אהובי הוא אוייבי...
הכי קשה זה כשהקרובים אלינו ביותר לא עומדים בציפיות, וכואב עוד יותר כשהם אלה שפוגעים בך. בוגדים באמון שאתה נותן בהם. נאמנות זה א´ ב´ של קשר,הבסיס שבבסיס. והכי גרוע,אם היא יודעת שהוא אוהב אותה...טוב לה איתו..והיא פשוט עושה את זה בשביל הריגוש. ואני לא חולקת על האפשרות שאולי למרות הכל עדיין היא מרגישה מצוקת בדידות נוראה במסגרת חי'י נישואין. אבל גם אם רע לה בבית זו לא סיבה לקום ולבגוד!!! במקום להתחיל לעורר את הריגוש בינו לבינה במקום לבנות את הקשר שלהם. היא בוחרת להתנער מאחריות ולברוח. מה הי'ה אחד מחטאם של ישראל??? "ניתנה ראש ונשובה מצרימה". חזרה למצרים איננה אלטרנטיבה. היא כבר בתור הבעי'ה במקום לפתור אותה היא חוזרת אחורה. אין אפוטרופוס לעריות ואין אדם יכול לשבת בחיבוק ידיים ולהגיד "לי זה לא יקרה"!!! ועצם ההכרה בכך שיש לה איזשהו קושי וחולשה לא עושה את הבגידה פחות פוגעת,פחות שפלה או יותר מוסרית. כאשר יש בעי'ה בין בני הזוג הנשואים,אני מאמינה בכנות והתמודדות עם המציאות כפי שהיא.נעימה או לא. אבל מתמודדים!!! את מרגישה שאין עם מי לדבר??? אין שיתוף פעולה מהצד השני??? אין לך כח להתמודד במסגרת??? תקומי ותלכי!!! הי'י מותרת לכל אדם!!! כל עוד את נשואה:"הרי את מקודשת לי!!!" -לי ולא לאף אדם אחר. שתתקדש למענו!!! בשבילו!!!