יורדת, פחות או יותר...
מה שאתה מתאר נשמע, ללא ספק, יותר מושך ויותר פרקטי לאוהבי הספרות שביננו. היום בו תקים את אותה ספריה שפתוחה 24 שעות ביממה ומתפקדת באופן בו אתה תיארת, יהיה יום חג עבורי ועבור אחרים. אני לכשעצמי לקוחה מובטחת. אך אם לא רק באוטופיות עסקינן (ואם לא אוטופיה (הלוואי) הרי בכל מקרה בניין היפותטי) יש בתמול שלשום משהו קרוב למה שאתה רוצה. המסעדה מחלוקת לשני צדדים. בצד ימין יש פאב, בצד שמאל מסעדה. בצד ימין בעיקר קוראים. אם תרצה תזרק על איזה כסא (ובתקופה בה אני הייתי יושבת שם יכולת לזכות בתצפית טובה על האוונגרד הירושלמי) לקרוא כאוות נפשך, שלא לומר לעיין במגזינים רבי חשיבות ואף לכתוב מאמרים ואם בא לך לקום, לשתות משהו או לנשנש. האוכל היה בצד השני (אני לא לגמרי מעודכנת, אם קמו שינויים במקום אני מקווה שהם רק לטובה) כך שמלצרים לא הסתובבו בין הרגליים. כיון שהיה זה לגיטמי לשבת שם כך סתם הצד הכספי הופך פחות משפיע. ברור שזה עדיין לא זה, כי יש סיכוי שמישהו יגש אליך ויברר מה בדבר שתיה חמה קרה או משכרת. ובכל זאת. לעתים יש להסתפק במועט. וכאמור זה לא המקום היחיד תמו"ש הוא דווקא המכובד והכבד שבמוסדות העיר. בתי קפה אפלוליים אחרים יתנו לך יד חופשית הרבה יותר. לגבי כתמי השומן, כבר היה שרשור בנידון (לכשעצמי אני מאמינה שספרים קוראים ולא שומרים) אבל כיון שאתה קורא ספר מהחנות הרי שלא תעז לפגום בו. כך נפתרות הבעיות כולן. אני גם מתקשה להאמין שבתל אביב אין אפילו לא מוסד אחד כזה, ואם אין שתתבייש לה תל אביב, עוד סיבה לפתח מיזו-תלביביות. (לא לכעוס, לא לכעוס אחי המתגוררים במרכז.) כך שהתיאור שלי הוא לא ההפך אבל הוא רק חצי הדרך למעלה. השאר בידיך,
מה שאתה מתאר נשמע, ללא ספק, יותר מושך ויותר פרקטי לאוהבי הספרות שביננו. היום בו תקים את אותה ספריה שפתוחה 24 שעות ביממה ומתפקדת באופן בו אתה תיארת, יהיה יום חג עבורי ועבור אחרים. אני לכשעצמי לקוחה מובטחת. אך אם לא רק באוטופיות עסקינן (ואם לא אוטופיה (הלוואי) הרי בכל מקרה בניין היפותטי) יש בתמול שלשום משהו קרוב למה שאתה רוצה. המסעדה מחלוקת לשני צדדים. בצד ימין יש פאב, בצד שמאל מסעדה. בצד ימין בעיקר קוראים. אם תרצה תזרק על איזה כסא (ובתקופה בה אני הייתי יושבת שם יכולת לזכות בתצפית טובה על האוונגרד הירושלמי) לקרוא כאוות נפשך, שלא לומר לעיין במגזינים רבי חשיבות ואף לכתוב מאמרים ואם בא לך לקום, לשתות משהו או לנשנש. האוכל היה בצד השני (אני לא לגמרי מעודכנת, אם קמו שינויים במקום אני מקווה שהם רק לטובה) כך שמלצרים לא הסתובבו בין הרגליים. כיון שהיה זה לגיטמי לשבת שם כך סתם הצד הכספי הופך פחות משפיע. ברור שזה עדיין לא זה, כי יש סיכוי שמישהו יגש אליך ויברר מה בדבר שתיה חמה קרה או משכרת. ובכל זאת. לעתים יש להסתפק במועט. וכאמור זה לא המקום היחיד תמו"ש הוא דווקא המכובד והכבד שבמוסדות העיר. בתי קפה אפלוליים אחרים יתנו לך יד חופשית הרבה יותר. לגבי כתמי השומן, כבר היה שרשור בנידון (לכשעצמי אני מאמינה שספרים קוראים ולא שומרים) אבל כיון שאתה קורא ספר מהחנות הרי שלא תעז לפגום בו. כך נפתרות הבעיות כולן. אני גם מתקשה להאמין שבתל אביב אין אפילו לא מוסד אחד כזה, ואם אין שתתבייש לה תל אביב, עוד סיבה לפתח מיזו-תלביביות. (לא לכעוס, לא לכעוס אחי המתגוררים במרכז.) כך שהתיאור שלי הוא לא ההפך אבל הוא רק חצי הדרך למעלה. השאר בידיך,
