ספייק
קודם כל...אני לגמרי
בספייק אבל אני לא בטוחה שאני ספאפית..ניסיתי לקבץ כמה דעות בעד ונגד...חלק מהדעות כבר נשמעו בפורום...מן הסתם בעיקר אחרי "פול פור לאב"...לא צרפתי אותו לשרשור "פול פור לאב" כי הוא בעיקר על ספייק ולא רק על הפרק... אני אפצל את הבעד וגד לשתי הודעות שונות. בגלל אורך ההודעות. דעות נגד באפי+ספייק: אז ככה...כמו שהרבה כבר אמרו...אנחנו רואים את האובססיה המתמשכת של ספייק לקוטלת שהחלה מרגע שספייק שמע על הקוטלת,ראו את הברק בעיניים שלו כששאל "מה זה קוטלת"...משם החל המרדף..ספייק בנאום לבאפי אפילו לא הסתיר את זה..הוא לא רק הודה שהוא רדף אחרי הקוטלות..הוא אפילו השתמש במילה "אובססיה"... יותר מאוחר רואים את המאבק של ספייק עם הקוטלות...כמו שספייק מציין מאוחר יותר,המאבק עם קוטלת מספק לו ריגוש,אפילו מיני. הדחיה שלי מספייק(להרגע בנות 
החלה כשהוא נאבק בקוטלת הסינית... כמובן שבשבילנו,מאז ומעולם ג'וס בלבל את הגבול בין טוב לרע כשיצר את ספייק כדמות אהובה והומוריסטית. אבל פה יש משהו אחר לגמרי. אנחנו רואים ספייק אחר. מפחיד. אין בו שמץ אונשיות. הוא הורג את הקוטלת בלי היסוס ועם חיוך על הפנים. הוא מפיק את מיטב ההנאה מהדבר. אנחנו רואים אותו עומד,בקרע אדום,עמידה שפופה,ומסתכלת על הקולטת מתה, אישה צעירה סה"כ. אני לא חושבת שאפשר להמנע מלחוש מועקה ודחיה בסצינה זאת. המלחמה ברקע ותחושת הנצחון של החבורה גורמת לנו לתחושה צורמת...בד"כ מראות של מלחמה מביאות לנו קונוטציה שלילית, וכאן אנחנו רואים תמונת נצחון,שיר ברקע,שמחה ושכרות. יותר מאוחר יש את הקוטלת מניו יורק,כאן הכל כבר שונה, ספייק מבוגר יותר, נחבל פחות, בטוח יותר בעצמו, אבל עדיין יש לו מבט של התגרות בגורל, גם פה הוא הורג את הקוטלת בשמחה..אבל פה,לעומת זאת, משולבת השיחה עם באפי ויוצרת לנו טשטוש בין הווה לעבר,מכאן התחילה האובססיה לההפך למשהו עמוק יותר, יותר מהתלהבות ילדודית, ספייק מחושבת וטועה פחות ומדבר עם הקוטלת ממש כמו שיחתו עם באפי..משחזר את התנועות והשיחה. גם לקיחת המעיל לראה את שינוי כיוונה של האובססיה... השיחה של ספייק עם דרוסילה מחזקת את הדעה שלי,ספייק לא יכל לשכוח את הקוטלת,האובססיה אצלו התחזקה,"הוא לא יכל להוריד את הקוטלת מעליו" השאלה מה זה בדיוק היה שם...הרי אובססיה הייתה לו גם לקוטלת הסינית..מה בדיוק השתנה שם?! כמו כן,לאורך הפרק ספייק מדגיש...באפי היא לא מיוחד בשבילו,היא רק המטרה שלו והוא צריך "יום מזל אחד" כדי להרוג אותה. קטע זה מבהיר שספייק בעצם לא אנושי,ולא יהיה,גם אם הוא יםסיק להרוג אנשים,זה יהיה חלק מהחולשה שלו לבאפי(ולאהבה בכלל,גבר שלצערי,לא זכיתי להתייחס אליו בקטע) ספייק אוהב להרוג ותמיד יאהב גם עם הצ'יפ בראש שלו וגם אם הוא יאהב את באפי.
קודם כל...אני לגמרי
החלה כשהוא נאבק בקוטלת הסינית... כמובן שבשבילנו,מאז ומעולם ג'וס בלבל את הגבול בין טוב לרע כשיצר את ספייק כדמות אהובה והומוריסטית. אבל פה יש משהו אחר לגמרי. אנחנו רואים ספייק אחר. מפחיד. אין בו שמץ אונשיות. הוא הורג את הקוטלת בלי היסוס ועם חיוך על הפנים. הוא מפיק את מיטב ההנאה מהדבר. אנחנו רואים אותו עומד,בקרע אדום,עמידה שפופה,ומסתכלת על הקולטת מתה, אישה צעירה סה"כ. אני לא חושבת שאפשר להמנע מלחוש מועקה ודחיה בסצינה זאת. המלחמה ברקע ותחושת הנצחון של החבורה גורמת לנו לתחושה צורמת...בד"כ מראות של מלחמה מביאות לנו קונוטציה שלילית, וכאן אנחנו רואים תמונת נצחון,שיר ברקע,שמחה ושכרות. יותר מאוחר יש את הקוטלת מניו יורק,כאן הכל כבר שונה, ספייק מבוגר יותר, נחבל פחות, בטוח יותר בעצמו, אבל עדיין יש לו מבט של התגרות בגורל, גם פה הוא הורג את הקוטלת בשמחה..אבל פה,לעומת זאת, משולבת השיחה עם באפי ויוצרת לנו טשטוש בין הווה לעבר,מכאן התחילה האובססיה לההפך למשהו עמוק יותר, יותר מהתלהבות ילדודית, ספייק מחושבת וטועה פחות ומדבר עם הקוטלת ממש כמו שיחתו עם באפי..משחזר את התנועות והשיחה. גם לקיחת המעיל לראה את שינוי כיוונה של האובססיה... השיחה של ספייק עם דרוסילה מחזקת את הדעה שלי,ספייק לא יכל לשכוח את הקוטלת,האובססיה אצלו התחזקה,"הוא לא יכל להוריד את הקוטלת מעליו" השאלה מה זה בדיוק היה שם...הרי אובססיה הייתה לו גם לקוטלת הסינית..מה בדיוק השתנה שם?! כמו כן,לאורך הפרק ספייק מדגיש...באפי היא לא מיוחד בשבילו,היא רק המטרה שלו והוא צריך "יום מזל אחד" כדי להרוג אותה. קטע זה מבהיר שספייק בעצם לא אנושי,ולא יהיה,גם אם הוא יםסיק להרוג אנשים,זה יהיה חלק מהחולשה שלו לבאפי(ולאהבה בכלל,גבר שלצערי,לא זכיתי להתייחס אליו בקטע) ספייק אוהב להרוג ותמיד יאהב גם עם הצ'יפ בראש שלו וגם אם הוא יאהב את באפי.
