סכנת מוות בינקות

grimmjow

New member
סכנת מוות בינקות

מספר ימים לאחר הלידה חליתי בדלקת קרום המוח, ולפי הוריי הרופא המטפל שהיה חבר קרוב של סבתא שלי (ולכן הצליחה להזעיק אותו במהירות) אמר כי הם הביאו אותי ממש על הקשקש. אמא אמרה גם שהלידה שלי הייתה קשה ומאוד ארוכה.

האם ניתן לייחס אירועים מהסוג הזה למקום ספציפי במפה?
 
חפש את בית 8 ושליטו ותראה מה קורה שם

אבל בעצם כל זמן שאין לך מפה עם שעה מדויקת עדיף לא להתעסק עם זה.. פול גז בניוטרל. חכה לשעה קודם.
 

grimmjow

New member
מכירים את זה כש...

אתם מחפשים את שעת הלידה שלכם במיקום של החלמונים שנפלו על המחבת בביצת עין שאתם מכינים?


לפי המיקום של החלמונים הטעימים, נולדתי ב-16:40
 

Y. Welis

New member
אגב לידה ארוכה - מעניין מתי נקבעה השעה

מההגחה הראשונה של הראש החוצה, או מרגע שהגוף כולו שוחרר.

כי לעיתים יש שעות בין השלבים האלה...
 

Y. Welis

New member
אז יתכן שעברו כמה שעות מרגע ההגחה

בעיה כללית עם לידה ארוכה.
 

grimmjow

New member
שעתיים עם הראש בחוץ? :)

שאלתי אתמול לגבי הסוגיה, ונאמר לי שלא לקח כל כך הרבה זמן אחרי שהראש כבר היה בחוץ. ובכל זאת, אני לא בדיוק סומך על שיקול הדעת של אמא שלי. אפילו בלידה של אחי הגדול היא טעתה בלא פחות מ-4 שעות. להתחשב בכך שהיא הייתה שם בלי משככי כאבים, לידה קשה וארוכה, אני בספק עד כמה אפשר להסתמך על העדות שלה.

אני בטוח (עד כמה שאפשר להיות נוכח המצב) שהשעה הרשומה בתעודת הלידה שגויה. היה משהו ביום הלידה שהלך קשה ובשיבוש. אמא שלי תיארה חוויה מאוד לא נעימה מכל הלידה שלי, שהבית חולים היה מטונף, תקעו אותה בחדר עם עוד 20 יולדות, כאמור לידה קשה וארוכה... לא אתפלא עם בנוסף לכל זה גם הצליחו לטעות בשעה.

בלידה של אחי הגדול בחו"ל הכל היה טיפ-טופ, ולכן החוויה צרובה אצלה בראש, כי היא הייתה בשוק מהגועל נפש שהתרחש בבית חולים בארץ. בלידה של אחי הקטן לאחר מכן היא למדה לקח ומשכה בחוטים שהיו למשפחה, וקיבלה חדר משלה מחלקה ראשונה, לידה חלקה.

אגב, מסתבר שלקיתי בדלקת קרום המוח 6 שבועות לאחר הלידה ולא מספר ימים. בדקתי transit ב-14 ליוני בצהריים אותה שנה. בהנחה שהשעה הנוכחית נכונה, ביום הזה הירח נכנס לבית 8 והתיישב בול על השמש. אמא שלי אומרת שזה היה יום מאוד מוזר, שירד גשם בתקופה מאוד לא שגרתית, ושהגשם הפסיק כשאני יצאתי מכלל סכנה. המעניין באמת בכל הסיפור הוא שאמא שלי נרדמה בצהריים וחלמה על כך שאחי הגדול מציק לי וצוחק עלי, ושהראש שלי נופל, וזה גרם לה להתעורר ולבדוק מה קורה איתי, ואז היא ראתה שאני חולה. לדעתי החלום שלה קשור לונוס, שגם היה שם על השמש והירח (ביחד עם מרקורי), ומה שהציל אותי בסופו של דבר.
 
מזל תאומים פותח אצלך את בית 9

ולכן זה לא קשור אליו דווקא. אבל זה יכול לדבר על משהו אחר שמפריע לך במפה: הדיאלוג עם הירח בעקרב בבית 2.

אז.. לגבי הירח בעקרב בבית 2 שקשה לך איתו - הירח לא מוקרן טוב בעיקרון משום זוית, מה שאומר שהוא לא יושב טוב במפה מבחינת התחושה האישית שלך, וזויות ה 150 שיוצרים מרקורי כירון וונוס אליו ועוד במזל תאומים מראה שהמלה 'בטחון' וכל הרגשות הנלווים אליה אינה קלה במפה. הקלילות הוורבלית התאומית לא חווה רגעים יפים עם הירח העקרבי בבית השני, גם כי הצד החומרי הזה 'לא נראה טוב' תדמיתית עם כל הגודש הזה בבית התשיעי והתדמית האינטליגנטית שלו. נראה שעולם החומר והרגשות שקשורים אליו משמעותיים מאוד עבורך, אבל אתה כאילו עושה להם דווקא.. כאילו מתנכר לחלק הזה בך ששואף לבטחון, מחוסר יכולת אולי לבטא את הרגשות האלה באופן ישיר, בעיקר כאלה שקשורים לתקופות שבה הם נוצרו בחייך. הדיאלוג עם האם כאן אינו קל מכיון שזה הירח והוא שומר סודות בעקרב ולא מוציא בקלילות התאומית, אבל בכל זאת - שליט 10 בבית 2 מראה שהדרך לקריירה ולשליטה בעולם נתונה למרות הכל בבטחון בגילאים צעירים ובהמשך גם בבטחון כלכלי וחומרי, כדי שתרגיש את שתי הרגלים איתנות על הקרקע, ולא תתנכר למקום הזה, אחרת תהיה תלוי בין שני המקומות האלה ותרגיש כאילו אתה נופל בין הכסאות.. משהו חסר למלים האלה מצד אחד, ומצד שני - לצורך לבטחון ולחומר אין מלים שאפשר להשתמש בהן כדי להשיג אותו. שווה מחשבה.
 

grimmjow

New member
בין חומר לרוח...

בהחלט קונפליקט שמלווה אותי, אם כי לא הייתי מגדיר אותו מרכזי בחיי. ייתכן שהוא יותר עמוק ממה שאני חושב, אך על פני השטח, הוא פחות משמעותי מסוגיות אחרות המעסיקות אותי. בעבר הוא היה בהחלט מאוד בולט, ואגיד גם שאני מאוד מזדהה עם הפן התדמיתי שדיברת עליו. שיראו מעבר למראה המוחצן, מעבר לסטריאוטיפים, מעבר לאדם מן היישוב... שיכירו באינטיליגנציה שבי. בימי בית הספר זה התבטא בקבלת האישור מה"חנונים", לנסות שיראו בי "שווה להם" למרות שמבחינה חברתית וחיצונית הייתי 180 מעלות מהם. קרוע בין שני העולמות.

לא יודע אם זה יהיה מדויק לחלוטין להגיד שאני עושה דווקא למקום הזה... בכל זאת, חומר ורוח נמצאים במרכז התפתחות שלנו כבני אדם. חלק מהעבודה העצמית שלי מתבטאת בסופו של דבר *בהרפייה* מהמקום החומרי הזה, לא ב*הדחקה* שלו. אומנם המקום הזה עדיין קיים, אך אני פשוט מוצא בו ערך הרבה יותר נמוך כיום... ממקום שכלי יותר מאשר אינסטינקטיבי הנובע מהדחקה כלשהי. רואה התעסקת בו שטחי, מכביד... ולכן מעדיף לשים אותו על אש קטנה ולהסתפק אך ורק במה שאני *באמת* חושב שאני צריך. אני לא מרגיש שיש פה משהו לא בריא בדחיקה של המקום הזה הצידה... אלא דווקא מקום של התפתחות עצמית, התחברות למקומות גבוהים יותר של ההוויה. (האםהפסקה הזה מעידה על יכולת ההכחשה המעולה שלי שדיברת עליה? ;) ) השאיפה שלי היא באמת שהכסף (בית 2) יתן לי את החופש לעשות מה שאני באמת רוצה לעסוק בו (בית 9). אני לא רוצה אמצעים על מנת לרכוש עוד אמצעים, אלא אמצעים שיאפשרו לי לא להתעסק עם אמצעים. p:

מעניין אילו סודות אדון עקרב מסתיר ממני. האם זה אירוע מכונן? כי ישנם כמה. אני מודע לכעסים, לתסכולים, לקשר הבעייתי ומדוע הוא מפריע לי, הבעייתיות בה כבנאדם וכאמא, באירועים מכוננים בילדות שייתכן כי הובילו לכך (נטישה, בושה, התעלמות/אי-הקשבה וכו'); הן מזיכרון אישי והן מסיפורים. יש לי דווקא דיאלוג עם המקום הזה. אם כי, יש מקום אחד שכפי הנראה הוא מאוד משמעותי שאני לא נוגע בו כלל. מקום מאוד עמוק, מאוד רגשי, שקיבל גוון שהוא מאוד בעייתי עבורי ואני לא יודע כל כך איך לאכול אותו. ייתכן כי מדובר בסוג של סובלימציה תודעתית. אם יש משהו שאני באמת לא מודע אליו בנוגע לקשר שלי איתה, משהו שאני אוחז בו ולא מרפה, אני חושב שהוא נמצא במקום הזה שהוא באמת מקרה נדיר שבו אני מדחיק משהו מהתודעה שלי.

אז מה יאיר... מה אתה אומר נפרק גם את המפה הזאת לגורמים מתישהו?
 
אין קיצורי דרך:כדי להכנס פנימה, חייבים..להכנס

הירח בעקרב בבית השני מייצג חלק רגשי עמוק מאוד הקשור לעולמה של האם, שמאוד שונה מעולמות אחרים שנמצאים במפת הלידה שלך, בעיקר כי הוא מופנם מאוד ולא מדברים עליו, והוא קשור לעולמות שלא מוכרים לך באופן מודע, כנראה חוויות מהמקום בו גדלה האם ובחוויות שעברה שם - וזה לא כאן. המדובר במודל הנשי עצמו, בארכיטיפ הנשי שמצד אחד מייצג אצל האמא את הנושא של מה זו אשה (כולל חוויית האם שלה עצמה) ומצד שני הדיאלוג עם הצד הנשי שבך הקשור לרגשות (ירח) ולבטחון אישי ורגשי (בית 2) שחווית כשהיית קטן מאוד דרכה ואיתה. המשך התרגום של זה מאוחר יותר בחייך קשור לחוויות אחרות כמו דיאלוג עם נשים או כספים שהם פועל יוצא שלו, אבל הדיאלוג הזה קשור גם לפחדים עמוקים מאוד של מוות ואבדן, הצורך להתחדש דרך נשים והדיאלוג איתן, ובמקביל גם הפחד ללכת בתוכן לאיבוד כחוויה של קשר רגשי עמוק וטרנספורמציה רגשית שכדי לעבור אותה משהו בך צריך להרפות ולהסכים למות, כדי שמשהו אחר יוולד. להכנס לזה זה להסכים לקחת אחריות על כל חייך ולא לוותר לעצמך על טיפת ידע למרות שאולי יש שם כאב, ונראה לי שאתה עדיין מפחד לגעת במקום הזה, אבל אולי תוך כדי תהליך של פענוח מפת הלידה שלך לעומק אפשר יהיה לגעת בכל מה שדורש והבנה מעמיקה יותר של החלק הזה שמושך מפחיד ודוחה כאחד, על כל המשתמע. בכל מקרה, המדובר בקשר עמוק מאוד ביניכם שקשור גם לחוויות בלידה או סביב הלידה, שנחווה באופן מעניין אך ללא מלים שדווקא במקומות אחרים יש לך מהן בשפע..
מעניין.
 

grimmjow

New member
אכן מעניין...

במיוחד לשאלה באיזה אותו מקום כואב ועמוק שאני מפחד לגעת בו מדובר. בכנות, "פחד" זו לא מילה שמסתדרת טוב עם תהליך האינטרוספקציה אצלי... עוד ובתחומים אחרים אני שפן-על, כשזה מגיע לעולם הפנימי שלי... אני מעוניין לרדת לשורש העניין, כאב הוא לא מדד בכלל. אני נוטה לשחות בדברים השליליים הקשורים אלי, שם הבית האמיתי שלי. אם אני לא רוצה לגעת במקום מסוים, כפי שתיארתי קודם לכן, זה יותר מחוסר ידיעה איך להתמודד איתו או מה לעשות איתו ברגע שאני אכנס אליו. מכיוון שזה מקום "לא נעים" להיות בו (לא נעים אינו בהכרח בהגדרת כואב), לא מבחינת הדברים שאני עלול לגלות אלא מעצם העיסוק עם הנושא, הוא נדחק הצידה, כי אני מבין שיש שם משהו שהוא לא באמת כפי שהוא מתבטא במחשבות אצלי, וזה נכנס כבר למקומות של פסיכואנליזה מסוג מסוים שאני לא אצא ממנו אם אחקור אותו לבד, לדעתי. זו חקירה חקירה, וכן כנראה לא מרגיש מספיק בהול בכדי להכניס אותי לשם.

גם מה שאתה אומר לגבי נשים הוא בעייתי כי אין לי את הניסיון להעיד האם זה בא לידי ביטוי או לא. לא יצא לי בחיי להיות עם מישהי ששאפתי אליה קודם לכן. אלו ש"הייתי" איתן היו אלו שקרקרו מסביבי, והיו מקרה אבוד מראש (ונעזוב לרגע את הנטייה הלא-מודעת להתרחק מהמקום הזה של זוגיות אמיתית, בין אם זה נכון או לא). הפחד ללכת בתוכן לאיבוד... המעניין הוא שאחת השאיפות הכי גדולות שלי בחיים היא דווקא כן להיבלע במקום הזה. אז אתה בעצם אומר שברגע האמת יהיו לי קשיים כפי שאתה מתאר אותם?

אגב... לא יודע אם אתה מתעסק עם המפות האלו / "מאמין" בהן, אך לדעתי זה מאוד מעניין ושווה בדיקה. בהקשר הנוכחי צירפתי מפת הפרסונה של הירח. הסתכלתי גם במפה של ונוס, שלפי מה שהבנתי מפת שליט המפה היא מאוד משמעותית, וכן גם של האופק. מאוד מעניין מה שהולך שם. יש גם הרבה היגיון בדבר... אני אישית מסתכל על זה כך שהפלנטות במפה הראשית הם סוג של blueprints חיצוניים, מעטפות, ה"סיפור הכללי", עוד והקשר עם שאר המפה יוצר סיפור הרבה יותר עמוק, שאותו אפשר לראות במפת הפרסונה. הניואנסים הפנימיים יותר. מה דעתך?
 
תת מודע הוא לא מקומות מודע, מה לעשות..


זה לא שאתה מפחד ממשהו במודע - תת המודע מגן עלינו באופן מעניין בפני חשיפות של מקומות כואבים או עם פוטנציאל כאב ולא חושף אותם בפנינו בצורה ישירה. זה נכון גם לנושא הנשים: הפחד ללכת לאיבוד בתוך הקשרים מזמין יחסים שבהם אתה נחשף רק לנשים שם הפוטנציאל הזה לא קיים (הן רוצות אותך ולא אתה אותן למשל) או נמנע ממערכות יחסים עמוקות שבהן יש אפשרות שכזו, אבל במודע - אתה כמובן לא פוחד מדבר. תסתכל על מה שלא קורה כדי להבין ממה אתה פוחד, ותסתכל על מה שכן קורה כדי להבין לאיזה פוטנציאל של קשר אתה כן נחשף כדי להבין בדיוק את אותו הדבר עצמו, שמשורטט בקוים מרוסקים סביב הנושא ולא בקוים ברורים וחזקים.

כנ'ל גם לפוטנציאל הכאב שדיברתי עליו: לדעתי זה ממקום מאוד עמוק וגם הוא קשור בחשיפת עומק אמיתית שבה אתה עלול לאבד שליטה ולהיות נתון לחסדיו של רגש שמשאיר אותך חשוף לחלוטין ופגיע מאוד למצבים של דחייה, למשל. תת המודע לא יביא לך את המסר הזה באופן מילולי ומודע כמובן, אבל הוא כן ימנע ממך להגיע למצבים שבהם אתה עלול להיות ללא שליטה בדיוק בגלל הנושא הזה, ויספר לך סיפור על הסיבה שזה קורה כדי להרגיע את האגו.

תת המודע שלנו הוא מנגנון רב עוצמה, והוא פועל ממקום שאמור להגין עלינו ופעמים רבות קשור לילדות ולשנים אחרות, אלא שכל זמן שלא סיפרנו לו שאנחנו כבר חזקים ומודעים הוא ימשיך להגן ולמנוע, כי מבחינתו אנחנו באותו הסיפור של אז.. רק מודעות במינון גבוה שלא מחמיאה לאגו אלא לוקחת אחריות על הכל מאפשרת חפירת עומק אמיתית והסרת מסיכות מבעד לנושאים הרגישים האלה, בעיקר במצבים של חוסר שליטה.

דעתי..
ומעבר לה - נסיוני.
 

grimmjow

New member
בנוגע לאותו פחד בזוגיות

למרות שלא התייחסת למפת הירח אציק לך בנוגע אליה בכל זאת


במפה של הירח, הירח עצמו נמצא בבית 7 של המערכות יחסים, בדגים. גם מאדים נמצא שם, במזל שלו - טלה. אם אני לא טועה הדרך לפרש את זה היא שהירח שלי שם המון רגש, עוצמה ואידיאליזם בתחום הזה, וכמובן מאוד פגיע שם, כפי שאמרת. הדבר הכי אבל *הכי* (לא אוכל להדגיש את זה מספיק) חשוב לי בבחורה זה עומק רגשי. חתירה מתחת לפני השטח. שאיפה לאותו מקום אידיאלי שאני שואף אליו. וזה מה שמעניין פה... למרות שבמפה הראשית שלי ונוס בתאומים בית 9, אין לי אפילו גרם של משיכה ראשונית לבחורות אינטיליגנטיות; ההיפך, זה אפילו מרתיע אותי ומוריד לי.

ממש מעניין כל הנושא הזה של מפות פרסונה. קראתי הודעה מרתקת בפורום בחו"ל על כך שלמעשה בשנה הראשונה לחיינו השמש "מטעינה" את הכוכבים במפה שלנו, והזמן המסוים שהשמש עוברת על מיקום הכוכב, יוצרת לו קונפיגורציה ייחודית. היה גם הסבר על מרקורי/ונוס שאינם רחוקים מהשמש ולכן נוצר מצב שהשמש "תטען" את אחד מהם בתחילת חייו במידה שמרקורי/ונוס נמצאים אחרי השמש, ולקראת יום הולדת שנה במידה ולפני השמש.

לפעמים אני תוהה האם באמת אכפת לי מעבודה עצמית, או שאני יותר נהנה מלחפור כמה שיותר עמוק.
 
תת מודע כמזל למערכת החיסונית

היי צהריים טובים

יש נטיה ליצור הפרדה בין חומר לרוח אך גם הרוח זה סוג של חומר.
לגבי התת מודע אני מסכימה עם יאיר, רק כדאי להוסיף שהתת מודע בעיקר שומר עלינו מפני איבוד שפיות. יש לו מנגנון[למי שיש
:)] המאזן אותנו בין היכולת לקלוט או "לראות" את עצמנו לבין היכולת לעכל את הבעיה , החרדה, הכאב, זיכרון, טראומה וכ"ו. "שומרי הסף" של התת מודע משחררים את המידע רק כשהאדם יכול לשלוט בו. כשמידע משתחרר "ללא שליטה" זה גורם למצב פסיכוטי או התמוטטות. כמו מערכת החיסונית בגוף שלנו שתפקידה לאזן ולשמור מפני "פורצים" שרוצים להתנחל בגופינו ולגרום למחלה לפרוץ. מערכת החיסונית ניחנה בגוף ביכולת לזהות כל גופיף זר ולמנוע או "להפציץ" אותו, כך התת מודע מזהה את הפלישה האסורה וגורם לנו לשכוח, להדחיק או להכחיש או סתם לחטוף אמנזיה ואלצהיימר :)
 
תת מודע כמשל למערכת החיסונית

התכוונתי בכותרת: תת המודע כמשל ולא מזל
למערכת החיסונית.
 

grimmjow

New member
צורת ביטוי..


אם כי אנו גולשים פה כבר לדיון פילוסופי, במהות את צודקת, אך עדיין לצורך נוחיות ההפרדה בין העולם "הנמוך לגבוה" יותר קל להתייחס לגשמיות כעולם החומר, משהו שאנו מקבלים "מבחוץ". יש דברים חומריים חיצוניים שאנו באמת זקוקים להם, ואין הכוונה רק לפן ההישרדותי של הגוף החייתי (מזון ושתייה), אלא גם מבחינה פסיכולוגית בכדי להישאר בריאים יש צורך באיזון עם העולם החיצוני שישפיע עלינו לחיוב. אז יבוא ויגיד מישהו שמכונית מרצדס בשווי מיליון דולר הוא הצורך הפסיכולוגי הנדרש לאדם מסוים. לא מסכים עם זה. יש כאן חוסר איזון, חוסר במקום אחר המתבטא בצורך במשהו גרנדיוזי בצורה חומרית. זכור לי מקורס בפילוסופיה, אם אני לא טועה היה זה אריסטו שאמר שאומנם הסגולה הכי טובה טמונה בעיון, בשימוש בתבונה שלנו, אך אם יש לנו ידידים טובים ואמיתיים הם יכולים רק לשפר את יכולת העיון הזו. שיש לנו צורך בידידים בכדי שישפרו את יכולת העיון שלנו, ובכך נהיה טובים יותר כבני אדם. אפשר להשתמש בגישה דומה כלפי "עולם החומר".

ולגבי התת-מודע, אני מסכים בהחלט. אומרים שכאשר התת-מודע שלנו מכיר ביכולת שלנו להתמודד עם הקונפליקטים, הוא שולח לנו מסרים מאוד משמעותיים בחלומות, בין היתר. כאשר אנו מתעוררים בבוקר עם הרגשת משמעות בחלום שחלמנו, אנו לוקחים את הזמן לעבור עליו ולנתח אותו, והוא חוזר אלינו במהלך היום... אפשר שיש משהו משמעותי בחלום הזה שאנו צריכים לפענח ולעבוד עליו.
 
רוח =חומר

התכוונתי שהמושג רוח הוא חומר כמו בדוגמא הכי פשוטה והיומיומית- האנרגיה והחיות שבנו שבעיני היא גם חומרית.אני לא בורחת מהמילה רוחני אבל אני בורחת מהשימוש הקלישאי של המילה רוחניות, רוח.בכל קנה מידה רוח זה חומר.
התת מודע הוא חכם והוא שולח סיגנאלים דרך חלומות, דרך שפת גוף, חולשה, עייפות, צורך לישון, צורך בפיצוי של אוכל,פליטות פה, וגם חלומות.
 
למעלה