בשנוי אדרת
New member
סיפור
פעם אחת היה עץ. והוא אהב ילד קטן אחד. וכל יום הילד היה בא ואוסף את העלים של העץ. ועושה מהם כתרים ומשחק במלך היער. הוא היה מטפס על הגזע, ומתנדנד לו על הענפים, ואוכל תפוחי עץ, והם היו משחקים במחבואים. וכשהילד היה מתעיף ,הוא היה נרדם בצילו של העץ. והילד אהב את העץ.... מאד מאד. והעץ היה מאושר. אך הזמן חלף לו והילד הלך וגדל ולעיתים קרובות העץ נשאר לבדו. ואז הילד בא יום אחד אל העץ והעץ אמר "בא ילד בא תטפס על הגזע שלי תתנדנד על הענפים תשחק בצילי ותהיה מאושר" "אני יותר מדי גדול בשביל לטפס ולשחק " אמר הילד "אני רוצה לקנות דברים אני רוצה כסף" "אני מצטער" אמר העץ "אבל אין לי כסף ,יש לי רק עלים ותפוחים ,קח את התפוחים שלי , ילד , תמכור אותם בעיר ,כך יהיה לך כסף ותהיה מאושר" ואז הילד טיפס על העץ וקטף ממנו את התפוחים ולקח אותם איתו והעץ היה מאושר. אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן... והעץ היה עצוב. ואז יום אחד הילד חזר והעץ רעד מרב שמחה ואמר: " בא ילד, תטפס על הגזע שלי ותתנדנד על הענפים ותהיה מאושר" "אני יותר מדי עסוק בשביל לטפס על עצים" אמר הילד. "אני רוצה בית שיהיה לי חם" הוא אמר. "אני רוצה אשה ואני רוצה ילדים ובשביל זה אני צריך בית" "אין לי בית " אמר העץ ."היער הוא ביתי, אבל אתה יכול לקצץ את הענפים שלי ולבנות בית, ואז תהיה מאושר" והילד קיצץ לעץ את ענפיו, ולקח אותם איתו לבנות את ביתו. והעץ היה מאושר. אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן. וכשהוא חזר, העץ היה כל כך מאושר שבקושי הצליח לדבר. "בא ילד" הוא לחש. "בא תשחק" "אני יותר מדי זקן ועצוב בשביל לשחק " אמר הילד. "אני רוצה סירה שתיקח אותי הרחק הרחק מכאן" "כרות את הגזע שלי ותעשה לך סירה " אמר העץ. "כך תוכל להפליג למרחקים ותהיה מאושר" הילד כרת לעץ את הגזע. ובנה לו סירה והפליג למרחקים. והעץ היה מאושר. אבל לא מאושר ממש.... ואחרי הרבה זמן הילד חזר שוב. "אני מצטער ילד " אמר העץ "אבל לא נשאר לי דבר לתת לך" "התפוחים שלי כבר אינם, הענפים שלי כבר אינם , הגזע שלי כבר איננו " "השיניים שלי יותר מדי חלשות בשביל תפוחים" אמר הילד. "אני יותר מדי זקן בשביל להתנדנד על ענפים ויותר מדי עיייף בשביל לטפס" "אני מצטער" אמר העץ "הלוואי שיכולתי לתת לך משהו....אבל לא נשאר לי כלום, אני סתם גזע כרות זקן ,אני מצטער" "אני לא צריך הרבה עכשיו" אמר הילד. "רק מקום שקט לשבת ולנוח, אני עייף מאד" "אם כך", אמר העץ וזקף את עצמו. "אם כך, גזע כרות זקן הוא כן טוב בשביל לשבת ולנוח, בא ילד ,שב לך ותנוח" והילד ישב. והעץ היה מאושר. מוקדש באהבה לכל הילדים באשר הם.
פעם אחת היה עץ. והוא אהב ילד קטן אחד. וכל יום הילד היה בא ואוסף את העלים של העץ. ועושה מהם כתרים ומשחק במלך היער. הוא היה מטפס על הגזע, ומתנדנד לו על הענפים, ואוכל תפוחי עץ, והם היו משחקים במחבואים. וכשהילד היה מתעיף ,הוא היה נרדם בצילו של העץ. והילד אהב את העץ.... מאד מאד. והעץ היה מאושר. אך הזמן חלף לו והילד הלך וגדל ולעיתים קרובות העץ נשאר לבדו. ואז הילד בא יום אחד אל העץ והעץ אמר "בא ילד בא תטפס על הגזע שלי תתנדנד על הענפים תשחק בצילי ותהיה מאושר" "אני יותר מדי גדול בשביל לטפס ולשחק " אמר הילד "אני רוצה לקנות דברים אני רוצה כסף" "אני מצטער" אמר העץ "אבל אין לי כסף ,יש לי רק עלים ותפוחים ,קח את התפוחים שלי , ילד , תמכור אותם בעיר ,כך יהיה לך כסף ותהיה מאושר" ואז הילד טיפס על העץ וקטף ממנו את התפוחים ולקח אותם איתו והעץ היה מאושר. אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן... והעץ היה עצוב. ואז יום אחד הילד חזר והעץ רעד מרב שמחה ואמר: " בא ילד, תטפס על הגזע שלי ותתנדנד על הענפים ותהיה מאושר" "אני יותר מדי עסוק בשביל לטפס על עצים" אמר הילד. "אני רוצה בית שיהיה לי חם" הוא אמר. "אני רוצה אשה ואני רוצה ילדים ובשביל זה אני צריך בית" "אין לי בית " אמר העץ ."היער הוא ביתי, אבל אתה יכול לקצץ את הענפים שלי ולבנות בית, ואז תהיה מאושר" והילד קיצץ לעץ את ענפיו, ולקח אותם איתו לבנות את ביתו. והעץ היה מאושר. אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן. וכשהוא חזר, העץ היה כל כך מאושר שבקושי הצליח לדבר. "בא ילד" הוא לחש. "בא תשחק" "אני יותר מדי זקן ועצוב בשביל לשחק " אמר הילד. "אני רוצה סירה שתיקח אותי הרחק הרחק מכאן" "כרות את הגזע שלי ותעשה לך סירה " אמר העץ. "כך תוכל להפליג למרחקים ותהיה מאושר" הילד כרת לעץ את הגזע. ובנה לו סירה והפליג למרחקים. והעץ היה מאושר. אבל לא מאושר ממש.... ואחרי הרבה זמן הילד חזר שוב. "אני מצטער ילד " אמר העץ "אבל לא נשאר לי דבר לתת לך" "התפוחים שלי כבר אינם, הענפים שלי כבר אינם , הגזע שלי כבר איננו " "השיניים שלי יותר מדי חלשות בשביל תפוחים" אמר הילד. "אני יותר מדי זקן בשביל להתנדנד על ענפים ויותר מדי עיייף בשביל לטפס" "אני מצטער" אמר העץ "הלוואי שיכולתי לתת לך משהו....אבל לא נשאר לי כלום, אני סתם גזע כרות זקן ,אני מצטער" "אני לא צריך הרבה עכשיו" אמר הילד. "רק מקום שקט לשבת ולנוח, אני עייף מאד" "אם כך", אמר העץ וזקף את עצמו. "אם כך, גזע כרות זקן הוא כן טוב בשביל לשבת ולנוח, בא ילד ,שב לך ותנוח" והילד ישב. והעץ היה מאושר. מוקדש באהבה לכל הילדים באשר הם.
