GB-ATL../images/Emo58.gif
ההודעה הקודמת שלי נכתבה מהאייפון אחרי לילה לבן.
ולמשחק... בשני הדרייבים הראשונים של אטלנטה הייתי מאד מתוסכל. לא נראה היה שהפאקרס מסוגלים לעצור את אטלנטה וזה לא היה מאדישות או יכולת נמוכה, פשוט מייק מולארקי (מתאם ההתקפה של הפאלקונס) הגיע עם תוכנית משחק מעולה. כל תרגיל של המקומיים היה מפתיע ובעיתוי מצויין. סקרינס, פליי אקשן וכו'. הרגשתי שאין מה לעשות נגד תוכנית משחק כזו. בדיעבד, דום קייפרס (מתאם ההגנה של GB) עשה לו בי"ס. מאמני התקפה בדר"כ מגיעים עם 15 תרגילים איתם הם מתחילים את המשחק. התרגילים האלה נבחרים בקפידה בהתאם ליריבה, וכל השבוע הקבוצה מתאמנת עליהם כך שההוצאה לפועל תהיה מושלמת. נראה שכך עשה מולארקי, ועשה בצורה מוצלחת מאד. אבל מאמן נבחן לא רק בהכנה שלו לרבע הראשון, אלא בעיקר בהכנה שלו למשחק שלם, מעבר על סנריויים שונים ותגובות להם, ופשוט תגובות ספונטניות במהלך המשחק. את זה עשה קייפרס בצורה מרשימה מאד. השינוי העיקרי שהוא עשה הוא לשחרר את הליינבקרים הפנימיים שלו (הוק ובישופ) משמירה על המסירה והקדיש אותם לעצירת הריצה. על המסירה הגנו הסייפטיז והליינבקרים החיצוניים מדיי פעם, אבל בישופ והוק החלו לשמור על הגאפס שלהם ולתקוף את טרנר בעזרתם הנדיבה של ראג'י ופיקט. בנוסף הם נעשו פחות רגישים לפליי אקשן, DRAWS וסקרינס, מה שהרג את GB בדרייבים הראשונים. בצד השני יש ל-GB מאמן התקפה מעולה (מקארת'י) שידע להסתגל לאחר איבוד שני התאקלים שלו (אחד מהם תוך כדי משחק- קליפטון). אמנם ניוהאוס פתח את המשחק, אבל לפתע הוא מצא את עצמו בעמדה שונה שמצריכה לשנות את התכניקה שלו לגמרי- משמאל לימין וההפך. פרשן ESPN שהיה O תאקל (שלרית'- אם אני כותב נכון) צייץ שניוהאוס הולך להיות כוכב ענק בליגה. המעבר מצד ימין לצד שמאל כל כך קשה שהוא לא יודע איך לתאר את זה בכלל. בכל מקרה, במהלכים הראשונים עד המחצית, מקארת'י השאיר עזרה לתאקלים שלו, מה שתקע קצת את ההתקפה שמבוססת על פיזור הרסיברים, אבל בנה את הבטחון שלהם. לאחר המחצית, הם כבר נשארו לבד להגן על רודג'רס, ועשו עבודה מעולה. ההתקפה חזרה לעצמה. רודג'רס דווקא רגיל לקו התקפה שלא מתפקד. בעונות 2008-09 הוא היה תחת מתקפה מתמדת, מה שלא הפריע לו להביא מספרים מדהימים. היה מהלך אחד אתמול (או היום, אני כבר מבולבל) שוות'רספון דהר לעברו עם רצח בעיניים. לכולם בג'ורג'יה דום היה ברור שמגיע סאק. גם לי. הליינבקר של הפאלקונס כבר התחיל לחשוב על ריקוד הנצחון (שאגה, מכונת ייריה כמו מרימן, קשירת כבש כמו ג'ארד אלן או החזרת הג'אמפ שוט של הג'איינטס מ-2007). אבל רודג'רס בקלילות עשה צעד מהיר ימינה, רץ הצידה והביא מסירה מדוייקת תוך כדי תנועה. פיירס דאון. לשם השוואה, לבריידי יש אמנם התמצאות אדירה בפוקט, אבל נראה שהוא אף פעם לא צריך להתמודד עם מצבים כאלה. קו ההתקפה שלו מחזיק את ההגנה, כאילו לנצח. אני לא יורד פה על בריידי, אלא רק רוצה להדגיש שרודג'רס לא תמיד מקבל עזרה מקו ההתקפה והרסיברים שלו מתפנים הרבה פעמים רק בגלל שרודג'רס מאריך את המהלך כשהוא יוצא מהפוקט ונותן להם עוד זמן להתפנות. כתבתי את זה כבר פה אבל אף אחד לא הגיב: אני לא חושב שאפשרי לשחק טוב ממה שרודג'רס משחק בשנה האחרונה. זה קרוב לשלמות. אלמלא פציעות, אני מאמין שהוא ייסיים את הקרירה כטוב בכל הזמנים. עוד דבר, פינלי ממש עצבן אותי במשחק הזה. לאחר הקריעה של דנבר שנה שעברה שנבעה בעיקר מדאבל טים תמידי על פינלי ששיחרר את השאר, הוא העז להתלונן שלא נעשה מספיק ע"י מקארת'י כדי לשחרר אותו. אידיוט! הקבוצה קורעת את היריבה בזכותו והוא חושב על המספרים שלו... ואתמול/היום הוא מפיל 3 כדורים. אחד שהיה צריך להיות TD ואחד שהיה צריך להיות המרה של 2 נק'. לפחות אחרי שהוא פולט שטויות שייגבה את השטויות על המגרש. בסופו של דבר הוא הביא כמה מהלכים חשובים, אבל היתרון של GB על קבוצות אחרות זה בלכידות שלהם ובמטרה הקבוצתית המשותפת. אבל אני מאמין שהוא לומד מחבריו לקבוצה ומקארת'י מרגיע אותו. כשרון ענק. להתראות יום ראשון בלאמבו מול הראמס (המשחק שראיתי במו עיניי היה של GB בסייניט לואיס ב-2009) שהשתפרו מאז שראיתי אותם, אבל נראה ששוב פעם ברגרסיה.