מעניין שטולקין התייחס לכך במאמר
בשם 'אוסאנווה קנטה' (שראה אור במגזין החובבים 'ויניה טנגוואר' בלבד), שדיבר בעיקר על צורת התקשורת בארדה, ובעיקר בין הואלאר לבין עצמם. עוד משהו שאני צריך להעביר ל'מאמרים' כאן. בקצרה נאמר שם שמאנווה מעצם הגדרת הטוב, היה חייב להאמין למלקור כאשר הלה ביקש את רחמיו, והיה מחוייב למלא אחר המשפט שגזר, ולשחררו בתום התקופה. אילו הוא היה נוהג אחרת, מעשיו היו דומים למעשי מלקור, והתוצאות היו גרועות יותר. זה לא הסבר מדהים, אבל הנקודה היא בהחלט אחת הקריטיות שבסיל', וטולקין ידע שיש שם כמה שאלות לא פתורות. לרוע המזל הוא לא נגע בסיפור מעבר למה שהובא במאמר הנזכר.