השבוע שלי - התחלה טובה וסוף מאכזב
ביום רביעי היה לי שיעור מצויין. עבדנו על תרגילים מאד טובים ומאד מעצבנים, בחיקוי מקומי של מקצה שנקרא "מדל קלאס", ממה שהבנתי. זה מקצה שיש לו חוקים מאד ספציפיים, המסלול מסומן מראש ויש ניקוד על כל מיני דברים שקשורים בסגנון ושליטה. למשל, להגיע למכשול בטרוט, להמשיך ישר, לעצור בנקודה מסויימת, לספור שלוש שניות, להסתובב על רגל ציר לעבר קומבינציה, לעלות לטרוט, לעשות אותה... וכו'. על כל דבר יש ציונים - כמה שניות חיכית, האם הסיבוב היה נקי על רגל ציר, כמה צעדים נכנסו בתוך הקומבינציה, באיזו זווית לקחת את הסיבוב למכשול הבא...
זה היה שיעור קצת מעצבן בגלל הנוקדנות שלו, אבל מצויין מבחינת העבודה על דיוק. מתחילתו ועד סופו אפשר היה להרגיש הבדל משמעותי בדיוק שלי. המאמנת שלי היתה מאד מרוצה וביקשה שאנסה להתארגן להביא את אישי לאחד השיעורים הקרובים כדי שיצלם בוידאו ונוכל לעבור על זה וללמוד את זה.
אז לשיעור של היום סחבתי אותו. מסכן. לקח לי שלושת רבעי שעה לאכף (אינעל הברגים האלה, אני מתחילה לשנות גישה כלפיהם מהתרגשות של "יש! קופצים!" ל"אוף! עוד פעם לשים ברגים?"). עליתי לחמם וישר הרגשתי שמשהו לא בסדר. ביקשתי מהמאמנת שתסתכל, עשינו כמה תרגילים בסיסיים והסכמנו שנראה שצ'ואי מזייף קצת על הרגל החלשה שלו. ברמה העקרונית כבר היה לו תור לעוד שבוע וחצי להזרקה התקופתית שלו, ויכול להיות שזה פשוט עומס על הרגל הזו. בקיצור, ירדתי... התברברתי עם להוריד את הברגים (אינעל הברגים!!) ואז ניסיתי להכניס לו פניל. לא היה לי נוזלי, ולליסה היה באבקה. בואו נגיד ששעה אח"כ הוא אכל משהו מהאוכל שהאבקה הזו הוספה לו. גועל נפש.
בקיצור, קצת בעסה... ובשבוע הבא הוא כבר צריך פרזול, ואני לא בטוחה שנעשה שוב עם ברגים. זה סיפור של הרבה כסף, עכשיו הימים מתקצרים כבר ואי אפשר לעשות שיעורים כ"כ מאוחר בחוץ, ותוך חודש כבר יש סיכוי שלא יהיה סביר בחוץ ממילא מבחינת תנאי מזג אוויר. כמו כן לשותפה שלי לפנסיון מאד קשה כלכלית ואני לא בטוחה שהיא תהיה מסוגלת לעמוד בפרזול היקר יותר. אז בקיצור, יש מצב שנגמרה תקופת הקפיצות לגובה על הדשא לשנה זו... וממש ממש לא מיציתי.
אוף!