סקירה - WILD מסע רגלי לגילוי עצמי
WILD מסע רגלי לגילוי עצמי
שריל סטרייד, הוצאת כנרת זמורה ביתן,
שנת 2013, מכיל 363 עמודים, תירגום: קטיה בנוביץ'.
ספר המתאר את מסעה של שיריל סטרייד על רכס הפסיפי בארה"ב בשנת 1995.
שיריל סטרייד, גדלה בבית שבו האב היה אלים והאם נכנעה לאלימות הזו פעם אחר פעם עד שאזרה עוז לעזוב אותו עם 3 ילדיה. במשך השנים, אמה שלה אמרה להם שהם עשירים באהבה וזו היתה אמת כי האם אהבה את ילדיה עד אין קץ למרות שהיו עניים מרודים.
בשנת 1991 או סוף 1990 האם נפטרה מסרטן והיא בת 45. שיריל בת ה 22 גולשת במדרון החלקלק לבגידות בבעלה פול לאלכוהול ושימוש בסמים.
בשנת 1995 היא מחליטה להוציא לפועל את חלומה לצעוד ברכס הפאסיפי בתקווה למצוא את עצמה שוב. היא בת 26, אבלה עדין על אימה ואובדת במשעולי חייה בלי מיקוד ובלי מטרה. נעה ונדה בין גברים, סקס ואלכוהול.
היא אורזת תרמיל אדיר מימדים אותו היא לא מצליחה להרים אם היא לא יורדת על ארבע ויוצאת ל 100 ימים של צעידה מתישה והרת גורל מבחינתה של חשבון נפש וחזרה לחיים.
היא לא נערכת נכון מבחינת כסף וסוחבת איתה דברים מיותרים. הנעלים שלה בהתחלה קטנות מידי וציפורניה נתלשות אחת אחרי השניה אבל בסוף היא עושה את זה ומגיעה ליעדה בפורטלנד אחרי כמעט 5 חודשים של צעידה.
אני חייבת לציין שהדבר הגרוע ביותר בספר הזה, שבגללו לא נתתי לספר 4 כוכבים הוא אישיותה של שיריל. נרקסיסטית עסוקה בגברים ובמין ובסיפוק מידי. גם אחרי שהיא מגיעה לאשלנד שזה אמצע המסע שלה לאחר חודשיים, היא מתפתית לזרועותיו של גבר עלום שאותו לא תחזור ולא תפגוש. רק בסוף הספר היא מצליחה בשבועיים האחרונים להתגבר על עצמה ומגיעה לסוג של שלווה שלא מצריכה גבר או קונדומים.
הספר הוא סוג של מסע רוחני ונפשי ושיריל חופרת כל חלקה טובה בתודעה שלה הקורא, בלי רחמים ובלי להתבייש לחזור על סיפורי המסכנות והאומללות בוורסיות שונות. זה די מוציא מהדעת והחלק האחרון של הספר היה בגדר מנת אומללות אחת יותר מידי.
יחד עם זאת אני מבינה את המשיכה שיש לספר כזה לקוראים ואני מבינה את חוות הדעת החיוביות שגרף.
לצערי, אותי הוא לא הצחיק ולא העציב די נשארתי אדישה לגורלה של שיריל שאולי היא גיבורה שיצאה למסע הזה כאילו היא יוצאת לבילוי בקניון וגם סיימה אותו אבל היא לא דיברה אלי כדמות ערכית שאפשר להזדהות עם הגבורה שלה והיכולות שלה. שיריל, גם לאורך המסע אינה לוקחת אחריות על ההתנהגות שלה, לא על הגברים, לא על הבגידות ולא על ההרואין. הכל הוא תוצר של אב אלים שנטש אותם, אם שנטשה אותם, התפוררות המשפחה שלה לאחר מות האם והעוני. פרקים שלמים של סיבות ונסיבות שאף אחת מהן היא לא שיריל עצמה שפורקת כל עול ופוגעת בקרובים לה ביותר. היא שבה ומוכיחה את הרדידות שלה על כל צעד ושעל כשהיא נענית לגברים, כשהיא נענית לאופיום וכשהיא שבה ודנה בשיער ובשרירים ובגוף שלה. היא גם מוכיחה שהיא לא למדה דבר כשהיא חוזרת ומאשימה את המשפחה שלה שאינם מתאבלים על אמא שלה כמו שהיא מצפה שיתאבלו וכשהיא כועסת על אביה החורג שהמשיך בחיו הלאה למרות שהיה צעיר במספר שנים מאימא שלה ולמרות שנתן להם מסגרת ומשפחה שלא היתה להם לפני כן.
בסופה של קריאה זה ספר חביב. לא ספר משנה עולמות וחיים.
WILD מסע רגלי לגילוי עצמי
שריל סטרייד, הוצאת כנרת זמורה ביתן,
שנת 2013, מכיל 363 עמודים, תירגום: קטיה בנוביץ'.
ספר המתאר את מסעה של שיריל סטרייד על רכס הפסיפי בארה"ב בשנת 1995.
שיריל סטרייד, גדלה בבית שבו האב היה אלים והאם נכנעה לאלימות הזו פעם אחר פעם עד שאזרה עוז לעזוב אותו עם 3 ילדיה. במשך השנים, אמה שלה אמרה להם שהם עשירים באהבה וזו היתה אמת כי האם אהבה את ילדיה עד אין קץ למרות שהיו עניים מרודים.
בשנת 1991 או סוף 1990 האם נפטרה מסרטן והיא בת 45. שיריל בת ה 22 גולשת במדרון החלקלק לבגידות בבעלה פול לאלכוהול ושימוש בסמים.
בשנת 1995 היא מחליטה להוציא לפועל את חלומה לצעוד ברכס הפאסיפי בתקווה למצוא את עצמה שוב. היא בת 26, אבלה עדין על אימה ואובדת במשעולי חייה בלי מיקוד ובלי מטרה. נעה ונדה בין גברים, סקס ואלכוהול.
היא אורזת תרמיל אדיר מימדים אותו היא לא מצליחה להרים אם היא לא יורדת על ארבע ויוצאת ל 100 ימים של צעידה מתישה והרת גורל מבחינתה של חשבון נפש וחזרה לחיים.
היא לא נערכת נכון מבחינת כסף וסוחבת איתה דברים מיותרים. הנעלים שלה בהתחלה קטנות מידי וציפורניה נתלשות אחת אחרי השניה אבל בסוף היא עושה את זה ומגיעה ליעדה בפורטלנד אחרי כמעט 5 חודשים של צעידה.
אני חייבת לציין שהדבר הגרוע ביותר בספר הזה, שבגללו לא נתתי לספר 4 כוכבים הוא אישיותה של שיריל. נרקסיסטית עסוקה בגברים ובמין ובסיפוק מידי. גם אחרי שהיא מגיעה לאשלנד שזה אמצע המסע שלה לאחר חודשיים, היא מתפתית לזרועותיו של גבר עלום שאותו לא תחזור ולא תפגוש. רק בסוף הספר היא מצליחה בשבועיים האחרונים להתגבר על עצמה ומגיעה לסוג של שלווה שלא מצריכה גבר או קונדומים.
הספר הוא סוג של מסע רוחני ונפשי ושיריל חופרת כל חלקה טובה בתודעה שלה הקורא, בלי רחמים ובלי להתבייש לחזור על סיפורי המסכנות והאומללות בוורסיות שונות. זה די מוציא מהדעת והחלק האחרון של הספר היה בגדר מנת אומללות אחת יותר מידי.
יחד עם זאת אני מבינה את המשיכה שיש לספר כזה לקוראים ואני מבינה את חוות הדעת החיוביות שגרף.
לצערי, אותי הוא לא הצחיק ולא העציב די נשארתי אדישה לגורלה של שיריל שאולי היא גיבורה שיצאה למסע הזה כאילו היא יוצאת לבילוי בקניון וגם סיימה אותו אבל היא לא דיברה אלי כדמות ערכית שאפשר להזדהות עם הגבורה שלה והיכולות שלה. שיריל, גם לאורך המסע אינה לוקחת אחריות על ההתנהגות שלה, לא על הגברים, לא על הבגידות ולא על ההרואין. הכל הוא תוצר של אב אלים שנטש אותם, אם שנטשה אותם, התפוררות המשפחה שלה לאחר מות האם והעוני. פרקים שלמים של סיבות ונסיבות שאף אחת מהן היא לא שיריל עצמה שפורקת כל עול ופוגעת בקרובים לה ביותר. היא שבה ומוכיחה את הרדידות שלה על כל צעד ושעל כשהיא נענית לגברים, כשהיא נענית לאופיום וכשהיא שבה ודנה בשיער ובשרירים ובגוף שלה. היא גם מוכיחה שהיא לא למדה דבר כשהיא חוזרת ומאשימה את המשפחה שלה שאינם מתאבלים על אמא שלה כמו שהיא מצפה שיתאבלו וכשהיא כועסת על אביה החורג שהמשיך בחיו הלאה למרות שהיה צעיר במספר שנים מאימא שלה ולמרות שנתן להם מסגרת ומשפחה שלא היתה להם לפני כן.
בסופה של קריאה זה ספר חביב. לא ספר משנה עולמות וחיים.