סכמ"ש

giri

New member
סכמ"ש

אז איך היה השבוע, ברכיבה ובכלל?

הערונת - היו לי יומיים ממש עמוסים, אני אקרא ואגיב אינשאללה היום
 

fliperit

New member
שבוע לא שקט בכלל.

נתחיל מענייני רכיבה, כי הם חיוביים
: ביום שני לשמחתי הרבה התבטלו לי הלימודים והיה לי קצת זמן לרכב. אחרי הגשמים של ראשון המגרש היה בדיוק רטוב במידה הנכונה והיה מאוד נעים לרכב בו. גם בזמן הרכיבה ירד עלינו טפטוף קליל שהפף את הכל לנעים ומהנה יותר. התחלתי מסוסה שאני מאוד מאוד אוהבת, שיש לה צעד נוח להפליא ומאוד קל לה לאסוף את עצמה. היא מאוד מוכשרת, אבל כמעט לא עובדים איתה כי בתחרויות עם הילדים היא בדרך מאוד לא נחמדה... התחלתי לעבוד איתה על החלפות רגליים ועל ספינים והלך מעולה. לצערי, אני לא יכולה לבנות על הרבה יי לימודים שיתבטלו וישאירו לי זמן לרכב, אז אני מקווה שיהיה לי כוח לרכב עליה לפני/אחרי ימי עבודה. זה לא שאני מתכננת להתחרות איתה, אבל אני תמיד נהנת לעבוד עם סוס קבוע ולהרגיש את ההתקדמות שלו.
אחריה רכבתי על סוסה שהייתה בעברה סוסת ריינינג, שהייתה מאוד לחוצה מהמזג אוויר החורפי (ןגם מכל מיני כלים כבדים שעבדו באזור), אז לא יכולתי לעשות איתה יתר מידי....
בסוף רכבתי על זכר לא מסורס בן 12 בערך, שרוכב בערך פעם בשבועיים. לא היה יותר מידי מה לעשות איתו אבל הוא היה מאוד חמוד..

ולעניינים הפחות נעימים.... השבוע התחיל באזעקות בודדות באזור, שגרמו (יחד עם מזג האוויר) לרוב התלמידים שלי להבריז ביום ראשון. ברכיבה לפני השיעורים הייתה אזעקה אחת ונשמע פיצוץ של יירוט.
ברביעי בערב כל הסטודנטים נטשו את ב"ש, ואני החלטתי להישאר ללילה לפחות בגלל שיש לי ממ"ד בדירה ורכב שיכול להוציא אותי מב"ש בכל רגע נתון. למען האמת, הפתיע אותי שעוד לפני האזעקות רוב הסטודנטים כבר עזבו. בערב ישבו אצלי חברים וראינו סרט שהופרע על ידי אזעקה על חצי שעה בערך. עד 3 וחצי בבוקר לא ניסיתי בכלל ללכת לישון, אבל ב3 וחצי החלטתי שגם נמנומים של חצי שעה שווים משהו, ולשמחתי חמאס נתנו לי לישון שעתיים וחצי. בבוקר היו אזעקות כל עשר דקות ובקושי הצלחתי לצאת מב"ש. ברגע שיצאתי לאוטו הייתה אזעקה וחזרתי לממ"ד בדירה. מיד אחרי האזעקה יצאתי לאוטו והפעם הספקתי להתקדם רחוב וחצי לפני האזעקה הבאה, שתפסה אותי בחות לגמרי, רחוקה מכל מחסה אפשרי. יצאתי מהאוטו ונשכבתי על הרצפה, ואפילו ראיתי (ושמעתי היטב...) את היירוט.
כשהגעתי הביתה (להורים) עדיין הייתי מאוד דרוכה וכל רוח בעצים נשמעה לי כמו אזעקה וכל מטוס שעבר נשמע לי כמו כיפת ברזל בדרך ליירוט. לאט לאט הצלחתי להרגע ובלילה ישנתי טוב.
הערב הייתה אזעקה גם באזור ירושלים, שתפסה אותי באמצע המקלחת ולקח לי די הרבה זמן לשמוע אותה ולהבין שאני לא מדמיינת (בב"ש לא התקלחתי כי פחדתי שתהיה אזעקה באמצע... אירוניה).
אם לומר את האמת, החוויה של בריחה מהבית הייתה לי מאוד קשה. זה נכון שזה לא יעזור לאף אחד אם אני אהיה בב"ש, אבל אני חושבת שהיה מאוד בולט מי עזב את העיר (הסטודנטים) ומי נשאר (התושבים הותיקים). ההורים שלי אמרו שאם מחר נראה שהמצב ממשיך (לא מצפים שיהיה אחרת) הם יזמינו משפחות מב"ש להתארח אצלנו, וזה מאוד שימח אותי.

ודי, חפרתי מספיק...
 

hanyou12

New member
משתתפת בפחדים

אני אומנם לא גרה בדרום אבל בקשר הדוק עם חברה מאוד טובה שגם גרה וגם משרתת באזור ואני דיי חווה את כל מה שהיא חווה. עכשיו הם גם עזבו לכמה זמן לרחובות (לא ששם המצב מזהיר עכשיו).
אני מבינה את הקושי שבלעזוב מקום, אבל כל אחד עושה מה שהוא חושב לנכון. ועשית בסדר, כי השקט הנפשי שלך חשוב יותר מלהפגין סולידריות במקרה הזה לדעתי. אבל זו כמובן רק דעתי...

בנימה קצת יותר קומית - עם כל ביטולי השיעורים לפחות את לא צריכה לחשוב מה לעשות בשיעורי קרקע


את ממש לא חופרת, אני חושבת שכל מקום שאת מרגישה בו מספיק בטוחה לחלוק - את צריכה לעשות את זה. בתור אחת שלומדת/עובדת במקצוע טיפולי את בטח יודעת את זה. תמיד תמצאי אנשים שיקשיבו לך כאן כמה שרק תרצי או תצטרכי!
חיבוק חזק!
 

fliperit

New member
האמת שאני שוקלת לחזור דרומה...

ראיתי בפייסבוק פרסום של מישהו על כך שכל הסטודנטים ברחו ומחפשים סטודנטים שרוצים לשבת עם התושבים במקלטים ולעזור בהפעלות הילדים וכל מיני דברים, ואני שוקלת את זה...

בעיקר מטריד אותי עכשיו שאח שלי וכמה חברים טובים עלולים להיות מגוייסים, וחלקם גויסו כבר, למילואים. אם אח שלי יגויים יכול להיות שאני אשאר בבית להיות עם ההורים כי אמא שלי בטח תשתגע מדאגה

חחח רק בראשון הייתי צריכה שיעורים עיוניים... אבל בינתיים גם בשישי התבטל חיום עבודה ואני מניחה שמחר לא תהיה עבודה... ואולי גם לא בשבוע-שבועיים הקרובים...
 

hanyou12

New member
זה רעיון לא רע

אני יודעת ששולחים גם מורות חיילות למקלטים להיות עם הילדים. ככה גם תרגישי סולידריות וגם תרגישי בטוחה.
גם החברים שלי (הלא עתודאים כמובן), מתחילים להתגייס למילואים. היית מאמינה שיש לי חברה שאשכרה סימסה למפקדת שלה ושאלה אם הם צריכים אותה?! ממש קשה לה לא להיות מודעת לכל מה שקורה... זה הרגשת חוסר אונים.
איפה החווה שלך? מה הם עושים עם הסוסים במקרה של אזעקה או נפילה?
 

fliperit

New member
החווה ממש ליד אופקים

אין להם הרבה מה לעשות עם הסוסים...כשיש 45 שניות להיכנס למרחב מוגן אין ממש איך לעזור ל15 סוסים...
 

giri

New member
נשמע מפחיד - לא חפרת בכלל

תחזיקי מעמד!
אני מרגישה כל כך לא מועילה מרחוק... אין מה לעשות חוץ מלקרוא חדשות במתח.
ד"א פה בסביבה שלי יש הרבה אהדה לישראל בנושא הזה. מנהל הפרוייקט שלי אפילו פצח בנאום ספונטני קצר בדרך לארוחת צהריים שאפשר לתמצת בערך בתור - כמה הזוי שישראל מוקפת אוייבים ובכל זאת השיגה כל כך הרבה וכל הזמן זורקים עליה טילים וברגע שהיא מגיבה כולם משליכים עליה רפש בתקשורת.
 

hanyou12

New member
אם אני לא טועה

באופן כללי דעת הקהל בקנדה מוטה תמיד לטובתנו לא?
צריך לחקות את המודל הזה
 

hanyou12

New member
אחח...

שבוע לא כיף...
בתחילת השבוע אבא של המדריך שלי נפטר. אני הייתי אמורה לסגור שבת. בסוף הורידו אותי מהשבת בגלל המצב הביטחוני. אני קא"ב ואני לא מבינה כלום מהחיים שלי, אני קצינה אקדמאית שלא עשתה בה"ד 1 מעולם, אין לי מושג איף פורקים נשק, איך מתדרכים מצבי כוננות וכו' ורוב הסיכויים שעם אזעקות האמת שהיו לנו - אם הייתי האחראית לתפעול - הייתי פורצת בבכי, זורקת את הנשק ורצה להתחבא איפהשהו. והם ידעו את זה אז כנראה בגלל זה החליטו להוריד אותי מהשבת ולהקפיץ קצין "אמיתי".
בכל מקרה בגלל השבעה לא היה לנו שיעור. התקשרתי למדריך שלי לראות מה מצבם ונראה שסביר אם כי הוא בטח לא האחד שיאמר שקשה... אני ממש מפחדת שיזמנו אותו למילואים כי הוא חובש קרבי. מפחיד אותי אם תהיה כניסה רגלית והוא יזומן ומשהו חס וחלילה יקרה... אני תמיד מדמיינת את התרחישים הכי גרועים.
ביום רביעי קיבלנו את העדכון שאחמד ג'עברי חוסל וכבר ידענו שהולך להיות לא טוב.
ביום חמישי היו משהו כמו שלוש אזעקות אמת בבסיס. הלב שלי קפץ בכל פעם מחדש וכל פעם שהחמ"ליסטית צעקה "אמת-אמת-אמת!" הודיתי בפנים עמוק שאני לא הקצינה התורנית של השבת.
אחרי זה בדרך הבייתה אחת החיילות שלנו ואני עלינו על הרכבת בסבידור וכשהגענו לאוניברסיטה והדלתות נפתחו חשבתי שאני שומעת סירנה. אבל אמרתי לעצמי "היי זו תל אביב, אין מצב!" ואז גם היא אמרה שהיא שומעת. מישהי שישבה לידנו אמרה שלא יכול להיות. ואז הכרוז כרז:
"עקב אזעקת צבע אדום בגוש דן הנוסעים מתבקשים להוריד את הוילונות ולהשתטח מתחת לקו החלונות." זה היה ממש מפחיד - בגוש דן?! לאן הגענו? לא גמרנו להם את מאגרי הפג'אר אתמול?! מסתבר שלא...
היה יום מפחיד ואני רק חושבת על זה שאני צריכה לחזור לבסיס ביום שני (בראשון אני בחופש).
למזלי כל הציוד שלי שהבאתי לשבת נמצא בבסיס - הקמב"צית הודיעה לי שמורידים אותי מהשבת רק כשכבר הייתי עם הכל בכניסה לש.ג. וכשיצאנו מהבסיס בחמישי רצינו רק לברוח לפני שיטילו עוצר יציאות או שתהיה עוד אזעקת אמת - ככה שאם נוקפץ לפחות אני כבר מסודרת...
בקיצור, הולך להיות חם בחורף הזה... אני מקווה שזה ייגמר מהר ועם מינימום נזק מהצד שלנו.
מאחלת לכולנו להיות חזקים בימים הלא קלים האלה...
 

fliperit

New member
איפה הבסיס שלך (אם מותר לך להגיד)?

ולגבי הפעג'ר... לדעתי נשארו להם כמה בודדים והם מנסים להראות "אנחנו יכולים להגיע לת"א ולירושלים". אם היו להם מאגרים גדולים הם היו יורים הרבה יותר... למרות שהייתה כאן אזעקה אתמול (והנפילה לא הייתה רחוקה כ"כ... כמה גבעות מזרחה מפה) אני מרגישה מאוד בטוחה אצל ההורים. אני חושבת שגם תושבי המרכז יכולים להרגיש בטוחים.

כל אזעקה, בין אם היא אמת או לא, ובין אם יש עשר בשעה או אחת בשבוע, מלחיצה. אז אני מקווה שתחזיקי מעמד כשתחזרי לבסיס... אני לקחתי קצת "רסקיו" בלילה ובבוקר שהייתי בב"ש ולי זה עזר (תרופת שקר או לא, עזר לי..) ממליצה לנסות
 

hanyou12

New member
צריפין

זה גם מה שאני חשבתי, כי הרי הרסנו להם את המאגרים עוד ביום הראשון לפי התקשורת. אבל אם ככה איך זה שהם ממשיכים?
אני לקחתי רסקיו לפני הטסט שלי, לא הרגשתי שזה ממש עזר אבל אני מאמינה שמה שעוזר לבנאדם - שיעשה אותו. לא הייתי מוותרת על רסקיו רק כי אומרים שזה פלסיבו
.
נהיה חזקים!
 

jgut

New member
השבוע שלי

נתחיל בדברים החיוביים - רכיבות.
רכבתי השבוע פעמיים על דאנס. בגלל שאנחנו בפגרה, אז אנחנו עושים רק עבודת בסיס. יחסית לזה שהוא לא ממש עבד בשבועיים וחצי האחרונים, היה לו *המון* מרץ. המרץ נגמר לו בהליכה מהעמדת קשירה למגרש. אז הוא בקושי זז.
כך יצא לי לעבוד איתו די הרבה על טרוט מהיר ושיאריך צעד. זה עשה גם לי טוב, כי הצעד הארוך משחרר לי את הישיבה. לחזור לרכב עשה לי טוב גם למצב רוח.

היום ביקרו אצלי חברים מהדרום. לקח להם הרבה זמן להגיע כי כל פעם כשהם יצאו מהבית התחילה הזעקה. הם אומנם רגילים להזעקות, אך לא בתדירות כזו. לפחות הם מאוד תומכים במבצע.
כשהם הגיעו תפעלנו את הילדים סביב הסוסים והילדים היו מאוד מרוצים. זה מדהים איך הם נרגעים בסביבה עם בעלי חיים.
פתאום זה הביא לי חשק (שוב) ללמוד הדרכת רכיבה טיפולית.

וסתם משהו משעשע (או לא) -
חלמתי הלילה שמוסיפים למקצה טרייל בתחרות מכשול שבו צריך לרדת מהסוס ולרוץ איתו לממ"ד שנמצא בקומה השניה במדרגות. להישאר שם דקה ואז לרוץ למטה חזרה.
 

hanyou12

New member
אני גם רואה את זה אצלנו

ילדים שנפתחים לסביבה ונרגעים אחרי שהם מתעסקים עם בעלי חיים, או אפילו תוך כדי. האזעקות האלה זה משהו מפחיד ממש... כמעט שכחתי איך הן נשמעות כי מאז מלחמת לבנון לא שמעתי אותן, ואז בבת אחת שלוש ביום... פחד אלוהים.
החלום שלך... טוב, איכשהו לא נראה לי שזה יתקבל לפי סטנדרטים בין-לאומיים
 

giri

New member
השבוע שלי

היה שקט למדי (וכן, אני מרגישה אשמה חסרת הגיון על כך...)
המשכתי לעבוד על הישיבה ברכיבה, היתה לי רכיבה אחת ממש גרועה שבה לא הצלחתי להגיע לטרוט או קאנטר ממש טובים, ולכן ויתרתי ועשיתי למעלה משעה של תרגילי הליכה שונים. העדפתי לא לחזור למקצב מהיר יותר אם אני לא מצליחה להיות יציבה די הצורך. מאד חשוב לי כרגע להצליח לשמור את ההישגים של השבועות האחרונים בתחום היציבה.
היו לי השבוע שני שיעורים - אחד למחרת הרכיבה הגרועה, שהיה טוב וגם הצליח להפיל לי עוד אסימון לגבי הידיים, והיה מאד מספק.
השיעור השני היה אתמול (שבת) והיה ארוך להפליא. המאמנת המשיכה ואני בטח שלא התווכחתי עם זמן אימון אקסטרה... עשינו שיעור (עם הפסקות באמצע) של שעה וחצי. התחלנו משיעור שלם על היציבה, והיא היתה מאד מרוצה מהשיפור, ודנו בשאלה של איך להתמודד עם הקנטר על הרגל המסובבת שלו ואילו תרגילים כדאי לעשות עכשיו כדי לבנות את השרירים בצד החלש. היה ממש טוב. ואז להפתעתי היא הרימה מכשול אחד קטן (אחרי חודש בלי קפיצות, כשהסכמנו שתינו שאני לא קופצת עד שאני משפרת את הישיבה והידיים). עבדנו על המכשול עם פניה מאד מאד חדה, בשני הכיוונים, ועל שמירת היציבה והידיים כפי שהיו בשבועיים האחרונים. זה נשמע כלום אבל היה מאד קשה. היו נקודות שאיבדתי את זה וצ'ואי מיד הגיב בהתפרקות המסגרת ומשיכה כנגד היד. באופן כללי קצת התאכזבתי שברגע שהרמנו מכשול חלק מההישגים התברברו לי (אחרי שכבר חמש-שש רכיבות הם מחזיקים יפה) אבל אני מניחה שאין לזה פתרון חוץ מעוד עבודה. ליסה דווקא היתה מאד מרוצה והגדירה את זה כרכיבה הכי טובה שהיתה לי עד כה. גם צ'ואי נראה די מבסוט ומשוחרר, אפשר היה להרגיש את החופש בתנועה שלו ביחס לאיך שהיה קודם.
חוץ מזה, אני בשוק שהוא כבר צימח שכבה צמרירית חודש וחצי אחרי הגילוח. מה יהיה? לקח לו יותר משעה להתייבש. אוף.

שולחת לכם חיבוקים חמים מעבר לים ואמנם זו חתיכת נסיעה אבל אם מישהו רוצה לברוח מהטילים ולהתאוורר יש לנו חדר פנוי פה בקלגרי
מזג האוויר יכול להיות יותר נעים אבל בקטנה
 
למעלה