סנוסטלגיה
אני בחורה בת 34, נ+2. בסה"כ אני מאושרת, אבל אני לפעמים מתגעגעת בטירוף לגיל הנעורים. לא שאז היה הכל קל: לימודים, תיכון ששנאתי, לא היו לי הרבה חברים (גם היום אין), הורים טובים, שלפעמים לחצו עליי, אבל בסה"כ עכשיו לפעמים בא לי לחזור לנעורים האלה, במיוחד שאני מביאה את הבת שלי, בת 6, לפעילות בצופים (יש שם חוג אומנות). אני מסתכלת על כל הנערים והנערות שם ומקנאה בהם, למרות שממש לא הייתי רוצה לחזור ללימודי התיכון, פשוט מקנאה ולא יודעת על מה. בנוסף על זה אני הרבה ב"כאסח" (מילולי) עם בעלי בזמן האחרון, מה שיותר מתסכל אותי. אני לפעמים מוציאה את זה על הילדים, מסכנים, שונאת את עצמי על שאני מתעבנת מכל דבר ובקלות. והכי מוזר זה שאני לפעמים מפנטזת על בני 18-22, לא במובן של מאהבים, סתם כזה מסתכלת על בחורים יפים וצעירים ונעשה לי רע שאני בת 30 פלוס, למרות שאני בחורה יפה שניראת מאד צעירה. לא ידעתי איפה לכתוב את זה.
אני בחורה בת 34, נ+2. בסה"כ אני מאושרת, אבל אני לפעמים מתגעגעת בטירוף לגיל הנעורים. לא שאז היה הכל קל: לימודים, תיכון ששנאתי, לא היו לי הרבה חברים (גם היום אין), הורים טובים, שלפעמים לחצו עליי, אבל בסה"כ עכשיו לפעמים בא לי לחזור לנעורים האלה, במיוחד שאני מביאה את הבת שלי, בת 6, לפעילות בצופים (יש שם חוג אומנות). אני מסתכלת על כל הנערים והנערות שם ומקנאה בהם, למרות שממש לא הייתי רוצה לחזור ללימודי התיכון, פשוט מקנאה ולא יודעת על מה. בנוסף על זה אני הרבה ב"כאסח" (מילולי) עם בעלי בזמן האחרון, מה שיותר מתסכל אותי. אני לפעמים מוציאה את זה על הילדים, מסכנים, שונאת את עצמי על שאני מתעבנת מכל דבר ובקלות. והכי מוזר זה שאני לפעמים מפנטזת על בני 18-22, לא במובן של מאהבים, סתם כזה מסתכלת על בחורים יפים וצעירים ונעשה לי רע שאני בת 30 פלוס, למרות שאני בחורה יפה שניראת מאד צעירה. לא ידעתי איפה לכתוב את זה.