סכמ"ש

  • פותח הנושא giri
  • פורסם בתאריך

giri

New member
בדיוק מה שחשבתי

אני מבינה ברמה הלוגית איך זה אמור לעבוד, באמת שאני מבינה. ואת ההבדל בין סוס נתלה על המתג לסוס הולך על המתג אני כן מרגישה. כנ"ל לגבי סוס רך וקפיצי לעומת סוס תפוס ונוקשה בתנועה וכו'. אבל כשזה מגיע לדקויות של הוא הולך על המתג אבל לא מספיק נכון, ג'יזוס, אני בכלל לא מרגישה את זה. יש הרבה פעמים שהיא שואלת אותי: "את מרגישה את ההבדל?" ואני עונה בכנות שבטח, מרגישים מאד. איך בבת אחת הוא משוחרר, איך הוא לא תופס לי את היד.

שלשום, מנקודת המבט שלי, הוא היה קצת כבד על יד שמאל, ומה שלא ניסיתי, הוא נשאר קצת כבד על יד שמאל. כשהיא אמרה שהוא מושך יותר, הרגיש לי אותו דבר. כשהיא אמרה שהוא משתחרר, הרגיש לי אותו דבר. הרגשתי כמו בנאדם עיוור מלידה שמתארים לו צבע. פשוט לא הרגשתי שום הבדל.

אני שמחה שאתה אומר שאפשר לפצות על זה בדרכים אחרות, ואני מקווה שאלמד אותן. אני בהחלט מרגישה בשנתיים האחרונות, ככל שאני מתקדמת, שהרכיבה הפכה להיות מאמץ פיזי קטן יותר אבל מאמץ קוגניטיבי עצום. אני כל הזמן צריכה לחשוב ולנתח ולנסות לפענח מה עושים עכשיו, ולמרות שבשוטף אני בנאדם עם חשיבה די מהירה, הרבה פעמים היא לא מספיק מהירה בשביל להגיב נכון לסוס.

ועוד משהו שקשור לתסכול - אחרי שאתה שומע עשרות פעמים ש"אין לך רגש", הרגש שאין לך מתחיל להעלב
 

Half Halt

New member
יש מה לעשות

זה באמת הרבה תרגול עם עין מהקרקע, אני חושב שבסוף התגובות יגיעו כמו 'זיכרון שרירי', ולא תצטרכי לחשוב המון על דברים שאת מתרגלת בשגרה.
יש לי תלמידה עם אפס רגישות לדברים הקטנים, אבל עובדת מהראש כמו שעון שווצרי, היום תראי אותה רוכבת תנועות של ג'-ד' ולא יהיה לך מושג שחלק מהתחושות היא למדה בצורה כזאת... כמו שינון של חומר על פני הבנה שלו...
חוצמזה, תגידי לרגש שלך שיעבוד קשה יותר במקום להיות אבי נעלבי ;)
 

giri

New member
אבי נעלבי? יא חצוף!


גם המאמנת שלי בונה הרבה על הזכרון השרירי. נקווה שהוא יועיל.
בינתיים... אני מנסה, מתאמנת, ובצורה כזו או אחרת אכן השתפרתי עם הזמן.
מה שהכי מפריע לי זו המחשבה שכשאני רוכבת לבד אני עושה טעויות שאני לא מודעת להן ומקבעת אותן בזכרון. practice makes permanent... אח"כ קשה להפטר מהדברים הלא נכונים (כמה שנים אני עובדת על להוריד את העקבים, יא ואראדי).

זהו, שיחררתי את הקיטור שלי... היום כבר הייתי בעוד שיעור והתנפלתי שוב על הסוגיה במלוא המוטיבציה
וגם (!) הצלחתי להרגיש הבדלים בתנועה ובנשיאה שלו. אבל זה לא חוכמה, גם בעבר הצלחתי, פשוט לא כשהם כל כך עדינים. וגם, היום עבדנו על אקסטנדד טרוט, כשכולי בתנועה כל כך גדולה, התחושות שלי עוד פחות מוצלחות מבדרך כלל. זה עוד ידרוש עבודה - לא רק על להרגיש אלא על להגמיש את הגוף כדי להצליח לזוז את זה בצורה טובה יותר.
בימים כאלה אני באמת שמה את התסכול בצד, נהנית מהסיפוק של הצלחה בתרגיל קשה, ושמחה שיש כל כך הרבה על מה לעבוד, שלא יהיה משעמם.
עד הקוטר הבא
 
למעלה