ספרים, רבותיי, ספרים.

[גנגי]

ספרים, רבותיי, ספרים.

פרוצדורות רפואיות שאני עומדת לעבור חייבו אותי להקדיש קצת זמן לדברים שווים באמת, וככה נכנסתי לי אתמול לסטימצקי מתוך כוונה לבלות שם איזה שעה בנעימים ולצאת עם שלל. אלא שלהפתעתי מצאתי את עצמי תוך שלוש דקות בערך בחוץ, נושאת עמי את צער העולם, אבל גם את שמחתו. וזה כבד, שלא תחשבו. אז מה נקרא בתורים הבאים לניתוחים? 1. מאו - הביוגרפיה (860 עמודים - לא התאפקתי והתחלתי כבר אמש) 2.ליאונרדו דה-וינצ'י, הביוגרפיה (662 עמודים, הידד!) 3. המורה - ספרו של פראנק מק'קורט (שאני מזמן-מזמן-מזמן רוצה לקרוא) 4. חתונה בוכרית - דן בניה סרי (איך אפשר להתאפק!) נכון שווה להיות פרוצדורלית?

 

[תם ונישלם]

שתהיי בריאה

ותשאילי לי את מאו לאחר סיומו

 

[גרי רשף]

גם ביוגרפיה בת 860 עמודים מתחילה בעמוד מס' 1

 

[יוסי ר1]

../images/Emo8.gifזה מהאזור שם אמנם, אבל "הצעד האחד" התחיל

מביוגרפיה קצת יותר עתיקה...

 

[כנרת יפה שלי]

אבל אני בודקת גם את המשקל...../images/Emo100.gif

אחרי הכל, זה צריך להכנס לתיק.

 

[יוסי ר1]

אני מקווה שמדובר בניתוחים לשוניים של

הביוגרפיות ולא משהו יותר כואב. המון בריאות! לגבי פראנק מק'קורט , אני מקווה שלא תתאכזבי. לא קראתי אותו, אבל את שני קודמיו כן. בעצם רק את הראשון, האפר של אנג'לה - ספר נהדר, רגיש ודי מדכא בקטעים שהוא אינו מצחיק. את השני, "ככה זה" התחלתי, וכגודל האכזבה עומק הנסיגה. אשמח לשמוע דעתך לשלישי, האם שווה טרחה או להשאיר על המדף.

 

[גנגי]

אני חייבת לספר לך, אם כך,

שקראתי גם את האפר של אנג'לה וגם את השני, ואת השני אהבתי הרבה הרבה יותר מאשר את הראשון, דווקא. אין לי ספק שלא אתאכזב. אני יש לי אהבות ברורות, ופרנק מק'קורט הוא אחת מאהבותיי הבדוקות. אשמח לדווח כשאגמור לקרוא (בינתיים יש לי עוד 820 עמודים אצל מאו, ובכלל, האיש שאיתי השתלט על פרנק מק'קורט כאילו קניתי את זה בשבילו בכלל!).

 

[בנדק חביב]

המורה - הופך ללהיט

ממליצים עליו באוניברסיטאות בחוגי החינוך ואיפה לא... לכשיגיע לספריה אקרא אותו, אולי. לצערי לא יכול לחלוק אתך את החיבה לביוגרפיות.

 

[החטא והשופטת]

למה לצערך?

גם אני נוטה להשתעמם מביוגרפיות. אפילו מזאת של יונה וולך.

 

[בנדק חביב]

כי ביוגראפיה זה סוג של ספרות

שמממש את המילה - היסטורי במלואה. גם היסטוריה וגם ספרות. ואני לא מסוגל לקרוא, זה כל כך משעמם שבא לי לבכות. ולפעמים אנחנו חייבים לקרוא לצורך מאמר, עבודה וכו' בררררררררררר

 

[גנגי]

זה סוג הספרות שהכי מושך אותי.

 

[תרנגולת ערומה]

וואלה? הביוגרפיה של יונה וולך

שכתב יגאל סרנה? השתעממת ממנה?

 

[Canta Brasil]

כן ../images/Emo4.gif

 

[החטא והשופטת]

אני חידשתי את ספרייתי

עם "ככה אני מדברת עם הרוח" של סמי ברדוגו, "לחשוב אישה" של אריאלה שדמי ו-"ילוד אישה" של אדריאן ר'יץ'. כולם נורא שווים.

 

[בנדק חביב]

ואני סיימתי לקרוא את

"ביצים גורליות" של בולגקוב הגאון, מומלץ ב"טירוף". שילוב של מד"ב וסאטירה נוקבת, תרגום חכם של קריקסנוב כולל הערות ארוכות ומחכימות. מצחיק עד דמעות ורכשתי את: זהבים של יונתן יבין ואת אלפיים האחרון.

 

[nutmeg]

את "ככה אני מדברת"

לא אהבתי. נורא בלט שהוא גבר שכותב אישה. גם חזר על עצמו באופן מייגע. את השניים האחרים אני לא מכירה.

 

[renjintso]

את מתכוונת

למאו הסיפור הלא נודע? הוא מאד מענין ואפילו יותר מזה שנוי במחלוקת. ספרי לחבר'ה כשתגמרי. המחברת, אגב, תרצה באונ' תל אביב בשבוע הבא.

 

[גנגי]

אינני מצליחה להניח אותו מידי.

הוא כתוב מצוין, רהוט ופשוט ומרתק - ומאו הוא אחת הדמויות המסקרנות של המאה שעברה, בלי ספק.

 

[שבולת ירוקת העין]

וזו ההזדמנות

לספר לך שהיום סיימתי את רומן משפחתי שלקחתי בהמלצתך - ידעתי שאפשר לסמוך על המלצה שלך. נהניתי מאוד.

אבל ביוגרפיות - אני לא בטוחה שזה מה שאקח לאי בודד. עכשיו אני עם "שלך, סנדרו"

 

[יוסי ר1]

קראתי את ההתחלה של "שלך, סנדרו"

והיא מרתקת. גם השאלות והתאוריות שהוא מעלה על הטורפים הגדולים, וגם על התפתחות ההיכרות שלו עם אחיו. אבל מחוסר פנאי מחד ועודף חומר קריאה מאידך נאלצתי לוותר בסופו של דבר, אבל אני מניח שעוד אשוב אליו.