טוב. אני מתחילה.
ב-2017 נפרדתי מהסיאט לאון הישנה (מודל 2005) שחוותה איתי אירועים מכוננים בחיי במשך שמונה שנים תמימות, והחלפתי אותה בטויוטה אאוריס מודל 2014, בובה של אוטו, בנזין (ולכן המנוע שקט יותר ומאפשר לשמוע יותר טוב את המוסיקה שאני בדרך כלל שומעת בפול ווליום כי אני קצת חירשת). נורא רציתי אוטו אדום אבל היה רק בלבן. שיהיה, לא נורא. אה ויש לה מסך כזה שאני רואה מה קורה מאחורה כשאני מכניסה לרוורס. פצצה של אוטו, מתאים לנשים שלא יודעות לחנות ברוורס.
את פניה של שנת 2017 קיבלתי בארגנטינה, עם חברי הילדות של בעלי. היה שם קיץ כמובן, אבל באותו יום דווקא ירד מבול (רק מי שהיה בדרום אמריקה מבין מה זה מבול של קיץ שם). ראיתי בזה סימן ואות למזל טוב.
את 2017 התחלתי במקום עבודה קטן ופרטי שבו הייתי כמעט שנתיים, עם בוסית קריזיונרית ועבודה בשבת בבוקר (שזה מה זה באסה). במרס מצאתי משהו יותר טוב בכפר קטן וציורי עשר דקות מהבית. אבל כעבור שלושה חודשים פוטרתי כי בעל החברה החליט למכור אותה, והקונה רצה מישהו משלו בתפקיד. יום למחרת הפיטורין, למזלי, כבר הייתי בראיון עבודה במקום שאני עכשיו עובדת בו. הפעם חברה גדולה- ותוך שבוע כבר התחלתי לעבוד. לפני כחודש הודיעו לי שאני מקבלת גם קביעות, וגם העלאה קטנה במשכורת. זה לא דבר של מה בכך במיוחד שאני עברתי מזמן את גיל 40 (וגם את גיל 45).
ב-2017 עשיתי בוטוקס לראשונה בחיי, ואני מאד מאד מרוצה מהתוצאה. בקרוב אני עושה גם מילוי קמטים בחומצה היאלורונית.
ב-2017 נחסמתי כמה פעמים בפייסבוק (עכשיו אני חסומה לחודש) כי כתבתי שאין דבר כזה "עם פלשתינאי". טוב, הרי הם נורא דמוקרטים, השמאלנים. בתנאי שאתה חושב כמוהם כמובן.
בקיצור 2017 היתה אחלה שנה, ואני מקווה ש-2018 תהיה אותו דבר.