פילוסוף רוחני33
Well-known member
המצב היה מפחיד. קולות אימה נשמעו ברדיו בלי הרף. התקשורת הייתה שוטפת את מוחות האנשים. בן דאג. הוא ישב וקרא עיתון וחשב על המפלגה הנאצית שמתחזקת והולכת מיום ליום. את הצעקות שלהם יכול לשמוע מרחוק עד אליו. הן מילאו אותו פחד וכמו כיווצו אותו. גולגלות זוועתיות הוצגו לראווה, ובן היה בחלחלה מתמדת מהן ואף קרה שחלם עליהן.
בלילות האחרונים, הופיעה בפניו דמות צללית לא ברורה, שהייתה באה וחומקת. החליט שהוא מוכרח לתפוס אותה ולגלות אותה. היה מחכה לה כל לילה, ותמיד באה עד אליו ומיד חמקה ונעלמה. היה יושב בקור ומפחד. פעם, עצר את הדמות וצעק: "הזדהי! מי את?". הצללית נעצרה לידו ואמרה בקול דרמטי:
"אני כבר לא בין החיים. הייתי הקוסם הודיני, קוסם ידוע בכל העולם ביכולותיו ובהצלחותיו. אהבו והעריצו אותי. הייתי עושה קסמים מופלאים..."
"גש לעניין!", אמר בן.
"ובכן", אמר הרוח, "החברה נוראה. העולם מתדרדר לגיהינום. עליך מוטלת המשימה לגאול אותו".
בן הצטמרר.
"אל תדאג ואל תירא, בן", אמר הרוח, "אני אנחה אותך כל הדרך. יש לי עדיין כל יכולות הקסמים המופלאות והעל טבעיות שהיו לי בחיי. אהיה לצדך ואתמוך בך ברגעים הקשים. אהיה לך כמו אם".
"מה צריך לעשות?", שאל בן.
הרוח שתק רגע ואחר כך אמר: "עליך לכתוב מודעה משכנעת נגד השלטון, לצאת הלילה בחצות ולתלות העתקים שלה במקומות המסומנים במפה שאתן בידך. אחר כך תחזור הביתה ותנעל את כל הדלתות. אני לא בטוח שיישאר לך זמן לישון".
בן הנהן והלך לכתוב מודעה. הרוח קרא לו מאחורה: "אני יודע שיש לך כוח רטורי נהדר!". בן שמע את הרוח והתפלא איך ידע הרוח עליו.
הוא ישב ליד המכתבה כשעה וניסח מכתב שוב ושוב, בכל פעם שיפר עוד קצת, ותיקן מלה פה ומלה שם. עבודה די מפרכת לאמצע הלילה, אבל האותיות זרמו ממנו בקלות. כשהיה מרוצה, צילם את המודעה כמה פעמים ויצא בשקט לתלות אותה ברחובות. איש לא ראה אותו. רוח הקוסם דאגה לזה, בין השאר. הרוח הייתה קרירה בעורפו, ומעט טל נשר עליו. אחר כך הלך הביתה ונרדם מיד.
למחרת בצהריים באו שוטרים לקחת ממנו טביעות אצבעות. בגלל הטביעות חשדו שזה הוא שתלה את המודעות. הוא לא הכחיש, והודיעו לו על תאריך בו יילקח למשפט. הוא נרעד. הרוח בא מיד ואמר לו במחשבה בלי קול: "השופט שיחקור אותך יהיה כריס. תמצא אותו טובע בנהר. היעזר בכוחותיי להציל אותו, ואם תצליח להצילו יסלח לך וישחרר אותך. אם לא, תגיע לגיהינום".
הוא ירה אל כפות ידי בן כוח קסם ונעלם. בן הלך לנהר, וראה בו אדם טובע וקורא לעזרה. מיד קפץ למים ובכוחותיו האחרונים חילץ את האיש, הנשים אותו והציל אותו. כשהגיע המשפט, השופט היה כריס ושחרר אותו.
"עכשיו עליך לעשות פעולה עוד יותר מסוכנת", אמר לו הרוח, "במקום שמסומן במפה שאתן לך עכשיו, מונחת ערימה ענקית של ניירות לחתימה בעד המפלג. בוא באמצע הלילה כשאין אף אחד, קח את הערימה לביתך ושרוף אותה באח. אל תשאיר שום סימן".
בן פחד. באמצע הלילה קם ויצא בעקבות המפה. כשהגיע למקום, ראה כמצופה ערימה ענקית של ניירות, ודפדף בה מהר בתיעוב לאור הפנס שלו. אז לקח את הערימה, שם אותה בתיקו ונסע חזרה הביתה. ברגע שהגיע הביתה, ניגש לאח, פתח את התיק וזרק אל האש נייר אחרי נייר. אסור בשום אופן להשאיר אף חתיכת נייר, הכול לזרוק ולהשמיד. חשוב מאד. שלא יהיו ראיות. מה אם לא יצליח? הוא הביט בגחלים ובניירות הנשרפים ונאכלים זה אחרי זה בהדרגה מהירה. זה היה מראה יפה וכמעט השכיח ממנו לרגע את המטרה ואת הסכנה, אבל לא השכיח.
הרוח הופיע. בן שאל: "מה יהיה אם יישארו סימנים וראיות? כבר חושדים בי וימשיכו לחשוד". "אל תדאג", אמר הרוח, "אני העלמתי את כל הראיות בעזרת קסמיי. עכשיו ייקחו אותך לחקירה, וכל שתצטרך הוא להביט לשוטר ישר בעיניים. אני אדאג שיתבלבל ולא ימצא את השאלות הנכונות".
למחרת לקחו אותו לחקירה. השוטר היה עצבני ושאל שאלות מהר, אבל בן הסתכל ישר בעיניו במבט חודר אז השוטר כל הזמן מצמץ, גמגם והתבלבל. בסוף אמר לו באנחת ייאוש קלה: "אתה חופשי".
"עכשיו", אמר הרוח, " לפניך המטרה הקשה ביותר. עליך להשמיד את הבניין שבו משתכן היטלר עם המפלגה. קח את האקדח שאתן לך, ותירה בעזרתו קרן חזקה בדיוק לכיוון הבניין. אם תקלע, הבניין יתפוצץ כליל".
בן ביצע את כל ההוראות. בחצות הלילה יצא עם המכשיר בידו, כשהוא מסתכל לכל העברים לבדוק שלא רואים אותו. בעזרת המפה שהרוח נתן לו, את הבניין. כשהגיע לעמוד מול הבניין, שלף את המכשיר, כיוון בדיוק אל הבניין וירה. בבת אחת נשמע פיצוץ אדיר, ובן הועף אחורה. למחרת, הגיעו שוטרים אלימים וחזקים להרוג את בן ומצאו אצלו את המכשיר. "אל תירה בהם", אמר הרוח, "זה יכול להרוג אנשים אחרים מסביב. אני אעלים את השוטרים". בתוך רגע, נעלמו השוטרים.
"עכשיו", אמר הרוח של הודיני, "אתעלה לרמת מלאך. נתת בי כוח לזה, ואני מודה לך מקרב לב". הודיני המלאך שלח הון אוצרות לתקן את הבעיות הכלכליות של גרמניה, גרמניה הייתה שקטה, והודיני חייך מלמעלה ושמר על בן בכנפיו הרחומות והטובות.
בלילות האחרונים, הופיעה בפניו דמות צללית לא ברורה, שהייתה באה וחומקת. החליט שהוא מוכרח לתפוס אותה ולגלות אותה. היה מחכה לה כל לילה, ותמיד באה עד אליו ומיד חמקה ונעלמה. היה יושב בקור ומפחד. פעם, עצר את הדמות וצעק: "הזדהי! מי את?". הצללית נעצרה לידו ואמרה בקול דרמטי:
"אני כבר לא בין החיים. הייתי הקוסם הודיני, קוסם ידוע בכל העולם ביכולותיו ובהצלחותיו. אהבו והעריצו אותי. הייתי עושה קסמים מופלאים..."
"גש לעניין!", אמר בן.
"ובכן", אמר הרוח, "החברה נוראה. העולם מתדרדר לגיהינום. עליך מוטלת המשימה לגאול אותו".
בן הצטמרר.
"אל תדאג ואל תירא, בן", אמר הרוח, "אני אנחה אותך כל הדרך. יש לי עדיין כל יכולות הקסמים המופלאות והעל טבעיות שהיו לי בחיי. אהיה לצדך ואתמוך בך ברגעים הקשים. אהיה לך כמו אם".
"מה צריך לעשות?", שאל בן.
הרוח שתק רגע ואחר כך אמר: "עליך לכתוב מודעה משכנעת נגד השלטון, לצאת הלילה בחצות ולתלות העתקים שלה במקומות המסומנים במפה שאתן בידך. אחר כך תחזור הביתה ותנעל את כל הדלתות. אני לא בטוח שיישאר לך זמן לישון".
בן הנהן והלך לכתוב מודעה. הרוח קרא לו מאחורה: "אני יודע שיש לך כוח רטורי נהדר!". בן שמע את הרוח והתפלא איך ידע הרוח עליו.
הוא ישב ליד המכתבה כשעה וניסח מכתב שוב ושוב, בכל פעם שיפר עוד קצת, ותיקן מלה פה ומלה שם. עבודה די מפרכת לאמצע הלילה, אבל האותיות זרמו ממנו בקלות. כשהיה מרוצה, צילם את המודעה כמה פעמים ויצא בשקט לתלות אותה ברחובות. איש לא ראה אותו. רוח הקוסם דאגה לזה, בין השאר. הרוח הייתה קרירה בעורפו, ומעט טל נשר עליו. אחר כך הלך הביתה ונרדם מיד.
למחרת בצהריים באו שוטרים לקחת ממנו טביעות אצבעות. בגלל הטביעות חשדו שזה הוא שתלה את המודעות. הוא לא הכחיש, והודיעו לו על תאריך בו יילקח למשפט. הוא נרעד. הרוח בא מיד ואמר לו במחשבה בלי קול: "השופט שיחקור אותך יהיה כריס. תמצא אותו טובע בנהר. היעזר בכוחותיי להציל אותו, ואם תצליח להצילו יסלח לך וישחרר אותך. אם לא, תגיע לגיהינום".
הוא ירה אל כפות ידי בן כוח קסם ונעלם. בן הלך לנהר, וראה בו אדם טובע וקורא לעזרה. מיד קפץ למים ובכוחותיו האחרונים חילץ את האיש, הנשים אותו והציל אותו. כשהגיע המשפט, השופט היה כריס ושחרר אותו.
"עכשיו עליך לעשות פעולה עוד יותר מסוכנת", אמר לו הרוח, "במקום שמסומן במפה שאתן לך עכשיו, מונחת ערימה ענקית של ניירות לחתימה בעד המפלג. בוא באמצע הלילה כשאין אף אחד, קח את הערימה לביתך ושרוף אותה באח. אל תשאיר שום סימן".
בן פחד. באמצע הלילה קם ויצא בעקבות המפה. כשהגיע למקום, ראה כמצופה ערימה ענקית של ניירות, ודפדף בה מהר בתיעוב לאור הפנס שלו. אז לקח את הערימה, שם אותה בתיקו ונסע חזרה הביתה. ברגע שהגיע הביתה, ניגש לאח, פתח את התיק וזרק אל האש נייר אחרי נייר. אסור בשום אופן להשאיר אף חתיכת נייר, הכול לזרוק ולהשמיד. חשוב מאד. שלא יהיו ראיות. מה אם לא יצליח? הוא הביט בגחלים ובניירות הנשרפים ונאכלים זה אחרי זה בהדרגה מהירה. זה היה מראה יפה וכמעט השכיח ממנו לרגע את המטרה ואת הסכנה, אבל לא השכיח.
הרוח הופיע. בן שאל: "מה יהיה אם יישארו סימנים וראיות? כבר חושדים בי וימשיכו לחשוד". "אל תדאג", אמר הרוח, "אני העלמתי את כל הראיות בעזרת קסמיי. עכשיו ייקחו אותך לחקירה, וכל שתצטרך הוא להביט לשוטר ישר בעיניים. אני אדאג שיתבלבל ולא ימצא את השאלות הנכונות".
למחרת לקחו אותו לחקירה. השוטר היה עצבני ושאל שאלות מהר, אבל בן הסתכל ישר בעיניו במבט חודר אז השוטר כל הזמן מצמץ, גמגם והתבלבל. בסוף אמר לו באנחת ייאוש קלה: "אתה חופשי".
"עכשיו", אמר הרוח, " לפניך המטרה הקשה ביותר. עליך להשמיד את הבניין שבו משתכן היטלר עם המפלגה. קח את האקדח שאתן לך, ותירה בעזרתו קרן חזקה בדיוק לכיוון הבניין. אם תקלע, הבניין יתפוצץ כליל".
בן ביצע את כל ההוראות. בחצות הלילה יצא עם המכשיר בידו, כשהוא מסתכל לכל העברים לבדוק שלא רואים אותו. בעזרת המפה שהרוח נתן לו, את הבניין. כשהגיע לעמוד מול הבניין, שלף את המכשיר, כיוון בדיוק אל הבניין וירה. בבת אחת נשמע פיצוץ אדיר, ובן הועף אחורה. למחרת, הגיעו שוטרים אלימים וחזקים להרוג את בן ומצאו אצלו את המכשיר. "אל תירה בהם", אמר הרוח, "זה יכול להרוג אנשים אחרים מסביב. אני אעלים את השוטרים". בתוך רגע, נעלמו השוטרים.
"עכשיו", אמר הרוח של הודיני, "אתעלה לרמת מלאך. נתת בי כוח לזה, ואני מודה לך מקרב לב". הודיני המלאך שלח הון אוצרות לתקן את הבעיות הכלכליות של גרמניה, גרמניה הייתה שקטה, והודיני חייך מלמעלה ושמר על בן בכנפיו הרחומות והטובות.
