אני תמיד חשבתי שאני לעולם לא כועסת
בגלל שאני תמיד מבינה את האחר, גם אם הוא פגע בי בצורות מזעזעות!!! עכשיו, בזכות הטיפול, אני מבינה שכעסתי אבל לא הרשיתי לעצמי להגיד את זה לעצמי ולפעמים אפילו לדעת את זה. כך שעכשיו אני מתחילה להודות בכעס, גם אם בקטן. אחרי שאני אודה בכעס אני אוכל לסלוח ולהמשיך עם החיים שלי בצורה נקייה יותר... ואני רוצה להגיד לך משהו, לינוי, שהעובדה שאבא שלך בכלא על מה שהוא עשה זה מעודד (לא בגלל שאני רוצה או חושבת שאת צריכה לרצות שהוא יסבול) אלא בגלל שזה מוכיח לך שלא אתאשמה במצב, אלא שזה הוא שעשה משהו שלא ייעשה. אם היו מענישים את אמא שלי ואת שאר האנשים בפגעו בי, הייתי מרגישה פחות רגשות אשמה. אני חושבת...