לא קפיטליזם
ולא שוביניזם ולא ילדידיזם (האוייב העתידי) שיר עצוב על עץ אוהב הנותן את כולו ועל ילד שהולך ומזדקן ובא לנוח על הגזע הכרות תשוש ונטול כח. מה שגורם לך לבכות זו העצבות, הסמנטיקה, הגעגועים, החיים שחולפים להם מבלי ששמנו לב, הילדות שגוועת, והעץ הזקן האוהב שבסופו של מסלול אנו באים לשבת על גזעו הכרות, אחרי שאת פירותיו וענפיו כבר נתן כדי שנוכל להפליג למרחק. ובסוף אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה כשהעץ כבר כרות ואנחנו נשארים בלי שיניים לתפוחים שאינם, וההפלגה למרחק לא באמת הביאה אותנו לשום מקום. לי הזכיר משום מה דוקא את שיר ההלך עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא והדרך עודנה נפקחת לאורך וענן בשמיו ואילן בגשמיו עוד יחכו לך עובר אורח
