אני רואה אצל ברק כהן ואצל אייל שגיא-ביזאווי (לגבי השני אני
רק סבורה, לא בטוחה) בהודעות פייסבוק, פניה באותו פסקה גם בזכר גם בנקבה. זה טוב. אני קוראת עכשיו ספר עיון באנגלית, כל הזמן עם he or she בצוותא, או במשפט אחד התייחסות ל-her, באחר ל-his, כשמחברת הספר מדברת על התנהגות או תופעות כלליות, לא מיוחדות לאינדיבידואל.ית. כזו.ה או אחר.ת.
גם קו נטוי אפשרי, אם כי היום קווירים מבקשים שלא להשתמש בו אלא לכתוב נקודה, כדי שלא לשלול את אופציית ההזדהות פעם כזכר פעם כנקבה.
ויש גם כבר מי שכותבות (בעיקר נשים עושות זאת) ילדותים וגולשותים וכולי. כלומר כוללים את שתי הצורות כבר באותה המילה. לי זה עוד לא נשמע טוב ואני לא נוהגת כך.
בצרפתית המצב ככה ככה, אם כי נעשו שינויים. יש שמות מקצוע שנכתבים בזכר בלבד, יש שיש להם צורת נקבה. שינוי מסוים שנעשה זה בה' היידוע, שהיא תנאי לפני כל מילה מיודעת. madame la juge במקום le juje, גבירתי השופטת. שופט, למשל, זו מילה שישנה רק בזכר אז כדאי לידע אותה צריך le אבל קפצו מעל הכלל הזה והוסיפו את מילת היידוע הנקבית, כדי להתאים את השפה לדרישות המודרנה. זה קרה גם עם מורה וגם עם שר.ה. וכמו כן בצרפתית יש שמות עצם שהן נקבה. personnes זו לא קבוצת אנשים ממין נקבה. אלא כל קבוצה של בני.בנות אנוש. אבל היחס אל המילה הזאת הוא בנקבה. גם עכבר, לווייתן אבל גם, להבדיל, קורבן. למשל.