גם אצלי
ההדחקה של הכעסים נבעה מהפחד להיות כמו אמא שלי (איזו קלישאה...תובנה שהיא תוצר של הטיפול...). ממנה חויתי הבעות כעס שהן ממש התפרצויות הרסניות ולא הבעת כעס נורמלי. כל כך נרתעתי מלהיות כמוה ולהביע רגשות באופן בלתי נשלט, שהלכתי לקיצוניות השנייה של כמעט לא להביע כעס ואם כן, אז רק באופן שקול ומחושב. השוני במקרה שלי הוא שאצל אמא שלי זה לרוב לא גלש ממש לאלימות למרות שזכורים לי מהילדות קטעים לא נעימים שקשורים להתפרצויות. בכל מקרה, תהיי חזקה ואל תתני לנקיפות המצפון האלו לתפוס אותך חזק, קחי את זה כמשהו טבעי וכחלק מכך שאת בסה"כ אדם טוב שלא רצה להזיק לאבא שלו, למרות המעשים שלו. לכולנו קשה לשמוע את ההורים שלנו סובלים, לא משנה מה הם עשו (ככה זה גם אצלי), הם תמיד יהיו ההורים שלנו ותמיד יהיה לנו אכפת מהם...(שוב קלישאה, אבל לרוב נכונה)