ספרים מתוסבכים

[Princess Grace]

תגיד, דיברת עם גרוסמן והוא אמר לך

"אלה ספרים שמכוון אך ורק למבוגרים שעברוא ת גיל 18"? כל אחד יכול להבין שהספרים של גרוסמן חוצים את הבדלי הגילאים. אמא לשי שהיא בת 50 קראה אותו ונהתה ממנו ממש כמוני (אם לא יותר) ואתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אבל אל תכליל. (ואם אתה עכשיו מגחכך, וחשוב לעצמך- "נו טוב בטח לאמא שלה יש אינטיליגנציה של ילדה בת 16" אתה יכול לשכוח מטיפת הכבוד שאולי עוד היה לי אלייך אחרי כל מה שאתה מעביר פה אנשים שאתה בכלל לא מכיר.)

 

[דוסטו]

מי אני שאשפוט את אמא שלך

הייתי רק מציע לה לתת לך כוס מים קרים כל פעם שאת מגיבה למה שלא מוצא חן בעינייך. ואני אכן אגיד מה שאגיד. לעולם לא אומר מה שאת או אמא שלך, אפילו לא מה שגרוסמן -רוצים לומר. ואני כשלעצמי אומר, כי דעתי הצנועה היא שאחרי 'ספר הדקדוק הפנימי' גרוסמן כתב ספרי שעטנז שהם לא לפה ולא לשם. בספר האחרון הוא עשה נסיון לחזור לעצמו. הנובלה השניה 'בגוף את מבינה' (שעל שמה קרוי הספר) היא אפילו לא רעה. שוב רואים שקשה לקחת מגרוסמן את מה שיש לו -כושר תאור מצבים יוצא דופן ועברית להשתבח. מה שלא הופך גם את הנובלה הזו ל 'ע"ע:אהבה'

 

[ferlio]

והנה - אני מסכימה איתך

גם אני מאוד אהבתי את הספר. הוא זורם, הוא כתוב בצורה קולחת, ובונה אצל הקורא מתח טוב לקראת הסיום. ובעיקר - אפשר להזדהות עם הדמויות. אני גם שמעתי שלצורך כתיבת ספר זה, גרוסמן נפגש הרבה פעמים עם קבוצות של מה שמוגדר כ"נוער שוליים" ירושלמי, בילה במחיצתם במקומות שהם מתאכסנים בהם. לגבי שאר הספרים שלו - יש ויש: ילדים זיג-זג היה לא רע, עיין ערך אהבה - טוב, אך מייגע, ספר הדקדוק הפנימי- בינוני ומטה. לגבי ספר הנובלות "בגופי אני מבינה" הנובלה הראשונה אטרוף - נסבלת, השניה - קטסטרופה.

 

[דוסטו]

ferlio, ככה את עושה לי? ../images/Emo8.gif

 

[siv30]

גם אטרוף, הייתה קטסטרופלית מבחינתי

 

[הגר34]

מישהו לרוץ איתו

מסכימה עם פרליו, אחד הספרים היחידים בעת האחרונה שנקרא בשקיקה על ידי בני נוער ומבוגרים כאחד. גם בשל יכולת הכתיבה הנדירה של גרוסמן וגם משום שהנושא של בני נוער וסמים מעניין את המבוגרים לא פחות מאשר את בני הנוער. הוא מיטיב לתאר את הלך הרוח של בני הנוער, את מחשבותיהם והתנהגותם ועושה זאת בעברית משובחת שתורמת הרבה לבני הנוער הקוראים את הספר ואינם יודעים שעברית היא שפה עשירה ומיוחדת. עיין ערך אהבה הוא מאותם ספרים שנסקו מעלה, הרבה יותר מדי מעלה, בשל הגורו של אז - מנחם פרי, שכבודו קצת ירד בעת האחרונה (עיין ערך המאמר "בפקודת המ.פ.).

 

[ayala26]

עבר והווה לסרוגין

"בית השינה" - ג'ונתן קו. הפרקים הזוגיים מתרחשים בהווה והפרקים האי-זוגיים 12 שנים לפני. המקום שבו מתרחש הסיפור היה בעבר מעונות סטודנטים ומסופר על 4 סטונדטים בפרט ובהווה אותו מקום הוא קליניקה לחקר הפרעות שינה. בין הדמויות הראשויות:שרה, נרקופלקטית (סובלת מהתקפי שינה בלתי נשלטים) שהחלומות שלה מתערבבים במציאות והחבר שלה שהוא אובססיבי לגבי התופעה. הסיפור מתחבר לאט לאט ולכל אירוע קטן שמסופר עליו יש משמעות לחיבור. אני מאוד אוהבת סיפורים שבהם אף פרט אינו שם במקרה וגם אם מטרתו לא מתגלה מיד היא מתגלה לבסוף (כמו בחיים למי כמוני שמאמין בגורל

) זה ספר מפתיע, מרתק ויש גם קטעים מצחיקים. גם עיינתי בהודעותך בכרטיס האישי (לאופיר 3) שאתה משתתף גם בפורום מדע פופולרי אז אני חושבת שתמצא דברים מעניינים ומגרים את המחשבה בספר הזה.

 

[ל א]

מצטרף להמלצה ../images/Emo157.gif

 

[ל א]

"חץ הזמן" מרטין איימיס

הולך מהסוף להתחלה. הספר מתחיל כשהגיבור "נולד" מתוך מנהרה כחולה, כלומר מת, אח"כ הוא עובר לבית אבות וכו'. בסוף הוא נולד... הגימיק בספר, הוא שהגיבור הוא קצין נאצי, ומכיוון שהספר הולך אל עבר העבר, יוצא שכאילו מתאי הגאזים של הנאצים עולים ופורחים להם יהודים בצורת שלדים. גימיק, שכצפוי, עצבן אנשים. ספר חביב, אך לא מציאה גדולה. פשוט אין בו הרבה יותר מהתחבולה הצורנית. אבל אל תיתן לספר הזה "לקלקל" לך את מרטין איימיס. "המידע" ו- "money" שלו הם ספרי אי בודד שלי. אני בטח אמליץ עליהם פעם, כשתנוח עלי הרוח.

 

[אופיר 3]

תודה לכולם על ההמלצות

עכשיו צריך זמן לקרוא...

 

[Scummy]

אני מכיר כמה מחזות...

אבל לא ספרים. סארטר משחק קצת עם הזמן ב'ידיים מלוכלכות', וגם ליונסקו יש השתעשעויות כאלה, למרות שהן לא ממש בולטות בנראטיב אלא יותר באופי הבנייה ובפרטים. למרות שכשאני חושב על זה...את פרוסט קראת?

 

[Arana]

רוברט פרוסט?

שירים יפהפיים!

 

[Scummy]

אני מעדיף טום וואיטס

או ז'אן ז'נה.

 

[מונמורנסי]

מה עם מילכוד-22?

תנסה לקרוא את מילכוד-22. בספר, שמתאר חיים של טייסת מפציצים על אי באוקיאנוס השקט במלחה"ע הראשונה, יש קפיצות בזמנים בהם מתרחש כל פרק. צריך לקרוא פעמיים בשביל להבין מה הסדר הכרונולוגי של ההתרחשות. ובלי שום קשר לזה - ספר מצויין ומומלץ!

 

[בלגאנים]

בקשר ל"בית השינה"

לדעתי אפשר היה לצמצם את הספר בכמה עמודים טובים. יש שם קצת מריחת עמודים, אבל עקרונית- בשביל סוף הסיפור שווה להתמיד. "מישהו לרוץ איתו"- ספר מעולה, הכי טוב שקראתי. "בגוף אני מבינה"- אכזבה. "נשברתי" בחלק הראשון. כמה אפשר לכתוב על מישהו שנוסע עם מישהי באוטו כדי לחפש את אשתו?? 100 עמודים?? הכי מעצבן זה ספרים וסרטים "נמרחים", שלא זז בהם כלום ונעשים סתם כדי למרוח זמן\עמודים. זו דעתי.