ספר משלי

[עצי היער]

ספר משלי

המיוחס לשלמה המלך, ונמנה ע``י חז``ל כאחד מספרי הקודש. משום מה? מהי התאולוגיה הכתובה בו? קשה להגדיר את הספר, כספר מוסר. ואם כן צריך לבאר במה הוא חלק מהספרות התיאולוגית של התנ``ך? אשמח לקרוא את דעתכם.

 

[פלגיה]

ספר משלי הוא "ספר חכמה"

אפשר להגדירו בהחלט כספר מוסר. יש בו מקבץ גדול של אמרות והנהגות מוסריות לאדם. דרך ה"משל" היתה גישה ספרותית נפוצה בעולם הקדום, וכשכותבים על שלמה שהיו לו שלושת אלפים משל (במלכים א' פרק ה') זו עדות לחכמתו הרבה.

 

[יוסי ר1]

ספר משלי הוא ספר מיוחד בכל העולם

העתיק, בכך שדבריו מופנים ישירות לבן, לתלמיד. רוב ספרות החכמה היא הנחיות למורה, למחנך, ולא לצעיר עצמו. ספר משלי עוסק בחכמה, אך מכפיף את החכמה ליראת ולעבודת השם, וזו התאולוגיה שלו במשפט אחד.

 

[1984אא]

גם במגילת רות אין תאולוגיה וכל

חשיבותה היא בזה שדוד המלך הוא צאצא של רות. גם "איכה" זו קינה בלבד, וגם קהלת זה ספר פילוסופי נטו.

 

[חייל עובד צהל]

הסתכלות מעניינת.

אך רבים לא יסכימו איתך על זה שאתה לוקח את מגילת רות, שניתן ללמוד ממנה הרבה דברים, ומחליט כי כל מטרתה היא להראות מהיכן יצא דוד. בשביל זה מספיק פסוק-שניים. כך גם לגבי כל מגילה וספר.

 

[1984אא]

זו בעייה בהסתכלות

הרי הספרים הללו לא נכתבו כ-ד-י שילמדו מהם, אלא הם נכתבו מסיבה מסויימת ואח"כ למדו מהם דברים. ז"א, מגילת רות לא נכתבה כ-ד-י שילמדו ממנה סוגי קניינים וכו', אלא היא נכתה מכל מיני סיבות שאינני יודע אותם. כל חשיבותה היא בכך שיש קשר לדוד המלך, שאילולא כן- מדוע ספר "יהודית" או "טוביה" לא נכנס למקרא? מתווספת לזה העובדה שכמובן, זה היה ספר עתיק(תקופת השופטים) ולכן בטח קיבל הילה של קדושה עם הדורות.

 

[יוסי ר1]

בדיוק כפי שכתבת: בעייה בהסתכלות,

ועוד "כל מיני סיבות של אינני יודע". בכל ספר יש רבדים אין קץ, וכל ספר עבר בדיקה קפדנית לפני שהוכנס ל24 הספרים. ולא רק בגלל פרוטקציה של משפחת דוד.

 

[1984אא]

אתה מניח הנחות

ואילו אני לא. אתה מניח שכל ספר הוכנס כי חכמים אולי קיבלו בנבואה שזה נכתב ברוח הקודש וכו'. גם אני יכול להגיד "מגילת רות נכתבה כי הנכדה של רות רצתה לשמוע על המעשים של סבתא שלה, אז סיפרו לה ומישהו כתב את זה". אך מכיוון שאין לי סימוכין היסטוריים, אינני אומר זאת. הבא לי סימוכין היסטוריים או לוגיים המסבירים מדוע נכתבה מגילת רות? ומדוע היא הוכנסה לכ"ד הספרים? ומדוע שאר הספרים הדומים לה(טוביה, יהודיה) לא הוכנסו?

 

[חייל עובד צהל]

מצאנו את הבעיה!

נכון, אתה אומר רק דברים עם סימוכין. גם אני, וגם (אני רוצה להאמין) כולם פה (דברים שנאמרים ללא סימוכין מספקים, נאמרים בלשון השערה, לרוב). אך יש הבדל בין אמירת דברים מוכחים, לבין שלילת כל הדברים שאינם מוכחים. אתה אמרת, ואני מצטט: "חשיבותה היא בזה שדוד המלך הוא צאצא של רות. גם "איכה" זו קינה בלבד, וגם קהלת זה ספר פילוסופי נטו". אתה רוצה לטעון שהמגילה נכתבה רק מהסיבה המוכחת, וסיבה שאתה כיום לא יכול להוכיחה - לא קיימת?! (ובכלל, מדוע זה שהמגילה נכתבה בשביל דוד, זה מוכח מספיק בשבילך?!) בהוכחות אתה יכול להראות מה כן, ולא לשלול את כל מה שלא הוכח (עדיין?).

 

[יוסי ר1]

הבעייה שלך, שאתה סותר את עצמך

כל משפט שני. אתה כותב לי "אתה מניח הנחות ואילו אני לא". ומייד במשפט הבא אתה כותב "אתה מניח שכל ספר הוכנס כי ......". מהיכן אתה יודע מה ההנחות שלי? על כל פנים, לגופו של עניין, כדאי שתקרא בעיון, או עדיף תלמד בעיון את הספרים שנראים לך "מיותרים" בתנך, על מגוון פירושיהם. ראה כמה מוסר, אמונה, יראת ד', הדרכה מעשית ועוד מצאו בהם חכמים לאורך הדורות. למד פרשנות מודרנית, כולל פרשנות שבאה בזיקה לאמונה ומסורת כמו א. כהנא, דעת מיקרא ועוד. ראה אילו דיונים התפתחו בתלמודים, במדרשים ובספרות חכמים על אותם ספרים, ונראה לי ששאלתך תתפוגג מאליה.

 

[1984אא]

תלמד היסטוריה

על כל זבל אפשר ליצור תילי תילים של פירושים- תשאל כל פוסטמודרניסט. גם על הברית החדשה יש מיליארדי פירושים של עשרות אלפי הכתות הנוצריות- זה אומר משהו? אם תנסה חזק חזק תצליח להוציא כל מיני פירושים מכל דבר.

 

[יוסי ר1]

נכון. נקודה נכונה וחשובה.

אבל, לא אני, ואני מניח שגם לא אתה, איננו מתייחסים לתנ"ך כזבל חלילה. עובדה ששנינו משקיעים זמן בלקרא ולכתוב בנושא התנ"ך. עצם העובדה שעל התנך נכתבו כל כך הרבה פירושים, מעידה על החשיבות שמייחסים לו. אז אם אתה מחליט שזה סתם איזה טקסט שמסיבות שוליות עלה לגדולה וקנה לעצמו מיליוני קוראים - באמת כל תשומת הלב הזו מיותרת. אבל אם אתה חושב או מאמין שזה טקסט אחר, במהות ובאיכות מסתם פירסום, אזי כל ההתעסקות סביבו אינה מגרדת גם את קצה תשומת הלב איליה הוא ראוי.

 

[1984אא]

אני רואה את התנ"ך כספרות נעלה

אך כאנטי-פוסטמודרניסט, אני מאמין במשמעות אחת ויחידה שאליה התכוון כותב כל טקסט(כש"משמעות אחת" תופסת גם אם הוא התכוון שיבינו משפט מסויים כדו משמעי או כתב ב4 רבדים-זו עדיין משמעות אחת). אי לכך, אני מאמין שלספרי התנ"ך יש הרבה איכיות-אם זו איכות סיפורית, שירית, מוסרית, פילוסופית וכו'. משום שאני מאמין בפרשנות האחת, זה שמפשרנים ומסבירים וכו' וכו' לא משפיע עלי. אני מסתכל על הפשט(שאדגיש שוב- לפעמים הפשט זה אלגוריה דווקא). ולפיכך לא מעניינים אותי הדיוקים ש"זהר חדש" מדייק ממגילת רות ומפרשן אותה, או שאר הדרשות.

 

[יוסי ר1]

בקיצור, הכל באמת תלוי בנקודת המוצא

 

[מוגג]

משעשע

"אני מאמין במשמעות אחת ויחידה שאליה התכוון כותב כל טקסט" - הגישה שלך אמונית או מדעית? איך אתה יודע כמה כותבים היו לטקסט התנכי? האם לסיפור יש תמיד רק משמעות אחת אליה התכוון הכותב? הגישה שלך מאוד מבולבלת, מבוססת על אמונה אישית, מניחה הנחות מוקדמות, ונורא לא סובלנית לגישות אחרות. במה היא שונה בעצם מהגישות המסורתיות שאתה יוצא נגדן?

 

[1984אא]

כשאמרתי "מאמין" זו הייתה מילה

בשיתוף השם. ז"א, גשם שאני מאמין שאתה קיים למרות שאין זה ודאי. לפי ההיגיון שלי, יש לטקסט רק את המשמעות שהכותב התכוון אליה בניגוד לפוסטמודרניים. אין לי מושג כמה כותבים היו, וזה ממש לא מעניין אותי. לא דיברתי על כל התנ"ך, אלא דיברתי על כל כותב של טקסט מסויים. ושוב, אם הכותב כתב סיפור- יש רק משמעות אחת(עיין הערה בהודעה הקודמת) אליה הוא התכוון. אתה יכול לפרשן זאת כרצונך, אך זו לא נקודת המוצא של הטקסט. ובכלל, נתפסת לעניינים סמנטים מיותרים.

 

[מוגג]

עניינים סמנטיים מיותרים

וכשאתה מפרש טקסט מלפני 1500 שנה מה אתה עושה בדיוק? איך בדיוק אתה מצליח לחשוף את משמעות הסיפור אליה התכוון הכותב? לכל מבע יש יותר ממשמעות אחת איך אוכל לדעת למה בדיוק התכוון הכותב (בהנחה שהוא גם המחבר!) אם איני מודע להקשר שבו נכתב הטקסט ואיני מודע להיסטוריה של המחבר ולמשנתו הערכית? אפילו כשאתה כותב אתה לא שולט לגמרי על מה שאתה רוצה לכתוב ואתה מתיימר לדעת מה חשב פלוני אי אז? לא צריך להיות פוסטמודרניסט כדי להבין שיש יותר ממשמעות אחת לטקסט.

 

[masorti]

מה זה קשור כמה כותבים היו?

אם את פרק א' בספר מלכים כתב מחבר א' ואילו את פרק ב' כתבה ועדת כוהנים, אז לגבי פרק א' הוא מתעניין במשמעות שאליה כיוון מחבר א' ולגבי פרק ב' הוא מתכוון למשמעות שאליה כיוונה הועדה.

 

[מוגג]

אם אינך יודע מי הכותב

ואם הטקסט שלפניך מקורי או ערוך, איך תתיימר לדעת את כוונתו המקורית של הכותב? לעולם אתה מפרש את הטקסט ומנסה ממנו לדלות משמעות. להצהיר על המשמעות שנמצאה ככונת הכותב זו פרשנות שאינה שונה מכל פרשנות אחרת.

 

[masorti]

בשביל זה יש את התער של אוקם...

אם אין לי סיבה להניח אחרת והטקסט ברור, אזי הפשט שלו הוא מה שאליו התכוון המחבר.