ספרים שנס ליחם

[Mנטה]

ספרים שנס ליחם

במסגרת הדיבורים על מאיר שלו וסאגת ההתיישבות שלו, נזכרתי לפתע פתאום בספר שכוח אל שנקרא "אנשי בראשית". קראתי אותו פעם אחת, כשהיתי ילדה די קטנה, וכל מה שאני זוכרת זה שהיה לי נורא קשה, מפחיד וכואב לקרוא אותו כי אנשים שם מתו חופשי מקדחת כל הזמן. אבל זהו סיפור התיישבות שאיננו מצועצע, ויש בו סוג של תום נעורים (לפחות תום נעורים של הציונות). מישהו זוכר ? מישהו רוצה להזכיר עוד ספר שנעלם ?

 

[Boojie]

כל הספרים של אליעזר שמאלי

(אנשי בראשית זה שלו, לא?) נותנים את אותה תחושה. ציונות מהתקופה שעוד לא היו לה מרכאות. אנשים עם אידיאולוגיה אמיתית, שלא נשמעים כמו פלקטים או כמו עצרת פוליטית. וזה מזכיר לי, "כל השבט הזה" של ישראל לרמן, מספר על חוויות הילדות של הילד הקטן במשפחה עם חמישה ילדים בתקופה שלפני קום המדינה. מקסים.

 

[שמיל111]

אני לא יודע אם מישהו זוכר

את הספר "עם בוא הזכרון" האוטוביוגרפי והמאד לירי של שאול פרידלנדר . הספר יצא לאור בשנת 1979 , ומתאר את גלגולי ותהפוכות חייו של ילד יהודי במלחמת העולם השניה , חלקן מרצונו , וחלקן שלא מרצונו , לשם השרדות או לשם מציאת זהותו ותחושת ההשתייכות . את הספר הזה מצאתי באיזה בוידעם עפש וחשוך , ומבין מתי מעט יודעי הספר שבקרבי , לא מצאתי איש שהכיר אותו , למרות שידוע לי , שבזמנו הוא היה די מוכר .

 

[ILet]

ספרים לא מיוחצנים

יש לי סימפטיה רבה לספרים שכוחים כאלה. קראתי את אנשי בראשית והתרשמתי עמוקות. נטול ציניות וניו-אייג'. קראתי לפני כשנה ספר של דבורה בארון: הגולים. היא כותבת היטב. העלילה מעניינת גם בהיבט המיקרו וגם בהקשר ההיסטורי [הוצאתם של היהודים תושבי יפו לגלות ע"י התורכים במלהע' ה-I ]. בהחלט עשה לי תאבון לקרוא עוד ספרים שלה.

 

[Mנטה]

באותו ענין של אי-יחצנות

באותה תוכנית ששמעתי בה שוחחו מבקרי ספרים, אמרה אחת מהם בטון מתפנק-מתלונן, "אני לא מבינה למה לא מבקרים ספרים שיצאו לפני חצי שנה". אז הנני להכריז בקול רם: זה תלוי אך ורק במבקר (ובעורך שלו) וברגע שיהיה אחד שינהיג את זה (כמו למשל א.מלמד במדורה "רק ספרים טובים") זה יוכל להיות שגור יותר. הרבה יותר מעניין אותי לקרוא ביקורת על דוסטוייבסקי מאשר על יהודית קציר החדש

 

[Boojie]

זה לא לגמרי מדויק.

ביקורות על ספרים בני יותר מחצי שנה דווקא לא חסר - כשמדובר בספרים שהם לא ב"הייפ". למשל, ספרי מדע בדיוני, נדיר שזוכים לביקורת פחות מחצי שנה לאחר צאתם. הם פשוט מגיעים למערכות העיתונים ויושבים שם בהמתנה עד שמישהו מתפנה לטפל בהם.