל. תענוג.

 

[shellyland]

אני מניחה שזה יותר כמו

לעבור את הסיבוב הגדול של לטרון ולהכנס בשער הגיא. אין חוויה תרפויטית מזו!

 

[kby]

גם לניו ג'רזי יש הרבה חלקים יפים

 

[טללי בוקר]

בהתעלם מירושלים...

ניו יורק היא באמת עיר דוחה עצבנית, תוקפנית, בטון, שירות גרוע, נהגי המוניות הגרועים ביותר בעולם, זבל של אוכל (אלא אם כן אתה מוכן לשלם 30 דולר למנה), זבל של בתי מלון (אלא אם כן אתה מוכן לשלם 300 דולר ללילה), אין פינה שקטה להתבודד בה, אין ירק מלבד הדבר הפלסטי ההוא שמתחיל ברחוב 56, והאטרקציות היחידות שם הן בנייני משרדים, כלומר דה?! הנחמות היחידות שמצאתי בה הן הוילג' והארלם, אולי בגלל שהם כל כך לא ניו יורק.

 

[ספלינטור]

אם את זוכרת

כשהיית אצלנו, סיפרה לך הספלינטורית שהיא עבדה בבוסטון, וכשהיא סוף סוף נסעה למנהטן, היא התאכזבה קשות. לא כל-כך מההשואה לערי ארץ הקודש, אלא יותר מההשואה לבוסטון המעטירה, כמו שכתבת בסוף דברייך. ידעתי ששכחת את זה ורציתי להזכיר לך כשאמרת שאת נוסעת, אֲבָל אֶל לֵב הַזֶּמֶר נִשְׁבְּרָה הָעֵט. סתאאם, לא היה לי זמן באותו הזמן.

 

[hillelg]

המממ...

הממם. הממם!

 

[hillelg]

המממ...

המממם.

 

[אטיוד5]

איזה טעם מוזר

בבוסטון יש משהו אירופי. בלגן סימפטי, פינות מעוגלות וחביבות. מנהטן היא משהו אחר לגמרי. ברחוב ובחנויות כולם לחוצים אל כולם. אין מרגוע לעין ולו לשניה. בתי משרדים ענקיים, מתח תמידי, קצות עצבים חשופים נונסטופ. בקיצור, את מרגישה שאת חיה. בעצם, שאת חיבת לחיות, לעמוד על המשמר. כמו חית ציד. כיף. עם זאת אפשר, אם רוצים, להתקפל לתוך בתי קפה חביבים, שירות יעיל ועינייני, או להכנס לסנטרל פארק להסתלבטות, או - האפשרויות בלתי מוגבלות. אם רוצים קצת עגלגלות רכה, אפשר לפנות לוילג', לסוהו, אפילו לצ'יינה טאון. ואם רוצים רחובות ירוקים ונינוחים - אפשר לגשת ל- residential areas. בקיצור, יש בה מכל וכל. מושלמת. נכון, מנהטן היא לא בוסטון, ולא תלאביב ולא ירושליים, ולא פריז ולא רומא - וטוב שכך. לעיניין יופי, בעיני הזויות הישרות המזוגגות המקיפות אותך מכל עבר אדירות ונהדרות. על טעם וריח.

 

[freedom rider]

ניו יורק - בררררר

בניו יורק אל תיפול ברחוב - כי האנשים פשוט ימשיכו ללכת גם אם יצטרכו לדרוך עליך. וחוץ מזה העיר מגעילה, מכוערת, מלוכלכלת ורועשת. בביקור הראשון שלי בניו יורק לנתי אצל קרוב משפחה שגר בקומה ה-14 במרכז מנהטן, ולא הצלחתי להרדם בגלל הרעש, למורת החלונות הסגורים. ואני יכול לישון באוהל מלא מילואימניקים שמאזינים למוזיקה מזרחית ומשחקים שש בש. אני לא נוסע לניו-יורק אם אני לא חייב.

 

[kby]

בתור ירושלמית, מההכי גאות שיש

אני מאוהבת בניו יורק. היא במקום השני שלי אחרי ירושלים. ולבוסטון ממש לא התחברתי. לא מסכימה שניו יורק תל אביבית. אולי זו שאלה דרך העיניים של מי רואים את העיר, ואני ראיתי אותה לראשונה דרך עיניו של חבר מבוגר מאוד שחי בה כל חייו.

 

[kby]

וכמה סטיגמות בשרשור אחד

ואני חוזרת דווקא לכותרת המקורית "סקס והעיר הגדולה". בעונה הקודמת של הסדרה היה פרק אהבה לעיר. הפרק עם המלחים למי שזוכר. היו שם כמה אמירות מופלאות על העיר המדהימה הזו. יש לה קצב שלה. הוא לא תמיד הקצב הסוער הזה שאתם מזכירים. יש לה יופי משלה. הוא לא תמיד היופי הגבוה והפלסטי הזה. לפני כמה חודשים הבת הקטנה שלי ישבה לה בפארק ואכלה נקניקיה מול ליצן. היה רגע של יופי ושמש וחירות נדירים. רגע ניו יורק כזה.

 

[nutmeg]

מה שמזכיר לי בדיחת קרש:

למה קניבלים לא אוכלים ליצנים? Because they taste funny.

 

[Carpe Noctem]

מה שמזכיר לי שם של אלבום

Jazz isn't dead - It just smells funny.

 

[Mנטה]

דילמת לידס מול יורק

ניו יורק מול בוסטון, טורונטו מול ונקובר, תל אביב מול ירושלים, שנגחאי מול בייג'ינג.... כל אלו מתמצות אצלי בסיפור על לידס מול יורק. אי שם בהסטוריה חיתי בצפון יורקשייר במרחק שעה נסיעה מלידס ומיורק. כלומר, בדיוק באמצע. היה קרררר. לידס היא עיר "מודרנית" מקסימה, אחת הערים הגדולות בממלכה המאוחדת, הבניינים בה לבנים (טוב נו, אדומים, בכל זאת אנגליה) והפארקים גדולים, האוניברסיטה גדולה ומהווה את מרכזה התרבותי של העיר וחלק גדול מהרחובות במרכזה הם ארקיידים גדולים ומקורים זכוכיות. עיר מקסימה ושוקקת חיים. יורק לעומתה, היא ענתיקה. תחנת הרכבת היתה פעם מבצר, נהר זורם במרכזה ומעליו גשרוני אבן, במרכזה יש סימטאות שמתאימות למעבר סוסים ולא נוסעות בהן מכוניות, גרסה צפונית מאוד לעיר העתיקה בירושלים (לא כולל הלכלוך). כשהגעתי ליורק בפעם הראשונה בדיוק התקיים שם פסטיבל נגני רחוב, ואתם יכולים לדמיין לעצמכם את המקום הכי יפה בעולם מוצף בצלילי ג'אז סקסופוניים. אח איזה מקום שווה ! ובכל זאת, למרות יתרונה הברור של יורק, מצאתי את עצמי הרבה יותר בלידס. בלידס היתי כמעט כל יום, ליורק היתי נוסעת פעם בשבועיים לטייל ולנשום אויר. נראה לי שזאת הדילמה בענין הזה. איפה מקסים ויפה ומדהים ואיפה אפשר לחיות

.

 

[אטיוד5]

חידה

יש לי שתי מאהבות. אחת ביורק ואחת בלידס. כל יום אני יוצא מהעבודה שלי בצפון יורקשייר ואומר לעצמי - אני אוהב את שתיהן במידה שוה. ממש לא אכפת לי לאיזה מהן אני נוסע היום. אני אעמוד לי ברציף. יש רכבת כל עשר דקות ללידס, וגם ליורק יש רכבת כל עשר דקות. אחכה לרכבת שתגיע, לא אכפת לי מה היעד שלה, אעלה עליה, ומי שתזכה, תזכה. אמ-מה, שמתי לב שאני מבקר בלידס בערך פי עשר יותר מאשר ביורק. מה קורה פה?

 

[*צופיה*]

אני במקומך

כבר מזמן הייתי מתאזרת בעוד 3 או 5 או אפילו 10 דקות של סבלנות, לא יותר, ונותנת לרכבת של לידס לחלוף מדי פעם על פני. אבל בחיים כמו בחיים – אין צדק ואין שוויון. לאחד יש שתי מאהבות ולשני בקושי זיכרון עמום אחד. לשתיים יש מאהב אחד ובעוד האחת מפעילה כל יום (כמעט) מכונה-מייבש השנייה עומדת כל יום (אותו כמעט) וסופרת את העלים הנושרים כשאפה צמוד לחלון.

 

[טללי בוקר]

שגרה צפויה

יש מי שצופה בעלים הנושרים יש מי שצופה ברכבות החולפות יש מי שמצפה ליום בו יגיע ליורק (או לפתח תקווה) ויש מי שצופיה הלכות ביתה אך תמיד יש לצפות להפתעות המציאות היא כשורש הלענה המצופה בצוף ומה אפשר מיום חדש כבר לצפות בסופו של דבר האמת תצוף אולי על מי ההצפה (כי מכונת הכביסה התקלקלה) עצוף, עצוף מאוט

 

[*צופיה*]

בין הצפוי לציפייה ללא צפוי...

מי שלא שומע את הצצצפפפפפפפפפפ של הקטר (שלא צופר, כמובן. אחרת זו חוכמה ממש קטנה. וצפויה.) נשאר רק עם הציף ציף של הציפור. וזו – כמה צפוי – דווקא אחת משתי הציפורים שעל העץ.