אחותו של שקספיר
New member
בקשת רחמים ? או "צידוק מוסרי"
שני נושאים שונים (לפחות) מתערבבים כאן בבלילה. הראשון- איש צבא קבע, בין אם הוא אלוף, טייס פאנטום, מפקד שייטת, או רס"ר בסדנת רכב-עושים את העבודה שלהם שבחרו לעצמם. זוהי קריירה ככל אחרת, עם הסיפוקים שלה, עם מאבקי הכוח והשליטה, עם ההנאות שבצידה, ועם הרווחים המשניים שלה. כן- חלק מהאנשים שבחרו בשירות הקרבי כייעוד אישי, מתים כתוצאה מהבחירה שלהם, חלק מהסיכון המקצועי המחושב .מותו של גנרל אינו מצער אותי יותר מאשר מותו של לוחם פשוט ואולי להיפך-כי הגנרל "בחר" בדרך החיים הזו, ואילו הלוחם הפשוט, חוייב למלא אותה. אז-זוהי אינה חובה! איש לא מחייב אותם להישאר בצבא הקבע. זוהי בחירה אישית קרייריסטית, ויש בצידה גם תועלת למדינה כנראה. מתחת לכל הפרפרזות היפות של הגנרלים עומדת האישיות שלהם, הצרכים הפסיכולוגיים , והשאיפה הכוחנית. בעניין מיתוסים כמו קהלני, או החווה הסינית או כוח צביקה- עולה כי מי שמפקד על יותר כוחות, מטיבעו,חשוף יותר לספורים,בין אם השמצות ובין אם עלילות גבורה. וככה נוצרים מיתוסים. והם חשובים לקיומו של הצבא לפחות בהחדרת רוח לחימה ומוטיבציה.אבל אין לי ספק שישנם עשרות ספורי מלחמה שלא סופרו ולא הפכו למיתוס כי לא הייתה להם מערכת יחסי הצבור המתאימה לעניין. אבל וללא שייכות לאמור לעיל- מדוע מה שאדם עשה בעברו "למען" המדינה אפילו,צריך לעמוד לזכותו כאשר הוא מואשם בעבירות ופשעים? וצר לי אבל מדבריו של איציק מרדכי, לא עלתה נימה של בקשת רחמים ,אלא התנשאות, אי קבלת אחריות או חרטה קטנה ביותר. הנימה הייתה "שפכתי את דמי עבור המדינה 30 שנה, ומ ג י ע ו ת לי נורמות אחרות של מדידה וענישה מהמדינה ובית המשפט" ואת זה אני בהחלט לא יכולה לקבל.
שני נושאים שונים (לפחות) מתערבבים כאן בבלילה. הראשון- איש צבא קבע, בין אם הוא אלוף, טייס פאנטום, מפקד שייטת, או רס"ר בסדנת רכב-עושים את העבודה שלהם שבחרו לעצמם. זוהי קריירה ככל אחרת, עם הסיפוקים שלה, עם מאבקי הכוח והשליטה, עם ההנאות שבצידה, ועם הרווחים המשניים שלה. כן- חלק מהאנשים שבחרו בשירות הקרבי כייעוד אישי, מתים כתוצאה מהבחירה שלהם, חלק מהסיכון המקצועי המחושב .מותו של גנרל אינו מצער אותי יותר מאשר מותו של לוחם פשוט ואולי להיפך-כי הגנרל "בחר" בדרך החיים הזו, ואילו הלוחם הפשוט, חוייב למלא אותה. אז-זוהי אינה חובה! איש לא מחייב אותם להישאר בצבא הקבע. זוהי בחירה אישית קרייריסטית, ויש בצידה גם תועלת למדינה כנראה. מתחת לכל הפרפרזות היפות של הגנרלים עומדת האישיות שלהם, הצרכים הפסיכולוגיים , והשאיפה הכוחנית. בעניין מיתוסים כמו קהלני, או החווה הסינית או כוח צביקה- עולה כי מי שמפקד על יותר כוחות, מטיבעו,חשוף יותר לספורים,בין אם השמצות ובין אם עלילות גבורה. וככה נוצרים מיתוסים. והם חשובים לקיומו של הצבא לפחות בהחדרת רוח לחימה ומוטיבציה.אבל אין לי ספק שישנם עשרות ספורי מלחמה שלא סופרו ולא הפכו למיתוס כי לא הייתה להם מערכת יחסי הצבור המתאימה לעניין. אבל וללא שייכות לאמור לעיל- מדוע מה שאדם עשה בעברו "למען" המדינה אפילו,צריך לעמוד לזכותו כאשר הוא מואשם בעבירות ופשעים? וצר לי אבל מדבריו של איציק מרדכי, לא עלתה נימה של בקשת רחמים ,אלא התנשאות, אי קבלת אחריות או חרטה קטנה ביותר. הנימה הייתה "שפכתי את דמי עבור המדינה 30 שנה, ומ ג י ע ו ת לי נורמות אחרות של מדידה וענישה מהמדינה ובית המשפט" ואת זה אני בהחלט לא יכולה לקבל.