סיציליה
פותחת את העיניים לכדי חריץ, תחושה של נייר זכוכית במקום עפעפיים, ויבש לי בפה, מגששת לעבר בקבוק מים, שמונח ליד המיטה.
גומעת בשקיקה ומרטיבה את הפנים גם, עכשיו אפשר לפתוח את העיניים.
לאט.
ברקע איוושת הגלים, והווילון הוונציאני המיטלטל ברוח ונחבט בקיר כל כמה שניות, משלים את אווירת החופש המוחלט והבטלה.
שניה של חוסר וודאות איפה אני ואז נזכרת.
מתרוממת מעט על מרפקי, ראשי כבד וסחרחר ומיד נשמט שוב אל הכרית הרכה, על המיטה הסתורה.
הזיכרון מתחיל להתחדד.
אכן השתוללנו כהוגן אמש, אחרי כמויות האלכוהול המשובח שהזדחל לו באיטיות בוורידים.
הגוף שלי מאובן מרוב שרירים תפוסים, בקושי מצליחה להתהפך, נשכבת על הצד,
ערומה, סדין שמוט בין רגלי ומסתכלת על תקרת העץ,
מנסה לאחות את קרעי הזיכרון, לגולל במחשבה את קורות אמש, להיזכר איך זה התחיל.
הגעתי בערב לבר קטן סמוך למרינה, מקום שהמליצה עליו בעלת הפנסיון בו שכרתי חדר, והבטיחה כי זה מקום של מקומיים, ויש בו אווירה שמחה.
ישבתי על הבר ושתיתי יין לבן קר, אכלתי דג צלוי, ושוחחתי בנעימים עם הברמן שהיה עייף ומותש מעונת התיירות שסוף סוף מתקרבת לסופה.
מעברו השני של הבר הבחנתי בו.
העניים שלו ושלי הצטלבו מדי פעם.
היו לו עיניים בורקות, ירוקות, שיער בהיר ובלורית של שיער חרוך מהשמש שמדי פעם נשרה על עיניו.
כן, ירוק היה הגוון. היה קשה לקבוע, אז שאלתי אותו ישירות.
הפנייה הישירה מצאה חן בעיניו והתחילה בנינו שיחה קצרה מנומסת כזו.
עימנואל היה שמו, רק עם צירה בסוף, ב׳ל׳, במבטא איטלקי כבד שמיד ממיס אותי, ובשילוב עם עור שזוף של סוף הקיץ, כתפיים רחבות וז׳קט פישתן בצבע קאמל ושרווליו מקופלים מעט, חושפים ביטנה בהירה עם פסים דקים כחולים, אני, כבר הייתי שבויה.
מתחת לז׳קט ביצבצה חולצת טריקו בהירה, ומכנס ג׳ינס כחול וקלאסי לגופו, שהדגיש מותניים צרים, תחת חמוד, ונעלי מוקסין חומות בלי גרביים, בקיצור, גבר איטלקי.
ואני, הרי נשבת בקיסמם של גברים איטלקיים, על אחת כמה לכאלה שיש להם חזות מצודדת ויודעים להתלבש.
ככה רדודה אני.
לגופי הייתה שמלה דקה בצבע חום שוקולד, בגיזרת קלוש נדיב, ומחשוף נדיב אף יותר, שהדגישה את לובן גופי ושדי המציצים.
הוא צחק ושאל איך זה שכולם שזופים בסיציליה, ורק אני לבנה כשלג.
עניתי לו באיטלקית הרצוצה שלי שאני מתחבאת מהשמש ושוחה בים רק כשהשמש מתחבאת, זה מצא חן בעיניו, ואחרי ששתינו יחד שתי כוסות יין ועוד 2 שוטים של וויסקי משובח, הוא הזמין אותי אליו ליאכטה שעוגנת במרינה, לשחייה לילית.
הגענו אל המרינה, אני לא מבינה בסירות בכלל, מבחינתי זו הייתה סירת מפרש קטנה, עם סיפון פיצפון, תא קטן ונעים בו נוהגים בסירה, ומתחתיו תא שינה קטן ומיטה הדבוקה למטבחון מזערי.
ה׳קפטן׳ שלף בקבוק יין אדום ושתי כוסות זכוכית שידעו ימים צלולים יותר, ומזג לנו יין ריחני, אותו לגמנו עם חתיכת גבינה קשה שמצא במקרר.
הוא בכלל ממילאנו במקור, אבל פעמיים בשנה הוא יורד לסיציליה לנפוש, והפעם נאלץ לעשות זאת במועד מאוחר ממה שהיה רגיל, בגלל אילוצי עבודה, ועוד יומיים כבר חוזר צפונה.
מזל שמזג האוויר עדיין קיצי בסיציליה אמר וחייך ומזג לנו עוד כוס, הכוסות צילצלו ושתינו לחיי הקיץ והשמש והחופש בסיציליה.
׳שנלך לשחות?׳ שאל, ומיד התפשט, בלי עכבות, עד שעמד ערום מולי, וחייך.
הושטתי לו יד, הוא משך בידי ונעמדתי ומיד סובבתי אליו את גבי, והוא כג׳נטלמן אמיתי סייע לי לפתוח את הרוכסן ולפשוט את השימלה. הבד נפל ברשרוש על רצפת הסירה, הוא התכופף והרים את הבגד העדין ותלה אותו על מתלה.
הסרתי את בגדי התחתונים, ועמדנו ערומים, סוקרים במבטינו זו את זה.
גובהו בערך כשלי, שזוף עד כמה שעורו הבהיר יכול, אבל באזור חלציו ניכר בו הלובן.
פס של שיער בהיר שעולה מהטבור אל החזה, וקצת תלתלים סביב הפטמות והזין, אבל יתר עורו חלק ומזמין.
הפטמות שלי היו כבר קשות ומכווצות כמו שני כפתורים, אבל הזין שלו היה רפוי לחלוטין ותלוי לו בנחת בין רגליו, והוא פסע פסיעה קלה קדימה, סייע לי לטפס אל הסיפון ומיד קפץ אל המים שנדמו שחורים בחשכת הליל.
קפצתי אחריו, גופי מופתע מהקור המקפיא של המים, בכל זאת כבר אוקטובר והים מתקרר בהדרגה, בשרי נעשה חידודין חידודין, והתחלתי לשחות כדי להתחמם מעט, שוחה בחצאי מעגלים סביב הסירה, כדי לא להתרחק מדי.
שחינו מעט, קישקשנו ושתקנו לסירוגין, קצת קרובים וקצת רחוקים, עד שפתאום הרגשתי שמשהו נוגע בי ברגל.
צעקה נפלטה מגרוני, מהפתעה ובהלה, ומיד נעתי כלפיו נתליתי על צווארו, תוך שאני מנסה להרים את רגלי ובירכי המקופלות.
זרועותיו החזקות קלטו אותי לתוכן בלי בעיה, שדיי מתחככים בצד גופו, וידו שהושטה להיטיב את האחיזה בי, חלפה ונגעה בקצוות המחודדים.
הזין שלו שהתקשה כנראה מהמים הקרים נמעך כנגד האגן שלי שחיפש על מה להיתלות.
המגע של גופו בגופי שילח בי צמרמורת של עונג מהעכוז ועד האוזניים, והחום הפנימי שבי החל לעלות.
התנתקתי ממנו במבוכה, מלמלתי התנצלות על הפאניקה הריגעית שאחזה בי,
אבל הוא היה משועשע ומשך אותי בחזרה לתוך זרועותיו לחיבוק, ספק חברי, אלא ששפתיו נצמדו פתאום לצווארי ונשקו לו בלהט וידו ליטפה את לחיי.
התנתקנו שוב, עכשיו המבוכה נהייתה הדדית,
המשכנו עוד לשרוץ במים, שחינו קצת למרחק, ביחד, כשהוא מוביל ושומר עלי שאהיה קרובה אליו.
התעייפתי,
היין והוויסקי עשו גם הם את שלהם, וסימנתי לו שנסתובב ונחזור.
עלינו לסיפון, מתנשפת וסחוטה נזרקתי על המושב והרמתי רגליים, מתכרבלת בשמיכה ענקית שהושיט לי, והוא הצטרף אלי ולהתכרבלות משותפת מתחת לשמיכה הרכה.
זרועותיו קלטו אותי לתוכן בטבעיות, הוא שכב על צד גופו, גבו למשענת וידו מקופלת מתחת ראשו, ואני כמוהו, ראשי נח על זרועו, אגן כנגד אגן, גבי עטוף בבטנו, וידו השניה חובקת אותי במותני.
שתקנו.
התבוננתי בשמים הכהים, זרועי הכוכבים, מרוגשת ומסוקרנת, מצפה לקראת הבאות.
פותחת את העיניים לכדי חריץ, תחושה של נייר זכוכית במקום עפעפיים, ויבש לי בפה, מגששת לעבר בקבוק מים, שמונח ליד המיטה.
גומעת בשקיקה ומרטיבה את הפנים גם, עכשיו אפשר לפתוח את העיניים.
לאט.
ברקע איוושת הגלים, והווילון הוונציאני המיטלטל ברוח ונחבט בקיר כל כמה שניות, משלים את אווירת החופש המוחלט והבטלה.
שניה של חוסר וודאות איפה אני ואז נזכרת.
מתרוממת מעט על מרפקי, ראשי כבד וסחרחר ומיד נשמט שוב אל הכרית הרכה, על המיטה הסתורה.
הזיכרון מתחיל להתחדד.
אכן השתוללנו כהוגן אמש, אחרי כמויות האלכוהול המשובח שהזדחל לו באיטיות בוורידים.
הגוף שלי מאובן מרוב שרירים תפוסים, בקושי מצליחה להתהפך, נשכבת על הצד,
ערומה, סדין שמוט בין רגלי ומסתכלת על תקרת העץ,
מנסה לאחות את קרעי הזיכרון, לגולל במחשבה את קורות אמש, להיזכר איך זה התחיל.
הגעתי בערב לבר קטן סמוך למרינה, מקום שהמליצה עליו בעלת הפנסיון בו שכרתי חדר, והבטיחה כי זה מקום של מקומיים, ויש בו אווירה שמחה.
ישבתי על הבר ושתיתי יין לבן קר, אכלתי דג צלוי, ושוחחתי בנעימים עם הברמן שהיה עייף ומותש מעונת התיירות שסוף סוף מתקרבת לסופה.
מעברו השני של הבר הבחנתי בו.
העניים שלו ושלי הצטלבו מדי פעם.
היו לו עיניים בורקות, ירוקות, שיער בהיר ובלורית של שיער חרוך מהשמש שמדי פעם נשרה על עיניו.
כן, ירוק היה הגוון. היה קשה לקבוע, אז שאלתי אותו ישירות.
הפנייה הישירה מצאה חן בעיניו והתחילה בנינו שיחה קצרה מנומסת כזו.
עימנואל היה שמו, רק עם צירה בסוף, ב׳ל׳, במבטא איטלקי כבד שמיד ממיס אותי, ובשילוב עם עור שזוף של סוף הקיץ, כתפיים רחבות וז׳קט פישתן בצבע קאמל ושרווליו מקופלים מעט, חושפים ביטנה בהירה עם פסים דקים כחולים, אני, כבר הייתי שבויה.
מתחת לז׳קט ביצבצה חולצת טריקו בהירה, ומכנס ג׳ינס כחול וקלאסי לגופו, שהדגיש מותניים צרים, תחת חמוד, ונעלי מוקסין חומות בלי גרביים, בקיצור, גבר איטלקי.
ואני, הרי נשבת בקיסמם של גברים איטלקיים, על אחת כמה לכאלה שיש להם חזות מצודדת ויודעים להתלבש.
ככה רדודה אני.
לגופי הייתה שמלה דקה בצבע חום שוקולד, בגיזרת קלוש נדיב, ומחשוף נדיב אף יותר, שהדגישה את לובן גופי ושדי המציצים.
הוא צחק ושאל איך זה שכולם שזופים בסיציליה, ורק אני לבנה כשלג.
עניתי לו באיטלקית הרצוצה שלי שאני מתחבאת מהשמש ושוחה בים רק כשהשמש מתחבאת, זה מצא חן בעיניו, ואחרי ששתינו יחד שתי כוסות יין ועוד 2 שוטים של וויסקי משובח, הוא הזמין אותי אליו ליאכטה שעוגנת במרינה, לשחייה לילית.
הגענו אל המרינה, אני לא מבינה בסירות בכלל, מבחינתי זו הייתה סירת מפרש קטנה, עם סיפון פיצפון, תא קטן ונעים בו נוהגים בסירה, ומתחתיו תא שינה קטן ומיטה הדבוקה למטבחון מזערי.
ה׳קפטן׳ שלף בקבוק יין אדום ושתי כוסות זכוכית שידעו ימים צלולים יותר, ומזג לנו יין ריחני, אותו לגמנו עם חתיכת גבינה קשה שמצא במקרר.
הוא בכלל ממילאנו במקור, אבל פעמיים בשנה הוא יורד לסיציליה לנפוש, והפעם נאלץ לעשות זאת במועד מאוחר ממה שהיה רגיל, בגלל אילוצי עבודה, ועוד יומיים כבר חוזר צפונה.
מזל שמזג האוויר עדיין קיצי בסיציליה אמר וחייך ומזג לנו עוד כוס, הכוסות צילצלו ושתינו לחיי הקיץ והשמש והחופש בסיציליה.
׳שנלך לשחות?׳ שאל, ומיד התפשט, בלי עכבות, עד שעמד ערום מולי, וחייך.
הושטתי לו יד, הוא משך בידי ונעמדתי ומיד סובבתי אליו את גבי, והוא כג׳נטלמן אמיתי סייע לי לפתוח את הרוכסן ולפשוט את השימלה. הבד נפל ברשרוש על רצפת הסירה, הוא התכופף והרים את הבגד העדין ותלה אותו על מתלה.
הסרתי את בגדי התחתונים, ועמדנו ערומים, סוקרים במבטינו זו את זה.
גובהו בערך כשלי, שזוף עד כמה שעורו הבהיר יכול, אבל באזור חלציו ניכר בו הלובן.
פס של שיער בהיר שעולה מהטבור אל החזה, וקצת תלתלים סביב הפטמות והזין, אבל יתר עורו חלק ומזמין.
הפטמות שלי היו כבר קשות ומכווצות כמו שני כפתורים, אבל הזין שלו היה רפוי לחלוטין ותלוי לו בנחת בין רגליו, והוא פסע פסיעה קלה קדימה, סייע לי לטפס אל הסיפון ומיד קפץ אל המים שנדמו שחורים בחשכת הליל.
קפצתי אחריו, גופי מופתע מהקור המקפיא של המים, בכל זאת כבר אוקטובר והים מתקרר בהדרגה, בשרי נעשה חידודין חידודין, והתחלתי לשחות כדי להתחמם מעט, שוחה בחצאי מעגלים סביב הסירה, כדי לא להתרחק מדי.
שחינו מעט, קישקשנו ושתקנו לסירוגין, קצת קרובים וקצת רחוקים, עד שפתאום הרגשתי שמשהו נוגע בי ברגל.
צעקה נפלטה מגרוני, מהפתעה ובהלה, ומיד נעתי כלפיו נתליתי על צווארו, תוך שאני מנסה להרים את רגלי ובירכי המקופלות.
זרועותיו החזקות קלטו אותי לתוכן בלי בעיה, שדיי מתחככים בצד גופו, וידו שהושטה להיטיב את האחיזה בי, חלפה ונגעה בקצוות המחודדים.
הזין שלו שהתקשה כנראה מהמים הקרים נמעך כנגד האגן שלי שחיפש על מה להיתלות.
המגע של גופו בגופי שילח בי צמרמורת של עונג מהעכוז ועד האוזניים, והחום הפנימי שבי החל לעלות.
התנתקתי ממנו במבוכה, מלמלתי התנצלות על הפאניקה הריגעית שאחזה בי,
אבל הוא היה משועשע ומשך אותי בחזרה לתוך זרועותיו לחיבוק, ספק חברי, אלא ששפתיו נצמדו פתאום לצווארי ונשקו לו בלהט וידו ליטפה את לחיי.
התנתקנו שוב, עכשיו המבוכה נהייתה הדדית,
המשכנו עוד לשרוץ במים, שחינו קצת למרחק, ביחד, כשהוא מוביל ושומר עלי שאהיה קרובה אליו.
התעייפתי,
היין והוויסקי עשו גם הם את שלהם, וסימנתי לו שנסתובב ונחזור.
עלינו לסיפון, מתנשפת וסחוטה נזרקתי על המושב והרמתי רגליים, מתכרבלת בשמיכה ענקית שהושיט לי, והוא הצטרף אלי ולהתכרבלות משותפת מתחת לשמיכה הרכה.
זרועותיו קלטו אותי לתוכן בטבעיות, הוא שכב על צד גופו, גבו למשענת וידו מקופלת מתחת ראשו, ואני כמוהו, ראשי נח על זרועו, אגן כנגד אגן, גבי עטוף בבטנו, וידו השניה חובקת אותי במותני.
שתקנו.
התבוננתי בשמים הכהים, זרועי הכוכבים, מרוגשת ומסוקרנת, מצפה לקראת הבאות.
