עוד על דובי המים
עולם חסרי החוליות מרתק ומעניין, לדעתי האישית, אף יותר מעולם בעלי החוליות. מגוון הצורות, ההתנהגויות, הפתרונות האבולוציוניים והאינטראקציות המורכבות עם הסביבה פשוט אינסופי ומדהים. דובי המים יכולים להוות appetizer נחמד לנושא, אז הרשיתי לעצמי לפרט עליהם עוד מתוך Invertebrate Zoology מהדורה שישית של רופרט ובארנס, בצירוף תמונות: דובי המים (Tardigrades) הם קבוצת בעלי חיים קטנטנים אך מפותחים ו"ממוקצעים" לנישות האקולוגיות בהן הם חיים. חלקם מגיעים ל- 1.2 מ"מ, אך רובם אינם עוברים את ה- 0.3 עד 0.5 מ"מ, משמע קשה מאוד לראות אותם ללא מיקרוסקופ (עין האדם מסוגלת להבחין בעצמים עד גודל של 0.1 מ"מ, אך בגודל כזה כל מה שנראה זה נקודה). הם חיים גם בים (בד"כ כטפילים ברווח הבין-רקמתי של אצות ובע"ח ימיים אחרים) ובמים מתוקים (בד"כ ניזונים על רקמות וחומר אורגני ממוחזר או על אצות וטחב, ויש גם מינים שחיים במקווי מים זמניים בקרקע ועל מצעי עלים שנשרו ביערות. דובי מים רבים, לעומת זאת, חיים במקווי מים קטנים המקיפים עלים, טחב יבשתי וחזזיות, בייחוד מהמינים שצומחים על עצים ואבנים. כ- 600 מינים שונים של דובי מים תוארו, רבים מהם נפוצים במגוון עצום של בתי גידול לאורכו ולרוחבו של העולם. מין מאובן אחד נמצא עד כה, לכוד בענבר מתקופת הקרטיקון. מבנה חיצוני כאמור, המבנה הכללי שמנמן וגלילי, עם ארבעה זוגות של רגליים קצרות ועבות באזור הבטן. כל רגל מסתיימת ב- 4-8 טופרים או דיסקים. הגוף מכוסה בשכבת עור-קשה (קוטיקולה) חלק או מעוטר, שבדובי מים מסוימים כמו המינים Echiniscus ו- Megastygarctides מחולק לסגמנטים סימטריים. שכבת השריון הזו, שמסייעת ליצורים הללו להיות עמידים כל כך במגוון תנאים קשים, מכילה כיטין (החומר ממנו עשוי השלד החיצוני של חרקים ופרוקי רגליים אחרים), כמו גם רב-סוכרים, חלבונים ושומנים והיא מורכבת מ- 3 שכבות עיקריות. השכבה החיצונית כולה נושרת ומתחלפת בהשלות תקופתית. לאחר השלה, רקמת האפידרמיס מפרישה קוטיקולה חדשה, אך הטופרים והשיניים, שגם הם נושרים תקופתית, נבנים-מחדש ע"י בלוטות מיוחדות ברגלייים וע"י בלוטות הרוק בהתאמה. פיסיולוגיה ומבנה פנימי רשת השרירים בנויה מסיבי שריר נפרדים המורכבים כל אחד מתא שריר משורטט או חלק (בניגוד לבעלי חוליות גדולים יותר, אצלם סיב שריר אחד מכיל המון תאי שריר מחוברים) הממשיך ומתחבר לנקודת העיגון הבאה אחריו, שם ממשיך אותו סיב אחר. שוב דבר זה עומד בניגוד למצב אצל בעלי חוליות (=> בעלי שלד-פנימי), אצלם העצמות מהוות נקודות עיגון לשרירים. תנועתם של דובי המים איטית, מעין זחילה על רגליהם הטלסקופיות תוך שימוש בטופרים כדי להיאחז בתוואי השטח. שלושת הזוגות הקדמיות של הרגליים משמשות לתנועה קדימה, והזוג האחורי משמש לצורך לפיתה ותנועה אחורנית. מע' העצבים של דובי המים מורכבת ממח גבי, חוטי עצבים וגנגליונים בטניים. כל גנגליון בטני מעצבב זוג רגליים. מע' החישה כוללת ריסים רגישים המרכיבים את אברי המישוש, באורכים ודרגות קושי שונות, בעיקר באזור הראש. לרוב דובי המים יש גם זוג עיניים פשוטות המכילות תאים בפיגמנטציה אדומה או שחורה. ללא ספק יש להם גם אמצעים לגישוש כימי (ריח), אך לא נחקרו מאפיינים אלה בקפידה עד כה. תזונה רוב דובי המים ניזונים על תכולת תאים צמחיים, שמנוקבים ע"י שיניהם החדות. דובי מים שוכני קרקע ניזונים על אצות וכנראה על חומר אורגני נקרב, וחלקם טורפים הניזונים בעיקר על נמטודות ובע"ח קטנים אחרים, כולל דובי מים אחרים. שונות - הנקבות מטילות בד"כ כ- 30 ביצים בהטלה, אך זה תלוי במין המדובר. - עובי הקליפה של הביצים המוטלות משתנה אצל מספר מיני דובי מים החיים בים, בהתאם לתנאים של אותה התקופה. כשהתנאים טובים ורגועים, עובי הקליפה יהיה דק, וכשהם קשים עבה יותר. - דובי מים קטנים גדלים בצורה מעניינית לאחר הבקיעה מהביצה - התאים שלהם פשוט גדלים ולא מתווספים כמעט תאים חדשים לכמות התאים בדב המים שבקע. - אורך החיים שלהם נע בין 3 ל- 30 חודשים בד"כ, אם כי כפי שנאמר בעבר, יש מינים המסוגלים להכנס ל"הקפאה" אם בית הגידול שלהם מתייבש, למשך 7 שנים ואף יותר, ובתנועה בין התעוררות להקפאה, תועדו פרטים שחיו מעל ל- 70 שנה סה"כ!