שבוע מלא סוסים
החדשות הגדולות הן שקניתי סייחה. תמונה מצורפת. היא בת שנתיים, מקסימה עם אופי מקסים.
היא בת שנתיים וקצת. הכל כ"כ ראשוני שאני אפילו לא יודעת מה עוד לספר עליה.
דומיה כבר אוהבת אותה וגם אני. דאנס דוק ישר איים עליה. בטח יקח לו כמה שבועות להתרגל, אבל לא תהיה לו ברירה. עוד לא שיחררתי אותה איתו כי הוא ממש גדול והיא ממש קטנה.
שמה בישראל הוא דילן. זה קצת בעייתי כי יש לי כבר כלב בובדילן. אבל זה מה יש.
אחד הילדים בחווה ניסה לשכנע את הכלבלב שיהיו קיצוצים בשמו. אבל זה לא עבד כי בובדילן שבת.
דאנס דוק התחיל לעשות השבוע שיעורים של חצי שעה ביום במסגרת הטיפולי. מדובר בשיעורים שבעיקרם הליכה ומידי פעם סיבוב קטן של טרוט. שכחתי להגיד להם שהוא לא כ"כ יודע לעבוד בלונג', אז לקח לו כמה פעמים להבין מה רוצים ממנו. סה"כ הוא ניראה מבסוט. גם הוא וגם דומיה בנויים לשיעורים האלה. זה לא דורש מהם הרבה והם שניהם עצלנים גם ככה.
בימי חמישי אני לומדת, סוף סוף אני מתחילה להתרגל לזה. כבר שכחתי איך זה לשבת בכיתה. לא ניראה לי שלמדתי חומר הומני מאז התיכון. אז עכשיו סוף סוף אני מתחילה להבין את החומר ולהישאר מרוכזת במהלך השיעורים. זה גם מסתדר לי עם חלק מהדברים שאני רואה בשטח. לפחות שיעורי האנטומיה מאוד מעניינים בעיני. עם שיעורי הפסיכולוגיה יותר קשה לי, אבל ניראה לי שאני מתחילה לקלוט.
מיד אחרי הלימודים אני עושה את הסטאז'. אם להיות כנה, אני לא בטוחה שאני ארצה לעסוק בכך. אבל יכול להיות כשאחשף למקרים בעלי אופי קשה יותר, זה יעניין אותי יותר. כרגע קצת קשה, כי יש שיעורים שלא מעניינים אותי. אני יודעת שבתור מטפלת, זה לא אמור לשנות האם זה מעניין אותי או לא וצריך לחשוב על המטופל. אבל אני לא חושבת שמטפל יכול לעשות את העבודה שלו כמו שצריך אם היא משעממת אותו.
ביום חמישי האחרון כסיימתי את הסטאז', המאמן קרא לי כדי לומר לי שנידמה לו שראה סוס משוחרר מעבר לנחל רץ בהיסטריה. הוא עצמו היה באמצע שיעור ולכן לא יכל ללכת לבדוק. לקחתי איתי ילדה מהחווה והלכנו לחפש את הסוס. שאלנו אנשים אם ראו והיה זוג שבאמת ראה אותו וכיוון אותנו למקום שהוא רץ. ככה הסתובבנו די הרבה זמן לחפש אותו. היה מעניין. הלכנו לפי עקבות בשטח. מידי פעם נתקלנו במטיילי סוסים ואופניים שלא ראו אותו. בשלב כלשהו ראינו משהו שנראה כמו סוס בין המטעים. היה כבר די חשוך ולא ידענו האם אנחנו מדמיינות או לא. כבר חשבנו שלא נמצא..
פתאום היא באה אלינו בריצה, אבל איך שהיא ראתה את הכלבים, היא עשתה רולבק וברחה. אחרי מספר נסיונות לתפוס אותה, שלא צלחו, הצלחנו להבריח אותה לכיוון החווה. התקשרתי למאמן שלי שיבוא מהכיוון ההפוך. כל המיקום היה בעייתי, כי בקלות היא יכלה לברוח לשדות, מטעים, לנחל. הכי חששנו שהיא תרוץ לכביש החוף.
כשראינו אותה שוב, התקשרתי למאמן להגיד לו את המיקום. הוא אמר שהיא אצלו ביד, אבל אין לו חבל כך שאבוא עם החבל אליהם. הוא תפס אותה בשניה שהיא עברה לידו ופשוט חיכה לנו. זה משהו שאני לא הייתי מצליחה לעשות.
באותו היום מצאנו את הבעלים שלה, שרק למחרת יכל לבוא לקחת אותה עם קרון. היא היתה כולה מותשת ועייפה נפשית ממה שעבר עליה. כל הסיפור הזה הרגיש לנו כאילו רדפנו אחרי סוסת רפאים