תמר כוכבית
New member
סיפור קטן../images/Emo142.gif
לב קטן יצא לדרך לב קטן יצא לדרך ארוכה, הוא עף כחץ מקשת ופתאום הרגיש חבטה. מעוצמת ההתרגשות התחיל לב קטן להפעים פעימה ועוד פעימה. פעימה ועוד פעימה.. לב קטן לא ידע שפעימות אלה ילוו אותו מעתה כל חייו. הוא גם לא חשב על כך, כי היה נרגז. נרגז על כך שמישהו זרק אותו החוצה מתוך המקום האפלולי והרך שבו היה שרוי. רחם אימו, ממנו יצא לב קטן אל אוויר העולם. לב קטן דמיין לעצמו את רחם אימו כמו פרח עם עלי כותרת גדולים שסוככו עליו. בתוך הפרח השתרע אגם של צוף ולב קטן שט לו להנאתו באגם ושתה מן הצוף ככל שלבו חפץ, הוא רצה לשוב אל הפרח שמתוכו נזרק, אבל משהו בלתי ידוע משך אותו קדימה לדרכו החדשה. משהו שאמר : יש זמן שצריך לקום ולצאת לדרך, ואם לא מתחשק לך, מישהו כבר ידאג להעיף אותך החוצה במוקדם או במאוחר. העולם חיכה לו מלא הפתעות, ומשנרגע, היה מוכן בלב פתוח לצאת לקראתן. כאן יש להעיר, שיש כאלה החושבים שלב קטן הוא משאבה המזרימה את הדם לכל אברי הגוף, זה נכון, אבל האמת היא שלב קטן הוא עוד הרבה יותר מכך. לב קטן הוא גם בית לכל הרגשות שלנו. הוא קודר כשאנו עצובים, הוא נמלא אור כשאנו שמחים, הוא ממהר כשאנו מתרגשים ומאט את פעימותיו כשאנו עייפים לב קטן הוא הבית שאנו נושאים בתוכנו בכל המסעות שאליהם אנו יוצאים. לב קטן לא חשב על כך שהוא משאבה, הוא לא חשב על כך שהוא בית - הוא פשוט יצא לדרך, למסע. לאן יפנה? לאן ילך? הרי עדיין אין הוא מכיר סביבו דבר. פעימות ליבו הובילו אותו לתוך גן מלא פרחים ססגוניים. אפשר היה לזהות בהם את כל צבעי הקשת ולב קטן סקר אותם ולמד את צבעיהם אחד אחד. ציוצי הציפורים מלאו את האוויר במוסיקה נפלאה. לב קטן האזין להם בפליאה, היו אלה צלילים שלא ישכח לעולם. עתה משידע להבחין בצבעים ובצלילים, רחב ליבו וגדל. אומנם, מבחוץ הוא נשאר לב קטן, אבל ככל שיעברו הימים ויחלוף הזמן, הלב הקטן שבתוכו ילך ויגדל. וכך עם הצבעים והצלילים, המשיך לב קטן בדרכו, הוא לא ידע עדיין שגם סכנות אורבות לו, כי אין דרך ללא סכנות. הוא זימר לעצמו זמר חרישי, היה לו טוב בעשב הרך שריפד את השביל שבו צעד, הוא היה רגוע ושאנן, וכבר כמעט משועמם, כאשר נגלה לפניו יער גדול. לב קטן, ליבו לא ניבא לו שהיער המשתרע לפניו מלא סכנות! להפך, סבך היער משך אותו אליו כבחבלי קסם. הוא רצה לדעת מה יש בתוכו, כאשר פסע פנימה, נמלא חדווה, הענפים שנגעו בו הסבו לו עונג, אבל לא עבר זמן רב ונגיעותיהם הפכו למכאיבות, ועד מהרה החלו להצליף בו, יותר ויותר חזק. לפתע הופיעו קוצים דוקרניים שפצעו אותו עד זוב דם. עיניים נצצו אליו מבין העצים, עיני חיות טורפות. ליבו אמר לו שהן רעות ועליו להיזהר מפניהן. לב קטן כמעט וסיים שם את חייו. למזלו הבהלה גרמה לו לדפיקות לב כל כך חזקות, עד שהוא עף קדימה בכוח ונזרק מתוך היער החוצה ושוב נפתחו מרחבים לפניו. כעת היה המשא שנשא בדרכו כבד מאוד. צבעים וצלילים, חבלות ושריטות, מלאו ועטפו את גופו הקטן, ואם לא די בכך, הוא היה מבולבל. כי הנה, גם הגן הפורח וגם היער המסוכן משכו את ליבו, ולשניהם נכנס בשמחה. האם ידע להבחין להבא בין מה שצופן לו טוב לבין מה שצופן לו רע? והנה ראה שהשדה שהחל לפסוע בו נחצה לשניים. נהר גלש מן ההרים הרחוקים ושטף את השדה בזרם אדיר. לב קטן עמד על שפת הנהר, הוא הביט לתוך המים, התכופף לראות מה יש בתוכם ולפתע מעד ונפל. כמה נבהל! הזרם האדיר סחף אותו עימו ואיים להטביעו, לב קטן הבין שהסיכוי היחיד שלו להינצל הוא לא להתנגד לנהר אלא לזרום יחד איתו באותו הכיוון. הוא הסתחרר עם הזרם והתמזג עם הגל העצום שבלע אותו אל קירבו עד שהיו לאחד. כאשר יגיע לבסוף לחוף מבטחים וימצא קרקע בטוחה לרגליו, ייפרד לב קטן מן הנהר לשלום. ואולי גם, אחרי הכול, בהרגשה של חיבה, בכל זאת, הייתה זו בשבילו רחצה הגונה וגם מאבק שממנו יצא מנצח. אחרי מאמץ כה גדול, חש רעב. למזלו, הגיע לבית שניצב על אם הדרך, ושלט קבוע עליו: "מסעדה", לבו דפק בקצב מזורז, אבל הוא התאפק ופתח את הדלת לאט לאט. כמה נדהם לגלות שמסביב לשולחנות ישבו המוני לבבות, כולם דומים זה לזה ובכל זאת כל לב שונה מרעהו. היה שם לב פתוח ששוחח עם שכניו לשולחן בהתלהבות רבה. והיה שם לב קמצן שישב בשפתיים קפוצות כאילו פחד שמישהו יוציא לו את האוכל מתוך הפה. בפינת השולחן ישב לב שבור, הוא היה חצוי לשניים וניכר עליו שבקושי החזיק מעמד. לב אבן ישב קפוא ולא שוחח עם איש. אבל לצידו ישב לב שמח שצחק בקול רם והכול הושיט אליו את ידיהם בחיבה. לב טוב כיבד את ידידיו בכוס משקה , ולב רחב התעניין בשלום כל הלבבות, איך הם מרגישים ומה נשמע אצלם. מחוץ למעגל הסועדים, ישב לב בודד, בעינו נצנצה דמעה שדמתה לפנינה. לב קטן הביט בסקרנות בלבבות החדשים שפגש. אחרי שבחן אותם שעה ארוכה וגם מן האוכל טעם ושבע, שקע במחשבות. הוא חשב על כך, שיתכן וכל הלבבות האלה שוכנים בעצם בתוך לב אחד. וכמו במקהלה, גם כאן יתכן שלב אחד - לב טוב או לב רע, לב נדיב או לב קמצן, לב צרחן או לב לחשן - מנצח על המקהלה, ונותן את הטון למוסיקה כולה. לב קטן שאל את עצמו האם גם בליבו שוכנים יחד לבבות רבים?. הוא יצא מן המסעדה על בהונות רגליו. לאן ילך לישון עכשיו? "מקום שליבי אוהב, לשם רגליי מוליכות אותי" , אמר לעצמו, והופתע מן המילים האלה. לפתע ראה לפניו בקתה, מן הבקתה עלה אור בוהק כזהב. "בקתת מלכת הלבבות" , ריצדה כתובת מול עיניו. והוא פתח את הדלת...... איך יכול היה שלא לפתוח את הדלת? ונכנס. מולו ניצבה בכל הדרה מלכת הלבבות, יופייה סינור אותו ולרגע לא ראה דבר. אבל כשהתאושש, הצליח להביט ישר בעיניה בלי פחד. הוא קד לקראתה קידה עמוקה ולחש" "מלכתי". יותר מכך לא יכול היה לומר. חץ ששלחה המלכה לתוך ליבו הקטן ננעץ בו בכוח רב, אבל לב קטן לא נכנע לכאב, הוא הושיט לה את ידו ובקול מעט רועד הוסיף ולחש: "שבית את לבי, מעכשיו אני שלך". המלכה סובבה אליו את גבה, אבל לב קטן לא נבהל, הוא שלף את החץ מליבו וקרא לה. כאשר הסתובבה אליו שלח אליה את החץ, בעדינות, בחזרה. המלכה היפה שהחץ נגע בליבה, השיבה לו אהבה. לב בלב נגע. מרוב אושר, פצח לב קטן בשירה אדירה, הוא שר - לגמרי לבדו בשני קולות. מי שהיה סביבו התפלא איך הוא מצליח לשיר כך. איש לא שיער שלב קטן יכול לשיר אפילו בהמון קולות. כי היו בתוכו כל הקולות שבעולם. קול שאון הנהר וקול נהמות היער וקול ציוצי הציפורים וקולות צבעי הפרחים וגם קול האהבה...ועוד קולות. לב קטן, לא רצה להמשיך ולנדוד. הוא רצה להישאר בבקתה עם מלכתו. חלץ,אפוא, את נעליו והנה, הפלא ופלא, הופיע לפניו זוג נעלי בית שהתאים בדיוק למידותיו. לב קטן ידע שכאן יישאר ופה ימשיך לפעום ככל שיתיר לו הזמן. מעתה ואילך, יצפה מחלון הבקתה אל הדרך החולפת על פניו, וליבו ימשיך לפעום כמו הזמן שאף פעם אינו נעצר. ובבוא היום, כפוף מעט מכובד השנים, יובילו אותו רגליו אל ארץ מיוחדת במינה, אל ארץ הלבבות הזקנים. מלכתו תצעד לאט לצידו, יחד ישבו לנוח בצד הדרך. לב קטן ירגיש את משאבת הלב דופקת בתוכו, דוחפת בכוח, מזרימה את הדם לכל חלקי גופו העייפים. הוא יהיה לב זקן, אבל ליבו יחש עדיין רצון עז לפעום, בדיוק כמו אז, כשהיה לב קטן בראשית הדרך.. כי בשבילו לצד מלכתו הזמן הוא נצח. הוא ידע שיום יבוא ויהיה סוף למסע. זה יקרה כאשר הלב הקטן יפסיק לפעום. אז יבואו כל חבריו וידידיו ויטמנו אותו באדמה. ובמקום שייטמן יעלה פרח, פרח הלב הקטן. העולם מלא ב
כאלה, כי בכל מקום שמוטמן בו
, עולה
, ומתוך כל
, נזרק לעולם
קטן חדש...
לב קטן יצא לדרך לב קטן יצא לדרך ארוכה, הוא עף כחץ מקשת ופתאום הרגיש חבטה. מעוצמת ההתרגשות התחיל לב קטן להפעים פעימה ועוד פעימה. פעימה ועוד פעימה.. לב קטן לא ידע שפעימות אלה ילוו אותו מעתה כל חייו. הוא גם לא חשב על כך, כי היה נרגז. נרגז על כך שמישהו זרק אותו החוצה מתוך המקום האפלולי והרך שבו היה שרוי. רחם אימו, ממנו יצא לב קטן אל אוויר העולם. לב קטן דמיין לעצמו את רחם אימו כמו פרח עם עלי כותרת גדולים שסוככו עליו. בתוך הפרח השתרע אגם של צוף ולב קטן שט לו להנאתו באגם ושתה מן הצוף ככל שלבו חפץ, הוא רצה לשוב אל הפרח שמתוכו נזרק, אבל משהו בלתי ידוע משך אותו קדימה לדרכו החדשה. משהו שאמר : יש זמן שצריך לקום ולצאת לדרך, ואם לא מתחשק לך, מישהו כבר ידאג להעיף אותך החוצה במוקדם או במאוחר. העולם חיכה לו מלא הפתעות, ומשנרגע, היה מוכן בלב פתוח לצאת לקראתן. כאן יש להעיר, שיש כאלה החושבים שלב קטן הוא משאבה המזרימה את הדם לכל אברי הגוף, זה נכון, אבל האמת היא שלב קטן הוא עוד הרבה יותר מכך. לב קטן הוא גם בית לכל הרגשות שלנו. הוא קודר כשאנו עצובים, הוא נמלא אור כשאנו שמחים, הוא ממהר כשאנו מתרגשים ומאט את פעימותיו כשאנו עייפים לב קטן הוא הבית שאנו נושאים בתוכנו בכל המסעות שאליהם אנו יוצאים. לב קטן לא חשב על כך שהוא משאבה, הוא לא חשב על כך שהוא בית - הוא פשוט יצא לדרך, למסע. לאן יפנה? לאן ילך? הרי עדיין אין הוא מכיר סביבו דבר. פעימות ליבו הובילו אותו לתוך גן מלא פרחים ססגוניים. אפשר היה לזהות בהם את כל צבעי הקשת ולב קטן סקר אותם ולמד את צבעיהם אחד אחד. ציוצי הציפורים מלאו את האוויר במוסיקה נפלאה. לב קטן האזין להם בפליאה, היו אלה צלילים שלא ישכח לעולם. עתה משידע להבחין בצבעים ובצלילים, רחב ליבו וגדל. אומנם, מבחוץ הוא נשאר לב קטן, אבל ככל שיעברו הימים ויחלוף הזמן, הלב הקטן שבתוכו ילך ויגדל. וכך עם הצבעים והצלילים, המשיך לב קטן בדרכו, הוא לא ידע עדיין שגם סכנות אורבות לו, כי אין דרך ללא סכנות. הוא זימר לעצמו זמר חרישי, היה לו טוב בעשב הרך שריפד את השביל שבו צעד, הוא היה רגוע ושאנן, וכבר כמעט משועמם, כאשר נגלה לפניו יער גדול. לב קטן, ליבו לא ניבא לו שהיער המשתרע לפניו מלא סכנות! להפך, סבך היער משך אותו אליו כבחבלי קסם. הוא רצה לדעת מה יש בתוכו, כאשר פסע פנימה, נמלא חדווה, הענפים שנגעו בו הסבו לו עונג, אבל לא עבר זמן רב ונגיעותיהם הפכו למכאיבות, ועד מהרה החלו להצליף בו, יותר ויותר חזק. לפתע הופיעו קוצים דוקרניים שפצעו אותו עד זוב דם. עיניים נצצו אליו מבין העצים, עיני חיות טורפות. ליבו אמר לו שהן רעות ועליו להיזהר מפניהן. לב קטן כמעט וסיים שם את חייו. למזלו הבהלה גרמה לו לדפיקות לב כל כך חזקות, עד שהוא עף קדימה בכוח ונזרק מתוך היער החוצה ושוב נפתחו מרחבים לפניו. כעת היה המשא שנשא בדרכו כבד מאוד. צבעים וצלילים, חבלות ושריטות, מלאו ועטפו את גופו הקטן, ואם לא די בכך, הוא היה מבולבל. כי הנה, גם הגן הפורח וגם היער המסוכן משכו את ליבו, ולשניהם נכנס בשמחה. האם ידע להבחין להבא בין מה שצופן לו טוב לבין מה שצופן לו רע? והנה ראה שהשדה שהחל לפסוע בו נחצה לשניים. נהר גלש מן ההרים הרחוקים ושטף את השדה בזרם אדיר. לב קטן עמד על שפת הנהר, הוא הביט לתוך המים, התכופף לראות מה יש בתוכם ולפתע מעד ונפל. כמה נבהל! הזרם האדיר סחף אותו עימו ואיים להטביעו, לב קטן הבין שהסיכוי היחיד שלו להינצל הוא לא להתנגד לנהר אלא לזרום יחד איתו באותו הכיוון. הוא הסתחרר עם הזרם והתמזג עם הגל העצום שבלע אותו אל קירבו עד שהיו לאחד. כאשר יגיע לבסוף לחוף מבטחים וימצא קרקע בטוחה לרגליו, ייפרד לב קטן מן הנהר לשלום. ואולי גם, אחרי הכול, בהרגשה של חיבה, בכל זאת, הייתה זו בשבילו רחצה הגונה וגם מאבק שממנו יצא מנצח. אחרי מאמץ כה גדול, חש רעב. למזלו, הגיע לבית שניצב על אם הדרך, ושלט קבוע עליו: "מסעדה", לבו דפק בקצב מזורז, אבל הוא התאפק ופתח את הדלת לאט לאט. כמה נדהם לגלות שמסביב לשולחנות ישבו המוני לבבות, כולם דומים זה לזה ובכל זאת כל לב שונה מרעהו. היה שם לב פתוח ששוחח עם שכניו לשולחן בהתלהבות רבה. והיה שם לב קמצן שישב בשפתיים קפוצות כאילו פחד שמישהו יוציא לו את האוכל מתוך הפה. בפינת השולחן ישב לב שבור, הוא היה חצוי לשניים וניכר עליו שבקושי החזיק מעמד. לב אבן ישב קפוא ולא שוחח עם איש. אבל לצידו ישב לב שמח שצחק בקול רם והכול הושיט אליו את ידיהם בחיבה. לב טוב כיבד את ידידיו בכוס משקה , ולב רחב התעניין בשלום כל הלבבות, איך הם מרגישים ומה נשמע אצלם. מחוץ למעגל הסועדים, ישב לב בודד, בעינו נצנצה דמעה שדמתה לפנינה. לב קטן הביט בסקרנות בלבבות החדשים שפגש. אחרי שבחן אותם שעה ארוכה וגם מן האוכל טעם ושבע, שקע במחשבות. הוא חשב על כך, שיתכן וכל הלבבות האלה שוכנים בעצם בתוך לב אחד. וכמו במקהלה, גם כאן יתכן שלב אחד - לב טוב או לב רע, לב נדיב או לב קמצן, לב צרחן או לב לחשן - מנצח על המקהלה, ונותן את הטון למוסיקה כולה. לב קטן שאל את עצמו האם גם בליבו שוכנים יחד לבבות רבים?. הוא יצא מן המסעדה על בהונות רגליו. לאן ילך לישון עכשיו? "מקום שליבי אוהב, לשם רגליי מוליכות אותי" , אמר לעצמו, והופתע מן המילים האלה. לפתע ראה לפניו בקתה, מן הבקתה עלה אור בוהק כזהב. "בקתת מלכת הלבבות" , ריצדה כתובת מול עיניו. והוא פתח את הדלת...... איך יכול היה שלא לפתוח את הדלת? ונכנס. מולו ניצבה בכל הדרה מלכת הלבבות, יופייה סינור אותו ולרגע לא ראה דבר. אבל כשהתאושש, הצליח להביט ישר בעיניה בלי פחד. הוא קד לקראתה קידה עמוקה ולחש" "מלכתי". יותר מכך לא יכול היה לומר. חץ ששלחה המלכה לתוך ליבו הקטן ננעץ בו בכוח רב, אבל לב קטן לא נכנע לכאב, הוא הושיט לה את ידו ובקול מעט רועד הוסיף ולחש: "שבית את לבי, מעכשיו אני שלך". המלכה סובבה אליו את גבה, אבל לב קטן לא נבהל, הוא שלף את החץ מליבו וקרא לה. כאשר הסתובבה אליו שלח אליה את החץ, בעדינות, בחזרה. המלכה היפה שהחץ נגע בליבה, השיבה לו אהבה. לב בלב נגע. מרוב אושר, פצח לב קטן בשירה אדירה, הוא שר - לגמרי לבדו בשני קולות. מי שהיה סביבו התפלא איך הוא מצליח לשיר כך. איש לא שיער שלב קטן יכול לשיר אפילו בהמון קולות. כי היו בתוכו כל הקולות שבעולם. קול שאון הנהר וקול נהמות היער וקול ציוצי הציפורים וקולות צבעי הפרחים וגם קול האהבה...ועוד קולות. לב קטן, לא רצה להמשיך ולנדוד. הוא רצה להישאר בבקתה עם מלכתו. חלץ,אפוא, את נעליו והנה, הפלא ופלא, הופיע לפניו זוג נעלי בית שהתאים בדיוק למידותיו. לב קטן ידע שכאן יישאר ופה ימשיך לפעום ככל שיתיר לו הזמן. מעתה ואילך, יצפה מחלון הבקתה אל הדרך החולפת על פניו, וליבו ימשיך לפעום כמו הזמן שאף פעם אינו נעצר. ובבוא היום, כפוף מעט מכובד השנים, יובילו אותו רגליו אל ארץ מיוחדת במינה, אל ארץ הלבבות הזקנים. מלכתו תצעד לאט לצידו, יחד ישבו לנוח בצד הדרך. לב קטן ירגיש את משאבת הלב דופקת בתוכו, דוחפת בכוח, מזרימה את הדם לכל חלקי גופו העייפים. הוא יהיה לב זקן, אבל ליבו יחש עדיין רצון עז לפעום, בדיוק כמו אז, כשהיה לב קטן בראשית הדרך.. כי בשבילו לצד מלכתו הזמן הוא נצח. הוא ידע שיום יבוא ויהיה סוף למסע. זה יקרה כאשר הלב הקטן יפסיק לפעום. אז יבואו כל חבריו וידידיו ויטמנו אותו באדמה. ובמקום שייטמן יעלה פרח, פרח הלב הקטן. העולם מלא ב