ספרות עברית

[f r a n]

ספרות עברית

אני קוראת עכשיו במקביל [מן יכולת שפיתחתי רק בשנים האחרונות, דווקא מהנה אותי מאוד, קודם לא הייתי יכולה לחשוב שזה אפשרי...] שני ספרים: "כלה משחררת" א.ב.יהושע [שגורם לי הנאה שבה כל יום או יומיים אני חוזרת לפרופ' ריבלין ומתעדכנת בצרותיו , מאווייו ושאר ירקות...] השני, קצת יותר בעייתי, קשה לי איתו, למרות שהתקציר סחף הואתי באחת, יש בספר המוןןןןןןן יסורים, של קשר מכאיב, אז אותו אני קוראת בתדירות יותר נמוכה, כי כל עמוד מחייב לחשוב...המון... אשמח לשמוע דעתכם.

 

[Rivendell]

היה לי יותר קל להביע דעה

אם היית מציינת את שמו של הספר השני

את "הכלה" התחלתי ומעולם לא סיימתי. אחרי עמוד 100 ראיתי שזה לא מספיק מעניין כדי שאני אטרח ובזה זה נגמר. ואם תגידי מה הספר השני, אנסה לחוות עליו דעה

.

 

[f r a n]

נכון, איתך הסליחה! אז השני

"שתהיי לי הסכין" גרוסמן דויד

 

[Rivendell]

נו, עכשיו יש לי מה להגיד ../images/Emo13.gif

לא אוהבת את גרוסמן. אף אחד מהספרים שלו לא הצליח לדבר אליי כולל הקלילים יותר ביניהם, ולכן אני לא מאשימה אותך שקשה לך איתו, אם כי זה מסיבות אחרות מהסיבות שלי. התחלתי אותו, כי הרעיון מאוד מצא חן בעיני, אבל אחרי 70 עמודים בערך התייאשתי סופית. גרוסמן מאוד מייגע אותי, ואני גם לא מתה על הדמויות שלו. אני, מבחינתי, סיימתי איתו לתמיד כנראה. אבל אם תרצי, אפשר לתת לך המלצות לדברים אחרים

.

 

[Mנטה]

טוב, אז הנה ייצוג לאוהבי גרוסמן

גרוסמן בעיני הוא הסופר הישראלי הכי טוב, או בעצם, הוא הסופר הישראלי שהוציא את הספרים הכי טובים (שזה לא בדיוק אותו הדבר). "שתהיי לי הסכין" הוא ספר קשה לקריאה, לעתים מייגע, הדמות הראשית מעצבנת בטירוף ובסוף הספר מסתבר שגם המשנית, אבל קצת פחות... אני הגעתי לספר הזה בעקבות המלצה של חברה, שמבחינתה הספר הזה הוא אבן דרך מהותית בהתפתחותה. אבל כשלעצמי הוא בעיקר ייגע אותי ועצבן אותי וטרחן אותי. אם את מאוד מסוקרנת מה יקרה בסוף, כדאי לך להמשיך, כי הסוף אכן דרמטי ולא צפוי. ואם מגיעים אליו מקבלים את הערך המוסף בהתפתחותה של הדמות הראשית. אבל אם את לא מסוקרנת, זה בדיוק הזמן לעזוב את הספר הזה ולעבור ל"ספר הדקדוק הפנימי" של אותו הסופר, שהוא יצירת מופת וגם מאוד קריא ומצליל.

 

[f r a n]

אשמח להמלצה של ספרות עברית כי

קיבלתי את גרוסמן במתנה ויכולה עדיין להחליף. משום מה הצלחת לשכנע אותי לא להמשיך....

 

[Rivendell]

אללי, רק שלא יאשימו אותי אח"כ

שאני משכנעת אנשים לנטוש את גרוסמן

את רוצה ספרים ישראליים, או בכלל?

 

[f r a n]

ישראלים

 

[Rivendell]

בואי נראה

יש את יהודית קציר, שלפחות את "סוגרים את הים" שלה כדאי מאוד לקרוא לדעתי. עוד ספר ישראלי טוב שקראתי השנה הוא "שואה שלנו" של אמיר גוטפרוינד, וגם הוא מאוד מומלץ לטעמי. וספרות ישראלית צעירה - יש את "המקום בו העצים רואים" של גור בנימין.

 

[רונן אתגר]

וגם

'הגמל המעופף ודבשת הזהב' של אהרון מגד ספר מקסים שמספר על סופר שלא יכול להמשיך לכתוב מאז שמבקר ספרות נודע עבר להתגורר בדירה שמעליו. השפה של מגד משעשעת ומבריקה והכתיבה אסוציאטיבית (כל מיני דברים מזכירים למגד דברים אחרים, שלא ממש קשורים לסיפור עליהם, הוא כותב פסקאות ארוכות ומעניינות). לכל מי ששנא את "למה התכוון המשורר" המעצבן משיעור ספרות, אז הנה ההזדמנות לשאול את המשורר ולגלות שמא שיוחס ל... (וכאן באים כל מיני ביטויים בלועזית שנגמרים ב- ism) זה בעצם סיפור על דוד שלו מנתניה

ספר מבריק. אני קורא אותו עכשיו בפעם השניה ונהנה יותר מאשר בראשונה (ונהניתי מאוד) מה שמעיד לדעתי על כתיבה משובחת.

 

[Rivendell]

אוי, ואיך שכחתי את קנז?!?!

אם את רוצה ספרות ישראלית שהיא פשוט טובה, אבל באמת טובה - אז קנז. אני פשוט מתביישת בעצמי ששכחתי אותו ככה. הכי אהבתי את "בדרך אל החתולים" ואת "התגנבות יחידים". את "מחזיר אהבות קודמות" אהבתי פחות, אבל עדיין הוא שווה קריאה.

 

[Rivendell]

אוח. שימי ../images/Emo23.gif - הקישורים יצאו לי

בתחתית ההודעה (אני לא מאופסת קצת)

.

 

[דוסטו]

פרן -ספרי החניכה הישראלים

"זכרון דברים" של יעקב שבתאי "התגנבות יחידים" של יהושוע קנז "עת הזמיר" של חיים באר "חדר" של יובל שמעוני "חמסין וציפורים משוגעות" של גבריאלה א.רותם. חמישה ספרים מופתיים. הם לא רק ספרות ישראלית. הם מיצוי הישראליות. כל אחד לזמנו. כל אחד בפן אחר.

 

[f r a n]

תודה ענקית לכל הממליצים!!!

 

[neta2]

שלום לך. ובכן:

את "הכלה המשחררת" ו "שתהיי לי הסכין " אהבתי מאד מאד. "הכלה המשחררת" כתוב מדהים בעיני, אין עוררין על שפתו של א.ב. יהושע, לעיתים הוא מעט היה טרחן בתיאוריו.. אבל ספר מצוין לדעתי. ו"שתהיי לי הסכין" הוא בעיני, אחד הספרים הטובים שקראתי, נכון שהוא לא קליל וזורם אולם, יש בו משהו שמחזיק אותך מרותק לכל אורך חלופת המכתבים בינהם. אני מאד אוהבת את כתיבתו של גרוסמן, למעט ספרו האחרון הבלתי נסבל שאר ספריו היו מצוינים. ושתהיי לי הסכין הוא אחד מספרי האהבה המרגשים והטובים.

 

[bambi31]

ואני לא אהבתי,

לא את "שתהיי לי הסכין" ולא את "ספר הדקדוק הפנימי" ודווקא אני לא משונאי גרוסמן, אבל אלה שני ספרים מ-י-ג-ע-י-ם, הכתיבה לא היתה ברורה לי, כבד מידי לטעמי.

 

[ענת פאינשטיין]

ההתחלה

את הכלה המשוחררת לא קראתי. דווקא שתהי לי הסכין תפס אותי בהתחלה ומהאמצע של החלק הראשון התחלתי ללכת לאיבוד. את "מישהו לרוץ איתו" מאוד אהבתי וגם את עיין ערך אהבה שהיה יותר כבד