סיפרתי לאמא.

אני מבינה את אמך

גם אם נשים רגע בצד את העובדה הידועה שלאנשים קשה לקבל משהו שונה מאוד ממה שהם מכירים, בפרט אם הם לא שמעו עליו, היא עדיין יכולה להיות צודקת. אני לא יודעת אם הכרטיס האישי שלך מדייק בפרטים (שלי לא, כי אני פרנואידית...) אבל לדעתי האישית גיל 18 הוא גיל צעיר מדי מכדי להיות נחרץ לכל חייך. אם יש משהו שהחיים לימדו אותי זה לא להיות כ"כ נחרצת. כשאתה צעיר אתה הרבה פעמים "נעול" על עמדה מסוימת, ועם השנים אתה מגלה שהחיים הם לא שחור לבן, שיש הרבה אפור, שמה שהאמנת בו באדיקות הוא כבר לא האורים והתומים. זה נכון לגבי הרבה דברים, ואני חושבת, גם באופן כללי וגם מתוך ניסיוני האישי, שזה נכון גם לגבי מין. זה לא אומר שאת תשתני, או שאת לא צודקת. יכול להיות שמה שאת יודעת היום לא ישתנה; אבל מנגד, יכול להיות שזה כן ישתנה, ואני אישית מאמינה שתמיד כדאי להיות פתוח גם לאפשרויות אחרות, כי החיים יכולים להוביל אותך למקומות שלא חשבת שתגיע אליהם. אם לפני עשור מישהו היה מספר לי על החיים שלי כיום, לא הייתי מאמינה. לא מבחינת איפה אני גרה, מה אני לומדת, מה אני אוהבת וכן, גם המיניות שלי... אבל החיים גלגלו אותי למקומות שונים משציפיתי, ואפשרתי להם, ואני לא מתחרטת. אני מבוגרת ממך בעשור (פחות או יותר) ורק בשנה האחרונה אני יכולה לומר שאני באמת, סוף סוף, לומדת להכיר את עצמי מבחינה מינית. כל השנים ברחתי מזה כמו מאש (קצת חבל, בדיעבד) וכיום, כשאני מאפשרת לעצמי, אני מגלה שאולי בעצם אני לא מי ומה שחשבתי שאני כל הזמן הזה, או לפחות לא בדיוק... אני לא חושבת שאמא שלך צריכה לזלזל ברגשותייך או לא להאמין לך, ממש לא. אני חושבת שלא תהיה לה בררה אלא לתת לך את המרחב שלך ולשבת בצד, כי התבגרות וניסיון חיים הם דברים שאי אפשר לקבל מן המוכן, חייבים לעבור את זה בגוף ראשון. עצם העובדה שהיא תומכת בך זה כבר צעד נכון, גם אם היא לא משלימה עם זה כרגע (אני יכולה להבין אותה...). לדעתי בינתיים תניחי לעניין. אמרת לה את מה שהיה לך להגיד, היא אמרה את שלה, את לא יכולה לשנות אותה כפי שהיא (כבר) לא יכולה לשנות אותך. את מה שכתבתי כתבתי רק עבורך, לא בגללה. אני לא חושבת שאת צריכה להשתנות, או שתשתני; אני רק אומרת דבר אחד: תני לעצמך חופש מהגדרות ומתוויות, ועשי מה שעושה לך טוב. אל "תינעלי" רק על תווית מסויימת. אל תפחדי לחקור את החיים, או להתנסות גם במה שחורג מאיך שאת מגדירה את עצמך כיום. החיים יכולים להפתיע אותך, אל תפריעי להם לעשות את זה מעת לעת.
 
את קוראת דברים לא נכונים בין השורות.

לא אמרתי לרגע שאני לא פתוחה לשינוי. כן, זה יכול להשתנות. ואני אומרת את זה לעצמי כל הזמן. נכון, אני בספק אם זה יקרה. אבל זה יכול, כן. וזה לא לרגע עוצר אותי מלהתנסות או לחקור איפה עוברים הגבולות שלי, ממה אני נהנית וממה לא. סקס זה לא טאבו אצלי, פשוט משהו שכרגע אין לי עניין בו. ואולי אני יכולה לקיים יחסי מין וזה לא מפריע לי, ואולי אני אפילו יכולה ליהנות מזה [בין אם תשתנה או לא תשתנה הנטייה המינית הנוכחית שלי]. זה לא מונע ממני מלהתנסות, זה פשוט מאפשר לי להיות עם יד על הדופק. לא להיגרר אל תוך דברים שאני לא באמת רוצה. ובכל מקרה, זה לא משנה את איך שאני רואה את הדברים עכשיו. ולהיות פתוח לאפשרות שאולי יום אחד דברים ישתנו, לא משנים את הסבירות הנמוכה יחסית שזה יקרה. אז אני מגדירה את עצמי א-מינית, מחוסר הגדרה אחרת. ישתנה או לא, זה כבר בידי העתיד לגלות לי. אבל לא להגדיר את עצמי א-מינית זה שקר מסויים. כי זה להיאחז באותה התקווה שאחרים כביכול מציעים לי, שזה ישתנה יום אחד. ואני לא רואה את זה כתקווה, אלא פשוט כמשהו אחר שכרגע אין לי. ואני לא רוצה להתייחס לעניין כמעין "מושיע", כפי שאחרים לפעמים מתייחסים לזה כשאני מספרת להם וכשאני אומרת שיש סיכוי שזה ישתנה. ולומר "זה יכול להשתנות, זה יכול להשתנות", בלי לתת לעצמי הגדרה [גם אם זמנית] מרגיש לי בדיוק כמו היאחזות בתקווה מסויימת. כל מה שאני אומרת זה שהמחשבה נמצאת לי בראש, תמיד. בחיי שיכול היה להיות הרבה יותר קל לו הייתי מינית. זה לא דבר שמרתיע אותי. אני פשוט מאמינה שסביר יותר שאשאר א-מינית. ומשם כל אופן המחשבה שלי נובע.
 
את קצת מזכירה לי אותי...

אני חייבת לתהות – אם נראה לך שיהיה לך קל יותר בתור מינית (ואני לגמרי יכולה להבין את זה) ואת אומרת שסקס זה לא טאבו, למה לא לנסות? כלומר, אני לא טוענת שתעשי מה שלא נראה לך נכון, אבל אם זה לא מגעיל או דוחה, זה נראה לי כמו משהו ששווה בדיקה, לא? אולי תגלי שאת נהנית מזה, ואולי זה רק יחזק את מה שאת יודעת כיום. אגב, עכשיו אני קולטת שכתבת משהו מעניין בהודעתך הקודמת – אם הבנתי נכון, אמרת שאחותך הגדירה את עצמה כא-מינית ואח"כ זה השתנה? אני לא יודעת מה טיב הקשר ביניכן, אבל נראה לי ששווה לדבר על זה, לא? (אולי אתן עושות את זה, אני לא יודעת). אני לא מדברת עם המשפחה שלי על ענייניי האישיים (לא ברמה הזו, הכוונה) אבל יש לי ידיד טוב שיודע עליי הכול, ממש ממש הכול, ואיתו אני מדברת ברמת הפירוט הכי גדולה שאפשר, פחות או יותר. הרבה דברים שאמרתי לו (ובהתחלה התביישתי להגיד, או שלקח זמן עד שיכולתי להוציא את המילים מהפה) קיבלו פרספקטיבה אחרת אחרי שיחה איתו. כל מיני דברים שלא ידעתי (כי לא היה לי ניסיון בהם) והפתיע אותי לגלות, או שגיליתי שבעצם זה לא נורא כ"כ, או כל מיני דברים שחשבתי על עצמי שהם לא נורמליים, או משהו אצלי "לא נכון", והסתבר שזה דווקא נורמלי מאוד ונכון להפליא... אין לי ספק שלא הייתי איפה שאני נמצאת היום אלמלא הייתי מדברת איתו.
 
...

את אומרת שדברים שווים בדיקה כאילו שאני לא בודקת אותם. כשהיה לי חבר, לפני חצי שנה, הייתי יותר מפתוחה להתנסויות שלא ידעתי אם אהנה מהן או לא. הופתעתי גם לפעמים, כן. לעיתים נדירות, אבל עדיין P: ואני לא יודעת עוד אם סקס לא מגעיל או דוחה אותי, אני מניחה שאגלה ביום מן הימים. לאו דווקא מהתנסות באקט עצמו, אבל יש מספיק שלבים מיניים בדרך אליו בהם אני יכולה לעצור ולומר - אוקיי, מפה זה כבר באמת לא בשבילי. כיום אני לא מתנסה בשום דבר מיני לא מתוך עיקרון, אלא מתוך מחסור בחבר
דיברנו על זה קצת. הבנתי שמבחינתה, זה היה יותר... חרדת-מין. היא כמו שתלה לעצמה בראש, כשהיתה יותר צעירה, את המחשבה שזה מעשה שהוא לא בסדר; מעשה תועבה. ולכן נמנעה מלחשוב על אנשים בפן המיני. ואז היא הכירה את חבר שלה... [מצד שני, יכול להיות שהיא מה שנקרא Demisexual, שאלה אנשים שלא חשים משיכה מינית אלא אם הם מאוהבים באדם המדובר.] בכל מקרה, דווקא המצב בינינו הפוך. היא ראתה את המעשה כדבר שהוא לא טבעי והוא אסור, אפילו שהיתה לה משיכה מינית; ואני דווקא רואה בסקס כמשהו מאוד טיבעי, פשוט לא בשבילי. בעניין הפרספקטיבה השונה: האמת שיש לי חברה אחת שמלווה אותי לכל אורך הדרך עם הא-מיניות, אפשר לומר. היא זו שחשפה אותי לראשונה לקיום ההגדרה ואיתה אני מדברת ממש על הכל בנוגע למה אני מרגישה או לא מרגישה. והיו באמת הרבה דברים שהיא נתנה לי פרספקטיבה מעט שונה לגביהם, או לפחות פלטפורמה לדבר ולפתח בה את המחשבות שלי, למקומות שלא חשבתי עליהם קודם. תמיד טוב שיש גם פרספקטיבה של מישהו מיני. אין לי ספק שלא הייתי איפה ש~אני~ נמצאת היום אלמלא הייתי מדברת איתה...
 
מה הבעיה תגידי לאמא שלך שזה לא אומר

שלא תתחתני. הרבה א-מינים מתחתנים עם א-מיניים ואפילו עושים ילדים כאשר הם רוצים. ואמא תהייה מרוצה. העיקר שיש משפחה וילדים. זה לא משנה לה מה קורה או לא קורה בחדר המיטות.
 
למעלה