הנאום שלך מזכיר קצת את נאום ההגנה
של איציק מרדכי בבית המשפט: עשיתי... ועשיתי.... ונתתי... ותרמתי... 30 שנה מחיי למדינה... לצה"ל... ותרמתי... ונתתי... ועשיתי... - - - - ולא היה אחד באולם שיגיד לו: הלו, הלו: מה זה כל החרטא הזה - זו הרי היתה העבודה שלך! בה בחרת כמקצוע לחיים - איש לא הכריח אותך! במקרה העבודה הזו היתה בתחום צבאי - אבל אחרי הכל - זו היתה עבודה כמו כל עבודה אחרת של כל אדם אחר: קיבלת עבורה משכורת שמנה, והוצאות, ורכב חינם, ודלק בלי הגבלה, וזכות לטוס בהליקופטר, והטבות, והקלות, וביגוד חינם, ואוכל חינם, ופקידות חינם, ודרגות, ופוזה חינם, כדי שיהיה לך, למשל, יותר כוח וסמכות לאיים על חיילות תמימות שאלמלא הדרגות שלך והעבודה שלך - ספק אם מישהי מהן היתה מגיעה אליך במיוחד לטבריה כדי להסתכל עליך אפילו! יתירה מזו: יכול להיות שהתפקיד הזה גם ענה לך על כמה צרכים פסיכולוגיים, כמו למשל, שילדות בחאקי יצדיעו לך כשאתה נכנס למשרד - או שחצוצרות יקבלו את פניך כשאתה עובר מפעם לפעם תפקיד. יש אנשים שזה לבד שווה להם מיליון. כך בדיוק כל החברל´ך האלה שהזכרת מתנועת העבודה: זיאמה, שיאמה, בן צבי, רמז וכל השאר - אין ספק: כולם אנשים טובים - אבל קודם כל - הם עשו עבור עצמם! אלה אנשים שאילמלא העשייה העסקנית שלהם - לא היה להם מה לאכול וממה להתפרנס! לעצמם הם עשו - לא עבור המדינה, אם כי נכון, שהדינמיקה הזו כבר יוצרת מעצמה גם כמה עובדות בשטח. נכון, כולם כתבו קצת באיזה עיתון, אחדים הוציאו ספר, אבל בעיקר - שלחו את כל האחרים לסלול כבישים במקומם - ולהילחם! גם כך, לאיש מהם כמעט ולא היה שום סיכוי לשרוד באופו אישי אלמלא אותה עסקונה. איזה עסק הקימה מעולם גולדה מאיר?! אפילו קיוסק היא לא ניהלה מימיה! מה היה המקצוע שלה? מה היה תחום ההתמחות שלה?! מי בכלל היה שוכר אותה לתפקיד כלשהו - חוץ מאשר לתפקיד עסקני?! כמובן - רק אותם חברים מאותה עסקונה עצמה - שחילקו ביניהם את השלל. בקיצור: כלום. ח ר ט א . פטפטת, עסקונה, ושוב עסקונה ושוב עסקונה. לכן, הסיפורים שלך כאילו כל הזיאמות והגולדות האלה הקימו מדינה - הם בערך כמו הסיפורים שמישהו יספר בעוד 50 שנה על חיים רמון או אברום בורג שהקימו מדינה - או ניהלו אותה. ג נ ב ו אותה. לא בנו ולא ניהלו ולא עשו ולא תרמו! ג נ ב ו !