סעו לשדרות
סעו לשדרות תגיעו לעיר שהמציאות היומיומית בא הסתגלה להיות מרדף אחר מחסה סעו לשדרות, תראו נשים רועדות מחבקות את ילדיהן כאילו זוהי הפעם האחרונה שהן רואות אותם תצעדו בעיר שקירות בתיה הפכו למפולחים לא מהקסאמים אלא מהייאוש שחונק סעו לשדרות תיכנסו לחנויות הריקות מאדם תסתכלו בעיניי האנשים סעו לשדרות זה נראה רחוק ממכם אבל זה קרוב יותר מתמיד קרוב מתמיד עבור האנשים שהולכים לישון כשברקע "הצבע האדום" ומתעוררים לקולותיו. סעו לשם תבינו כמה זה טבעי עבור ילד בן 7 לרוץ מבית הספר לתחנת האוטובוס ומהתחנה למחסה. כמה זה טבעי עבורו כי מהיום שנולד זה ככה, הוא נולד למציאות הזאת. 7 שנים שהדממה ברחובות מופרית רק לצלילי האזעקה הכל כך מוכרת. סעו לשדרות תחבקו אותם, תקשיבו תבינו שהפתרון היחיד שהמדינה הזאת מספקת לה זה "כדורי הרגעה" שמרגיעים רק את היושבים למעלה שלא מתעוררים לקול האזעקה ולא הולכים לישון לצלילם אלה שמחליטים שתושבי שדרות שונים מתושבי ת"א שעליהם להסתגל למציאות סיוטית שנכפית עליהם יום יום. סעו לשדרות תביטו בעיניים המפוחדות המבקשות עזרה סעו לשדרות לראות את המראות, להריח את הפחד, להקשיב לבכי אבל בעיקר סעו לשדרות כדי להבין להבין את האחים שלכם. סעו לשדרות עכשיו! זה הזמן לתת את הכתף לה אנשי שדרות כל כך זקוקים בימים אלו במציאות שבה מדינתנו פשוט מפקירה את תושבי שדרות. תושבי שדרות חוטפים מדי יום מטח של כמה טילים ביום (אם לא עשרות). אני שואל את עצמי מתי המדינה תתעורר? כאשר יפול טיל על תחנת הכוח באשקלון וישתק לחצי מדינה את החשמל? מתי העם יתעורר? כאשר יפלו טילים על תל אביב? אני רוצה ששניה תחשבו מה הרגשתם כאשר חלקכם שמעו את האזעקות בזמן המלחמה. האם חששתם שיפול עליכם טיל? האם חששתם שאתם תפצעו או חס וחלילה תהרגו? האם חששתם שזה יקרה לבני משפחותיכם או לקרובים שלכם? לאנשים בשדרות תחושה זו מלווה אותם 8 שנים והמדינה מפקירה אותם כברווזים במטווח. ענו לעצמכם על השאלה. שימו את עצמכם שם במקום ותחדרו להרגשה שהם מרגישים. שבוע טוב, עמית
סעו לשדרות תגיעו לעיר שהמציאות היומיומית בא הסתגלה להיות מרדף אחר מחסה סעו לשדרות, תראו נשים רועדות מחבקות את ילדיהן כאילו זוהי הפעם האחרונה שהן רואות אותם תצעדו בעיר שקירות בתיה הפכו למפולחים לא מהקסאמים אלא מהייאוש שחונק סעו לשדרות תיכנסו לחנויות הריקות מאדם תסתכלו בעיניי האנשים סעו לשדרות זה נראה רחוק ממכם אבל זה קרוב יותר מתמיד קרוב מתמיד עבור האנשים שהולכים לישון כשברקע "הצבע האדום" ומתעוררים לקולותיו. סעו לשם תבינו כמה זה טבעי עבור ילד בן 7 לרוץ מבית הספר לתחנת האוטובוס ומהתחנה למחסה. כמה זה טבעי עבורו כי מהיום שנולד זה ככה, הוא נולד למציאות הזאת. 7 שנים שהדממה ברחובות מופרית רק לצלילי האזעקה הכל כך מוכרת. סעו לשדרות תחבקו אותם, תקשיבו תבינו שהפתרון היחיד שהמדינה הזאת מספקת לה זה "כדורי הרגעה" שמרגיעים רק את היושבים למעלה שלא מתעוררים לקול האזעקה ולא הולכים לישון לצלילם אלה שמחליטים שתושבי שדרות שונים מתושבי ת"א שעליהם להסתגל למציאות סיוטית שנכפית עליהם יום יום. סעו לשדרות תביטו בעיניים המפוחדות המבקשות עזרה סעו לשדרות לראות את המראות, להריח את הפחד, להקשיב לבכי אבל בעיקר סעו לשדרות כדי להבין להבין את האחים שלכם. סעו לשדרות עכשיו! זה הזמן לתת את הכתף לה אנשי שדרות כל כך זקוקים בימים אלו במציאות שבה מדינתנו פשוט מפקירה את תושבי שדרות. תושבי שדרות חוטפים מדי יום מטח של כמה טילים ביום (אם לא עשרות). אני שואל את עצמי מתי המדינה תתעורר? כאשר יפול טיל על תחנת הכוח באשקלון וישתק לחצי מדינה את החשמל? מתי העם יתעורר? כאשר יפלו טילים על תל אביב? אני רוצה ששניה תחשבו מה הרגשתם כאשר חלקכם שמעו את האזעקות בזמן המלחמה. האם חששתם שיפול עליכם טיל? האם חששתם שאתם תפצעו או חס וחלילה תהרגו? האם חששתם שזה יקרה לבני משפחותיכם או לקרובים שלכם? לאנשים בשדרות תחושה זו מלווה אותם 8 שנים והמדינה מפקירה אותם כברווזים במטווח. ענו לעצמכם על השאלה. שימו את עצמכם שם במקום ותחדרו להרגשה שהם מרגישים. שבוע טוב, עמית