ספרי ילדים, שוב

[Rivendell]

ספרי ילדים, שוב

והפעם נועה מנהיים מדרגת את העשירייה שלה. תוספות שלי - לא מדורגות לפי חשיבות, כמובן, כי זה בלתי אפשרי קודם כל - "הארון המכשפה וארון הבגדים". אחד הספרים שבתור ילדה הכי ריגשו אותי, הכי עניינו אותי, ושיותר מכל חלמתי להיות חלק מהם. תמיד רציתי להיות, כמובן, לוסי, וכבר סיפרתי שבמשך שנים נהגתי לחכות בארונות שיקרה משהו (ואחרי "35 במאי" של קסטנר זה רק החריף

). אחריו, ולא פחות מדהים ממנו, "צ'רלי והשוקולדה". בתור ילדה חובבת שוקולד ומתוקים, הספר הזה היה התגשמות כל חלומותיי באותו שלב (והאמת שגם היום לא הייתי אומרת לזה לא

). "השביעייה הסודית" על כל ספריה, וגם "החמישייה הסודית", אבל פחות. לשביעייה היה בכל זאת איזה קסם גדול יותר. אני, בניגוד לנועה מנהיים, אהבתי יותר דווקא את תום סויאר, ולא את האק פין (אם כי את שניהם קראתי בהנאה). ועוד שני ספרים שהיא לא הוסיפה ואני זוכרת מאוד - "סוד הגן הנעלם" ו"נסיכה קטנה", ששניהם ליוו אותי לא מעט שנים. אבל עם הבחירה של להכי רומנטי אני חייבת להסכים, אפילו עד היום. "אבא ארך רגליים" - מקסים, גם לילדים וגם למבוגרים!

 

[מירטל]

תוספות שלי.

אחיו התאום של "פנג הלבן"- באק מ"קול קדומים" call of the wild, שזה הספר הראשון של ג'ק לונדון שקראתי, ועדיין נמצא אצלי על המדף, בעיברית ובאנגלית

ואני שמחה על התוספת שלה ל"פנג הלבן"- בפעם הראשונה שקראתי את הספר ( אי שם בגיל שמונה) הגעתי עד לקטע שבו קוראים לו פנג הלבן, ואז זרקתי את הספר : איך אפשר לקרוא לספר פנג הלבן אם הזאב אפור???? ועוד ספרים חייתים: ספר הג'ונגל, עם בלו ובגירה הרציניים ולא הבדיחה שעשו מהם לספר הג'ונגל, והשירים המדהימים - המפגש הראשון שלי עם שירה רצינית הייתה אז. וספר ההמשך של מאה כלבים דלמטיים ואחד, אוי, הסיום,עם כלבי הרחוב. וג'וק מן הבוש. וכמובן, הילדה שנשארה לבדה וחרמשנית הכסף. אה, וספר הילדות שלא נטש אותי: המיתולוגיה היוונית ( לא מצונזרת, לא לילדים

).

 

[Boojie]

רק לי נדמה שאחוז גבוה מהספרים שם

הם בכלל לא ספרי ילדים? שלושה בסירה אחת ספר ילדים? כלבם של בני בסקרוויל ספר ילדים? הרוזן ממונטה כריסטו ספר ילדים? איך, איך נפלו גיבורים.

 

[Athaclena]

גם אני תהיתי בקשר לזה...

בנוסף לחלק ממה שהוזכר אני אהבתי את THE PHANTOM TOLBOOTH, ואת CHARLIE AND THE GREAT GLASS ELEVATOR, ההמשך של צ'רלי והשוקולדה. ואת כל הסדרה של אן מאבונלי

 

[Mנטה]

אני שונאת את נועה מנהיים

גם בטלויזיה אגב. היא כזאת שטוחה ומעצבנת, אין לי מילים להתחיל אפילו לתאר עד כמה היא מעצבנת ודבילית. וכך גם הרשימה שלה אגב. אמנם רשימות מסוג "עשרת הגדולים" נדונו מראש לחיי טמטום, אבל כשהיא עושה את זה יש הרבה ערך מוסף

הספרים שאני מאוד מאוד אוהבת היום שונים מהספרים שמאוד אהבתי בילדות למרות שיש די הרבה שהלכו אתי צעד בצעד ונשארו לצדי גם היום. אבל לפני שאני מתחילה לזרוק שמות, אני רוצה לעשות פה הבחנה בין ספרים לפעוטות (טרום קריאה), ספרים לילדים וספרים לנוער. פעוטות: איה פלוטו, מיץ פטל, דרקון אין דבר כזה, דר" סוס, הבית של יעל, ויהי ערב, גן גורים, לאה גולדברג, מרים ילן שטקליס ויהונתן גפן. יש עוד המון המון המון, אבל אני מניחה שהבנתם את העיקרון

. ילדים: שביעיה, חמישיה, קארל מאי, ג'ק לונדון, פנימור קופר, קונן דויל, כל ספרית מרגנית, כל ספרית כתר, הלב, כל אריך קסטנר, כל מיכאל אנדה, אגדות כל העולם התאחדו, או בקצרה, אם נחלק את העולם לילדות שאוהבות בובות וילדות שמעדיפות הרפתקאות, אני היתי (ועודני) בין אלו שמעדיפים לזהות כיוונים לפי הכוכבים ולזהות עקבות בדרך. (בחירה אומללה אגב, בהתחשב בכיוון שאליו צועד העולם). נוער: אסתר שטרייט וורצל, דבורה עומר, פה ושם איזה אדמונד דאנטס או קפטן נמו, אבל למעשה בגיל הזה כבר התחלתי לקרוא ספרים של בוגרים. ספרים מהותיים באותה תקופה היו אסופת השירים של ברטולד ברכט ובכלל שירה

, ספרים אידיאולוגיים (מישהו אמר איין ראנד ? מילכוד 22, הרבה ג'ון אירווינג), ביוגרפיות, פילוסופיות פה ושם...... וכמובן כל פעם שנדמה לי שכתבתי הכל, עולה עוד משהו איך לא הזכרתי את הילדה רובין הוד של נורית זרחי ? ואיך לא הזכרתי את השד מהשביעית של קושינסקי (ספרי מרגנית אגב), טרן הנודד, ההוביט, הספרים של יעל רוזמן, ספרי זן בודהיזם, החיפוש אחר המופלא של אוספנסקי, לילי הפרועה (אם למישהו יש אני אשמח לקנות) ועוד ועוד ועוד. אנחנו מדברים על מספר שנים ניכר שבו היתי קוראת לפעמים יותר מספר ליום ובטוח יותר משלושה בשבוע

זה די הרבה ספרים אם חושבים על זה....

 

[Boojie]

ואני דווקא מחבבת מאד את נועה מנהיים

כמבקרת אבל יותר מזה כאדם מקסים ומלא אנושיות, עם אופי תוסס ונפלא וחוש הומור משובח. אבל זה בסדר, תרגישי חופשי להגיד איזה דברים מגעילים שמתחשק לך, זה לא כאילו שמבקרים הם בני אדם באמת.

 

[Mנטה]

אני מאוד לא מסכימה אתך בוג'י

but than, what's new....

אני חושבת שאם מישהו מוציא תחת ידו יצירת אמנות, מותר לבקר אותה. ואם אותו אמן מוציא תחת ידו סדרה של יצירות אמנות, ואני לא אוהבת אף אחת מהן, מותר לי להגיד שאני לא אוהבת את האמן הזה. באותה מידה אני יכולה לבקר כל מי שמוציא משהו לתחום הציבורי. בין אם זה אמן ובין אם זה עיתונאי ובין אם זה מבקר. ובמקרה של נועה מנהיים, אני עוקבת אחרי כל מה שהיא כותבת בוואי נט די הרבה זמן, ראיתי אותה גם בטלויזיה, ולטעמי היא פשוט מבקרת גרועה. אין קשר לזה שהיא בן אדם טוב נחמד או יפה. זה לא קשור בכלל.

 

[een ogenblik]

מותר לבקר הכל, למעשה, גם בלי ההרשאה

שלי, כולם מבקרים אוטומטית את הכל. אבל יש הבדל מהותי בין שונאת את הביקורות שלה, הן דביליות, לבין שונאת אותה, היא דבילית. כאשר בחרת בדרך השניה לא הבעת את דעתך על דרכה של נועה מנהיים לבקר אלא התייחסת אליה באופן אישי בלבד, ולעובדת היותה אדם טוב/רע, נחמד/אנטיפתי, יפה/מכוער יש קשר רב מאוד. ולמען הסר כל ספק - אני מעדיפה את הדרך הראשונה, גם במתן מחמאות לדמויות המוכרות לנו באופן לא-אישי בלבד.

 

[דוסטו]

M,דלי ואליום והכל יבוא על מקומו

בשלום. (ולהגיד על מנהיים שהיא שטוחה זה understatement תהומי

) הרשימה שלה לגמרי בסדר. איך מררתי בבכי עם "מחניים". ואכן "כלבם של בני בסקרוויל" קראתי בשקיקה. וכמובן את היומן של אנה פרנק (המצונזר!. את גלויי המיניות של אנה קיצצו). אבל - הרשימות האלה הם ענין של טעם וריח. לי חסרו ספריה של נורית זרחי, ואריך קסטנר ואיפה 'פו הדב' (כל הארבעה). ויש עוד ועוד.

 

[Rivendell]

את קסטנר היא דווקא הזכירה

("פצפונת ואנטון". החביב עלי

). אבל צודק - זרחי מאוד חסרה, ובעיקר "חובשת כתר הנייר", שבמשך שנים היה מהחביבים עלי. וגם "מר אל כאן אנה" לא מופיע שם, וגם הוא חסר לי מאוד. מה שכן - בזכות הרשימה קראתי אתמול שוב את "אבא ארך רגליים", והיה נהדר. אז תודה למנהיים

. ואגב, בואו ננסה להמנע מכינויים מחמיאים וכו'. רובנו לא מכירים אותה ברמה האישית, וגם אם כן - הדיון צריך להיות לגופה של יצירה, לא לגופו של מבקר.

 

[אלת הירח]

נורית זרחי היא אחת הסיבות העיקריות

שמאז ילדותי רציתי להיות סופרת.

 

[emily play]

איך את מגדירה ספרי ילדים?

את כל השלושה שציינת קראתי לפני גיל 12, ואני חושבת שאם נעשה משאל קצר בפורום נגלה שרוב מי שקרא אותם, עשה זאת בסביבות אותו גיל. אולי הם לא נכתבו במקור כספרי ילדים, אבל זה לא אומר שהם לא יכולים להחשב כאלה היום. דברים משתנים.

 

[התפוז של ולנסיה]

אולי לא, אולי כן

בכל מקרה, לפני כיומיים יצא לי לשוטט בסטימצקי (להחליף מתנה מיום ההולדת) וכשהתייאשתי משני המדפים הקטנטנים של המד"ב/פנטסיה (שנקראו רק "מדע בדיוני" למרות שהכילו בעיקר פנטסיה, שמוקמו נורא והיו דלים גם בשביל שני מדפים) הצצתי על מדף קרוב של "ספרות נוער" או משהו כזה שהיה הרבה יותר מרשים. היו בו המון ספרים של מרגנית (שהוציאו גם את כלבם של בני בסקרוויל והרוזן ממונטה כריסטו) ושתי הוצאות של שלושה בסירה אחת (שכמעט לקחתי אחת מהן). אמנם סטימצי הם לא סמכות בעיני (אחרת הייתי קוראת ל"שר הטבעות" "מדע בדיוני"), אבל לפחות שניים מהספרים שמנית נוצאו תחת "מרגנית", שנחשבים בעיני. הם אולי לא ספרות ילדים, אבל זו בהחלט ספרות נוער טובה. כל ספר מהנ"ל שקראתי, קראתי בגילאי חטיבה ומטה ומאוד נהנתי. ____ * בסוף לקחתי זיכוי, אני אחפש סניף שיש לו את הכרך השני של אמבר. * למה לא עשו "הספר הגדול של אמבר" גם בעברית, הו, למה? זה יעלה לי הון (קיטור בלבד, אין צורך בתשובה).

 

[אליהו ד]

דובי לאלא במקום הראשון