זה היה צפוי - אבל היה כיף סוף סוף
אין כמו משחק מס' 7.
הוא חושף את מה שעושה את ה NBA לפלטפורמה הכי טובה בספורט.
לברון היה גדול. השנה בניגוד לשנים קודמות היה לו טיפה יותר קשה - גם בגלל הגיל וגם בגלל שהיו 2 קבוצות עם רוח לחימה אמיתית. הסיבה שהוא באמת גדול מהחיים - הוא עשה שינויים והוא כמו כל הגדולים. עבד על הגוף שלו ועל הזריקה שלו. זה בדיוק מה שהוא צריך היה לעשות בשביל להשאר רלוונטי בשיח. לקח את הקבוצה הפחות טובה מבין ה8 האחרונות לגמר ובכבוד. זריקות קשות, התמודד מול פיזיות (סוף סוף) וניצח בחוץ מס' 7. הוא באמת שני למייקל, ואת זה אני אומר בתור בן אדם שמעדיף את קובי (מתוך אהדה, לא מתוך רציונל).
לגבי המשחק - לא חושב שלברון שיחק לבד היום. אני חושב שהוא קיבל עזרה, בעיקר בהגנה ומג'ף גרין, שנראה כמו תחליף לגיטימי לקווין לאב. היה להם טוב יותר בהגנה עם ג'ף גרין, ששיחק מצוין המשחק הזה.
לצערי - בוסטון הפסידו את המשחק ולמען האמת - בגלל שהם לא לקחו את זה. הם שיחקו הגנה מדהימה, טייטום משחק כ"כ טוב. אני לא זוכר שרוקי היה כ"כ עקבי. לי יש הרבה מה לומר על איך שאנחנו בוחרים את ROY ושזה בעצם לא מגדיר מה יהיה, בשבילי טייטום הוא ROY, לכל דבר ועניין. הוא כוכב והוא הסתכל לשחקנים מנוסים (וטוב במקרה של לברון) ממנו בעיניים - לדעתי שיחק הכי טוב במשחק. בוסטון לא קלעה זריקות פנויות וזה פונ' של חוסר נסיון בקליעה וחוסר נסיון במעמדים דומים. אפשר לדבר שנים על מה היה קורה אם, אבל אני מעדיף את הקבוצה הזאת בלי קיירי כרגע, רק בגלל שהם מרגשים יותר.
טיירון לו אימן טוב את המשחק, ועשה את התאמות תוך כדי משחק.
אני מוציא את המטאטאים מעכשיו